יום שני, 26 באוקטובר 2009

רצתי!


שוב נעדרתי לשבועיים, מצטער, הייתי עמוס ביותר..
כמו שאתם רואים, שיניתי את המראה של הבלוג למשהו יותר סולידי, אני מבין שהבלוג דיאטה היה דיי משעמם, הוא שעמם כבר אותי, אז אני חוזר למתכונת רגילה.
לגבי הדיאטה, אני עדיין אעדכן את המאבק אבל גם עם דברים רגילים מסביב.
עברו חודשיים ושבוע לדעתי מתחילת הדיאטה, ירדתי 11 ק"ג ונשארו לי עוד 14 להגיע למשקל אנורקסי..חח
הייתי לחוץ מאוד בשבועיים האחרונים מריצת הלילה של נייקי, ריצה שנקראת the human race
ריצה של 10 ק"מ, מכיכר רבין עד הפארק הירקון וסיום בספורטק.
יצאנו אנוכי, נדב ואסף האחים והצטרף אלינו חבר של נדב, אייל.
כמובן שלחוץ שכמוני חייב לצאת 4 שעות לפני תחילת המרוץ..
הגענו בשבע בערב לכיכר והריצה היתה אמורה להתחיל בחמישה לתשע.
ישבנו בצד וחיכינו למקצה שלנו (מקצה 2) וכנראה שפספסנו משהו ויצאנו בטעות עם המקצה האחרון.
בדרך כלל זה לא היה מטריד אותי אבל זה אומר שנתקעתי עם אנשים שרצים יותר לאט ממני, מה שגרם לריצת מלחמה, כל הדרך (הקשה והארוכה) הייתי צריך לתמרן ולעקוף אנשים, להתקע וכמעט ליפול.
הריצה היתה מאוד קשה גם מהסיבה שציינתי מקודם וגם בגלל שזה 10 ק"מ וזה ה-מ-ו-ן!!!
כל ק"מ היתה עמדת די-ג'יי ממקום אחר בעולם ופתאום כל ק"מ נראה לי יותר ויותר רחוק..
בסופו של דבר סיימתי את הריצה אחרי שעה ו-2 דק', אני דיי מרוצה מהתוצאה, אני חושב ששנה הבאה אני יכול להשיג תוצאה יותר טובה, אבל בסיידר...
העיקר שעשיתי את זה , אני שמח שלא הבכתי את עצמי יותר מדי ושלא וויתרתי לעצמי ורצתי עד הסוף ועד הנשימה הכמעט אחרונה שלי.
סה"כ היתה חוויה ממש טובה, ונשארו לי כמזכרת החולצה האדומה ומדליה (מדליה, אני....מי היה מאמין שאני אזכה במשהו)... ושרירים תפוסים מאוד.
לפחות ירד לי מהראש לשנה הקרובה, עכשיו מה שנשאר זה לעבור דירה בחודש הקרוב, ללכת לשבוע מילואים ולהתחיל ללמוד...בקטנה :(

אני משאיר פה קישור לדף שלי באתר של נייקי שם אפשר לראות את הסרטון וידאו שלי רץ לקו הסיום.
(כתוב שם שרצתי שעה ו17 דק', אבל הוסיפו לי 15 דק' בגלל שרצתי במקצה השלישי במקום בשני, שטויות)
*צריך ללחוץ על :
yarkon park -FINISH VIDEO

קישור לרועיקו רץ...

יום שלישי, 6 באוקטובר 2009

שבוע 6-7 סתם עדכונים/יורד גשם


שכחתי לעדכן והאמת שאני כבר לא בטוח איזה שבוע אני בדיאטה כי המפגשים עם הדיאטן עכשיו פעם בעשרה ימים במקום פעם בשבוע.
אז אני עדיין חייב לכם עדכון של הירידה של שבוע שעבר, ירדתי קילו.
זה מוביל לירידה של 9.5 קילו בחודש פלוס, יש עוד דרך ארוכה אבל פחות ממה שהיה לפני חודש.
אני חייב להגיד שאני קצת מופתע מהשינוי, שבאתי להתחיל את הדיאטה הייתי בפחד שזאת הולכת להיות דרך ארוכה וקשה ביותר, כמובן שהשבועיים הראשונים היו קשים, התסכולים הרגילים של גמילה, ההבנה שמאכלים מסויימים אני לא אוכל לאכול יותר והידיעה שאני צריך ללמוד לאכול כמויות יותר קטנות ולאכול לאט לאט כי גם ככה זה לא הרבה, צריך לנצור כל ביס.
הייתי צריך ללמד את עצמי להתיישב במטבח ולאכול תוך בהיה בקיר במקום לאכול מול המחשב או טלוויזיה ולשבוע מהאוכל שקיבלתי מהדיאטן.
להכנס לקצת של ספורט גם היה קשה אבל לא עד כדי כך.
רציתי להגיד שעכשיו, במבט של חודש לאחור, הפחד שלי היה גדול יותר מהדיאטה עצמה, החודש אומנם עבר לאט אבל הוא עבר ולא נשברתי ואני עדיין ממשיך, אולי יש נפילות מדי פעם כמו אתמול שהייינו בטעימות לתפריט החדש של מסעדת לה קאזה ואכלתי קצת יותר ממה שהיה מותר בתפריט, ואולי גם ירדתי על 3 -4 בירות (מה?! זה ייבוא חדש מהולנד וספרד, הייתי חייב לתת להם ביקורת, זה לא אשמתי, מה, אני לא יכול לאכזב אותם!!!).
לפחות לא אכלתי קינוח (טוב, לא היה ...)
בכל מקרה, אני חוזר לתפריט ומתחיל להתאמן (הגיע הזמן) לריצה של נייקי שמתקיימת עוד שבועיים וחצי , אני לא מוכן בכלל והגיע הזמן להכנס ללחץ.
השקילה הבאה שלי רק ביום ראשון, (כמעט שבוע), אז יש לי זמן לפצות על אתמול.
לנושאים אחרים...
שמעתי שהתחיל לרדת גשם, כמובן ששמעתי מאחרים כי אני עובד בבונקר מתחת לאדמה וכל עונות השנה עוברות וחולפות ואני תקוע בבונקר, אני מאוהב בחורף ובסתיו, וזו התקופה הכי יפה לצאת החוצה ולטייל, אולי שאעבור לת"א בסוף החודש יהיה לי קצת זמן לשאוף את האוויר הקר של החורף , בנתיים אני אסתפק בסופי שבוע גשומים בתקווה שהם יגיעו.
עוד שבועיים אני וההומואים (אני חושב שנהיה 9 אנשים) נוסעים לסופ"ש בצפון הרחוק, לקצת טיולים בחיק הטבע ולינה בצימר מגניב, אני ממש מצפה לזה, יכול להיות ממש כייף.
לעוד חדשות מעניינות, קיבלתי צו מילואים למרץ, אני לא כל כך מתבאס הפעם כי זה רק לשבוע אבל עד מרץ יש לי זמן להתחטב עוד יותר ואולי אני לא ארגיש מבואס כי אני הכי שמן שם, אז יש לי למה לצפות ולעבוד קשה, הבעיה היחידה שיכולה לצוץ היא בעיית הלימודים, אני אפסיד עוד שבוע לימודים (אחרי השבוע של הנסיעה לחול) ואני ממש מפחד שזה ידפוק אותי לגמרי (שוב, לא בצורה הטובה).
אני לא אעיק עליכם עם עוד קליפ, הפעם אני אשאיר אותכם עם ברכת חג סוכות שמח, מקווה שנהניתם בסוכה ותמשיכו גם לחג השני, שבוע טוב, ואחזור לעדכן בקרוב.

יום שלישי, 29 בספטמבר 2009

שבוע חמישי- יום כיפור/התחלות חדשות


אז ככה, הנה כמעט נגמר לו השבוע החמישי של הדיאטה עם יום כיפור תקוע באמצע.
ובתקוע אני מתכוון כמובן לעוד חג שמבלבל לי את הסדר של התפריט, כי אני עם הראש בקיר צריך שיגידו לי מה לאכול כמו תוכי.
אז אני חושב שהייתי בסדר, בארוחה לפני אכלתי סלט ומג'דרה ותה ובארוחת סיום אכלתי סלט, מג'דרה, ביצה קשה וקצת פירות, אני מקווה שהייתי בסדר, ואפילו אם לא , לפחות אני יודע שהתעמלתי המון המון בשבוע האחרון במכון.
בקשר לזה, אני כבר פחות שונא את המכון, האמת שאני דווקא מתחיל להנות מהמקום, אולי כי אני מרגיש קצת יותר טוב עם הגוף שלי, כי יש לי קצת שרירים והגוף מתחיל להראות סימנים שהמאמץ הפיזי משתלם, אולי כי החלטתי בראש שלי שאני מעלה את הרף שלי במשיכה לגברים ולכן הגברים שאני רואה שם כבר לא מעניינים אותי ולכן אני לא מרגיש משיכה, מבוכה יותר.
אני נהנה, ואני הולך יותר מה-4 פעמים בשבוע שהדיאטן הורה עלי לעשות.
אז ביום חמישי אני שוב נשקל ונכנס למכונה ונראה מה קורה, אני מנסה להיות אופטימי, בואו נחזיק אצבעות.
אבל מספיק עם הדיאטה, אמרו לי שהבלוג נהיה משעמם מדי שזה רק על הדיאטה אז הנה כמה עדכונים על החיים בכלליות.
אני קצת מפחד לרשום כאלה דברים שלא יהיה מזל רע אבל לראשונה מזה הרבה הרבה שנים אני מתחיל להיות מאושר ומלא תקווה.
אני מרגיש כאילו אני יוצא מהריקבון שבו היית תקוע במשך הרבה שנים ויוצא סוף סוף מהקליפה.
אני מרגיש בעל יותר ביטחון, אומרים לי המון שחזר לי האור בעיניים שאבד לי בשנים האחרונות, אני מרגיש יותר גברי (אל תצחקו) ואני הולך ומדבר ביותר בטחון.
אני סוף סוף בדרך הנכונה והבריאה לירידה במשקל וחיטוב הגוף.
מחר אני נרשם ללימודי אנימציה, מסלול של שנתיים, מאוד קשה , שלוש פעמים בשבוע, לימודי ערב, 3 שעות, כלומר אני מסיים לעבוד, עולה על אוטובוס לתל אביב ונכנס לכיתה ללמוד חומר קשה אבל מעניין מאוד.
וכמו שכתבתי כבר כמה פעמים בבלוג, החוזה שלי נגמר סוף החודש הבא ואני עובר עם מייקי המתוק לתל-אביב, אני עדיין לא בטוח לאן ועם מי אבל אני יודע שלשם אני אגיע.
במיוחד עכשיו שאני מתחיל ללמוד שם, יהיה מטומטם להגיע לתל אביב מפתח תקווה ולחזור בחזרה בעשר בערב.
החיים שלי מתחילים לזוז קדימה ובלי עין הרע אני מרגיש אופטימי ושמח, הרבה זמן לא הרגשתי שמח, זאת הרגשה מעניינת.

בנוסף , לפני כמה חודשים כתבתי על נסיעה משפחתית לנופש סקי בצרפת, אז זה סוף סוף קורה אבל רק בפברואר (אני אפסיד 4 שיעורים , נאחס) לעשרה ימים ולא לצרפת, לאוסטריה.יששששששש
(זאת המפה של הסקי למעלה, מקום מדהים שנקרא מריה אלם)

אז בנתיים הכל זז לאט לאט ואני ממתין בסבלנות, כרגע מתרכז בדיאטה וכושר, ארזתי כבר כמעט את כל הדברים שלי בבית ואני נרשם ללימודים שיתחילו בנובמבר.
מה שנשאר זה למצוא דירה ולהתחיל לטפל בכל הדברים הקטנים והמעצבנים כמו לסגור חשבונות בעירייה וחשמל וכו...

אני אעדכן כמה ירדתי ביום חמישי ושיהיה המשך שבוע נפלא ומאושר.

משאיר אותכם עם להקה שאני מאוד אוהב, בלוק פארטי, הסולן דו-מיני (כמובן, למה שאני אוהב משהו מיינסטירמי), להקת רוק מגניבה, מקווה שתהנו.

רועיקו

יום חמישי, 24 בספטמבר 2009

שבוע רביעי-סוף חודש


זהו! עבר חודש שלם של דיאטה!
כמובן שהדרך עוד ארוכה אבל אני שמח לדווח שכבר יש תוצאות...
נתחיל מתחילת השבוע הרביעי..

החתונה
בת דודה שלי מאיה התחתנה עם בן זוגה אשר, חתונה לא יותר מדי דוסית אבל עדיין יותר מדי.
שאלתי את הדיאטן מה לאכול בחתונה והוא אמר לי לאכול המון ירקות ובשר, כמובן שבשר לא בא בחשבון אז אמרתי , טוב נו, מקסימום נחרוג (האאא...אני יודע, אסור) אבל שהגיע זמן האוכל (בופה) גיליתי שיש לי מבחר גדול של....
ירקות!!
דחפתי לצלחת כל סוג של ירק שראיתי וזרקתי קצת אורז עם דברים שחורים בפנים(אין לי מושג מה זה היה אבל זה היה טעים) ושתיתי המון המון המון מים, החריגה היחידה שלי היתה כוס יין, כי אי אפשר לעבור חתונה בלי יין.
הכוס יין היתה החריגה הראשונה שלי בדיאטה השבוע (אחת מני כמה).

ראש השנה
את ערב החג עשינו בגולטיים כפר סבא על הדשא, מין פיקניק עם כל המשפחות, גם פה חרגתי כי בנוסף לסלט הוספתי משהו כמו כוס פסטה וזרקתי גם קצת טופו ממנה אחרת לצלחת ואכלתי 2 מנות גדולות... (חריגה 2).
בסוף הערב יצאו הקינוחים, וכמה שאני לא מת על מתוק , לקחתי קוביה של מלאבי עם רוטב (חריגה 3).
למחרת ארוחת הצהריים היתה סבירה, אכלתי רק סלט בצהריים בלי חריגות ושאר היום הלכתי לפי התפריט, עד שהגיע הערב, אני וההומואים יצאנו לפאב/מסעדה/מקום מעפן ברמת החייל, שם ראיתי את אחד הבחורים היותר יפים שפגשתי, כמובן סטרייט, כמובן שלא היה לי אומץ לגשת.
גם שם שתיתי כוס יין (חריגה 4).

את סיום החג, כלומר יום ראשון חגגנו בארוחת צהריים במסעדת לה קאזה בגולטיים כפר סבא ושם התחרעתי באמת!!!
אני לא יודע למה אבל החלטתי לזנוח את התפריט לאותו רגע והזמנתי מנת אנטיפסטי (ת'אכלס סתם כמה ירקות מאודים) ומנה עיקרית לזניה עם חצילים, עכשיו רגע, לפני הביקורות החמורות, כתוב בתפריט שכל המנה היא 450 קלוריות ואני גם קילפתי מלמעלה את שכבת הגבינה הצהובה (עדיין, חריגה 5+6) .
ולכן נורא נורא פחדתי להגיע לשקילה ביום שלישי, אחרי שבוע של חריגות והרגשה רעה שפישלתי הגיע רגע השקילה, כבר הכנתי את יאיר (דיאטן) מראש שכנראה עליתי קילו, ואז עליתי על המשקל....

ירדתי קילו וחצי!!!!!

אין לי מושג איך זה קרה, אולי כי התעמלתי קצת יותר השבוע, אולי כי לא חרגתי כל כך מהתפריט? אולי סתם היה לי מזל , בכל מקרה ירבה לי אבן (וקילו וחצי) מהבטן וסיימתי את החודש של הדיאטה עם ירידה של סהכ-
שמונה וחצי ק"ג.
שבוע הבא אם אני ארד קילו אני אכנס לחללית כדי למדוד כמה אחוזי שומן ירדתי עד כה.
נשארו לי עוד 3 וחצי ק"ג כדי לצאת ממשקל סיכון, אני בדרך לשם, זה קשה וזה ארוך אבל אני לא אתייאש...
שיהיה לכולם שבוע טוב ורזה.

יום רביעי, 16 בספטמבר 2009

שבוע שלישי- אכזבה


זהו, נגמר לו השבוע השלישי עם תוצאה מאכזבת של קילו ומשהו פחות...
כל כך רציתי לסגור חודש שלם עם ירידה של 10 ק"ג.
אני יודע שזה לא מציאותי אבל ממש רציתי, כמובן שאני תמיד רוצה דברים אבל לא מצליח להגיע אליהם בעיקר בגלל שאני לא מצליח להגיע למצב שאני עושה מספיק אירובי כדי לקחת את זה לקצה ולרדת כמה שיותר.
אומרים לי לא להיות קיצוני אבל אני כל כך הרבה שנים שמן וסוף סוף לקחתי את עצמי בידיים ואני חסר סבלנות!
אני רוצה להיות רזה, אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי, אני רוצה ללכת לבריכה ולא להתבייש להוריד את החולצה.
אני רוצה להרגיש מושך במקום להרגיש דוחה.
אז ירדתי 7 ק"ג בשלושה שבועות וזה בסדר, אני כל כך רוצה לגמור את העניין ולהיות כבר אחרי, לא קשה לי להיות בדיאטה, גם לא כל כך קשה לי להתמיד אחרי התפריט אבל קשה לי לחכות, אני ממש רוצה להסתכל במראה ולראות מישהו אחר, מישהו שנראה טוב.
חברים אומרים שרזיתי ואני נראה טוב כמו שאני אבל אני לא מסכים ואני לא רואה את זה כי אני יודע שאני לא, אני יודע שיש עוד דרך ארוכה לפני ואסור לי להתייאש, זה קשה אבל אני חייב את זה לעצמי.
אני מרגיש כאילו הגוף שלי עצבני וממורמר, כלומר, אני די אשם...
לקחתי לו את כל ההתמכרויות והדברים שעשו לו טוב ובמקום זה אני מרעיב אותו ומעביד אותו קשה במכון.
אני מבין, זה קשה לו, גוף שכבר 28 שנים רגיל לרבוץ מול הטלוויזיה ולאכול מה שבא לו.
אני חושב שבגלל שנגמלתי מכל כך הרבה דברים שעשו לו טוב אז גם הזיקו לו הוא עכשיו עצבני.
לפני כמה ימים ישבתי מול המחשב בעבודה ופתאום היה לי צורך עז לעשן סיגריה, אני לא יודע אם הגוף מנסה להחליף התמכרות אחת (אכילה) בהתמכרות אחרת (ניקוטין) אבל ממש הרגשתי שאני צריך את הסיגריה הזאת, כמובן שלא לקחתי סיגריה כי אחת מובילה לקופסא ואז פאקט אבל היה לי מוזר להרגיש את זה פתאום אחרי שכל כך הרבה זמן לא התקרבתי לזה.
האם הגוף מחפש נחמה? האם אוכל וניקוטין היו תחליף למשהו לא מוגדר שאני עכשיו מונע מעצמי?
אני לא עצבני, אני לא רעב ואני לא עייף, אני אוכל נכון, לוקח את הויטמינים ומתעמל, אז למה הוא מחפש תחליפים מזיקים?
למה אני לא יכול להחליף את ההתמכרויות הרעות בהתמכרות להתעמלות?
הרבה אנשים מכורים לאימונים גופניים? אתם יודעים מה? אני אפילו מוכן לפתח התמכרות לסקס אבל משהו בי צריך למרוד ואני מקווה שהדחף לא יתחיל להשתלט יותר ויותר על החיים שלי ויהרוס לי הכל.
יום שלישי הבא אני נכנס למכונה שוב, זה יהיה סופו של השבוע הרביעי, חודש בדיאטה.
הדיאטן אמר לי שהוא מצפה למקסימום ירידה של קילו ואני רוצה כמובן יותר (3 ק"ג הלוואי) אבל זה חג ואני מפחד שאני לא ארד בכלל, יש לי כל כך הרבה לרדת (18 ק"ג) ואני חייב לתת גז, אני לא אשבר.
שבוע טוב, חג שמח ושנה טובה.

יום רביעי, 9 בספטמבר 2009

שבוע שלישי- חיבוקים שבורים


אז אני באמצע השבוע השלישי והנה העדכונים.
בדרך כלל הפגישות שלי אצל דוקטור דיאטה בימי שלישי, הפעם זה נדחה ליום ראשון, אז הייתי צריך לחכות שבוע וחצי לתוצאות הירידה.
יום ראשון הגיע ואיתו ההמתנה, מסתבר שיום ראשון די עמוס, היו לפני עוד 4 שמנמנים ולמזלי אמא שלי לוותה אותי והעבירה לי את הזמן.
נכנסנו בסופו של דבר והגיע זמן הכניסה לחללית השומן (כלומר המכונה שמודדת את השומנים וכו..)
מסתבר שירדתי 2 פלוס קילו.
זה מאכזב כי ציפיתי ליותר אחרי הירידה הגדולה של השבוע הראשון אבל...
אם חושבים על זה , לפי המכונה אני ירדתי בשבועיים וחצי 6 קילו , מתוכם 5 ק"ג שומן ורק 400 גרם שריר , לא מבין בזה כל כך אבל אמרו לי שזה טוב.
כמו כן ירדתי 3 ס"מ בהקפים שזה גם משהו (משהו שאני מרגיש היום כי לבשתי מכנס שגם ככה היה קצת רופף ועכשיו נופל לי שאני קם).
עדיין לא יוצא לי לעשות מספיק ספורט אבל אני לאט לאט מתגבר על הפחד מלהתעמל ליד אנשים בערב במכון.
השבוע הייתי בסרט עם מאיה ואנה, אמא שלה.
הסרט היה חיבוקים שבורים של פדרו אלמודובר.
מאיה לא ראתה שום סרט שלו ולכן לקחנו את הכל אודות אמא (גם כשיעורי בית לבית ספר שלה) ונזכרתי כמה אני אוהב את הבמאי הזה והסרטים המיוחדים שלו.
חיבוקים שבורים לא היה שונה, הוא סרט מצויין לדעתי, אלמודובר כהרגלו, מוזר, מצחיק, מרגש ומעניין, הפעם העלילה של הסרט הלכה על יותר מתח ומשחק של הווה ועבר, כל השחקנים מצויינים כולל הופעת אורח של 2 שניות של השחקנית האהובה עלי שאי פעם שחקה בסרטים שלו, רוזי דה פלמה.
אני ממליץ ללכת לראות, נהניתי מכל רגע בסרט , ממש כל שניה, כל כך שפשוט התבאסתי שהגיע זמן להפסקה.
אני משאיר אותכם עם שיר שאני ממש אוהב, מאוד עדין ונעים ויפה של להקת פיניקס, אין פה קליפ, זה רק השיר, אז אתם יכולים סתם לשים אותו ברקע ולהנות.
*אני הולך לאכול 4 פרוסות לים דגנים קל עם גבינה לבנה 3% , מלפפון ועשרה זיתים ירוקים.
ביי ביי


יום ראשון, 30 באוגוסט 2009

שבוע שני- פרידות


עוד יומיים ואני נכנס למכונה!
ובמכונה אני מתכוון לחללית הקטנה שמודדת לי את השומנים בגוף, והשריר.
אני קצת לחוץ, אני יודע שירדתי השבוע קצת במשקל, אני לא בטוח שיותר מקילו וחצי מקסימום אבל יותר מזה מדאיג אותי שבשומן לא ירדתי ולא העלתי מסת שריר כמו שהדיאטן ציפה, הסיבה היא שלא הספקתי ללכת למכון לעשות משקולות לפי התכנית שהוא רשם לי, אירובי עשיתי דווקא הרבה , אם זה ספינינג או ריצה או הליכות ארוכות, אבל לגשת למכון ולעשות משקולות לא הספקתי לעשות יותר מדי פעמים.
אז שוב, אני אצטרך להכנס לחללית עם תחתונים בלבד (מביך) ולחכות לתוצאות...
מקווה שאני לא אהיה יותר מדי מאוכזב/מאכזב.
השבוע השני הולך לי פחות או יותר טוב, הימים נהיים יותר ויותר מבלבלים ומתישים ואני לפעמים מוצא את עצמי במצבים שאני לא יכול להשיג את המרכיבים שבתפריט ואני צריך לאלתר ולהחליף, אני מקווה שחישובי נכונים ואני לא מוסיף דברים לא טובים, אבל בעיקרון אני הולך לפי התפריט ולא חורג, לפעמים אני מפספס ארוחות, אני יודע שזה לא טוב אבל אני שוכח ולא מספיק, אבל התחיל שבוע חדש ואיתו סדר חדש, חוזר לתפריט המסודר, בלי חריגות.
האמת שאני ילד טוב הפעם, אתמול הלכתי לסרט עם מאיה ואמא שלה אנה ולא לקחתי אפילו פופקורן אחד מהקופסא ושתיתי מים, הייתי חזק ואני שמח שאני מוצא את היכולות להגיד לא.

לגבי הסרט (לא רוצה לשעמם את קוראי הבלוג רק בדיאטה שלי) , הוא הוקרן בקולנוע לב דיזינגוף סנטר.
נסענו אני , מאיה ואנה וישבנו שעה דיברנו לפני תחילת הסרט, מאיה מתוקה ואמא שלה מצחיקה מאוד והיה ערב ממש כיף ונעים, בהמלצת חברה של אנה הלכנו לראות את הסרט "פרידות", אני לא ידעתי שאני מכיר את הסרט עד הפתיחה ביפנית שרק אז נזכרתי שקראתי ביקורת עליו באתר AFTERELTON.COM בגלל שהוא מתאר באופן חיובי דמות של גבר שהפך לאשה, יותר מזה לא זכרתי דבר.
אני גם לא מחובר כל כך לכדור הארץ ולא ידעתי שהוא זוכה אוסקר.
בסרט מסופר על בחור צעיר שעוזב את טוקיו עם אשתו הצעירה ועוברת לעיירת נעוריו לבית שהורישה לו אמו אחרי שהתזמורת בה הוא מנגן פשטה את הרגל.
הוא מוצא עבודה רווחית בתור "קברן" , בהתחלה הוא מהסס ושומר את מהות עבודתו מאשתו והסובבים ולאט לאט הוא מבין את היופי והמשמעות שהוא נותן למשפחות של המתים בכך שהוא עוזר להם לעבור לעולם הבא, שלווים, יפים ונקיים, הצילומים בסרט מרהיבים, החל מהנופים ועד לטקסים הנוגעים של נקיון , איפור והלבשת הגופות , המשחק מצויין של כל השחקנים, אפילו המשניים ביותר והמוזיקה, אין לי מילים לתאר את המוזיקה, את זה תצטרכו לשמוע בעצמכם.
סה"כ הסרט כולו הוא חוויה מדהימה, יצאתי ממנו רגוע ושליו וכמובן בהרגשה שאני חייב לכתוב עליו ולהמליץ לכולם כי סרטים טובים ואיכותיים כמו "פרידות" לפעמים מפספסים כי לא יודעים או כי מפחדים מסרטים בשפות זרות.
אני משאיר אותכם עם הטריילר לסרט.
ועדכון לגבי תוצאות המכונה וירידת המשקל תקבלו ביום שלישי, יחד איתי.
שבוע טוב

יום רביעי, 26 באוגוסט 2009

דיאטה- שבוע ראשון- הפיתויים


אני כותב את ההמשך באותו יום כי אני מנסה להחדיר קליפ לתוך הבלוג, דבר שעדיין לא הצלחתי לעשות, מקווה שזה יעבוד, עוד הקליפ בהמשך...

בחזרה לדיאטה...
השבוע התחיל בסדר, הרבה מוטיבציה, הרבה רצון טוב, הפגישה עם הדיאטן היתה ביום שלישי וזה אומר שהשבוע דיאטה שלי התחיל מאמצע השבוע והתקרב לסוף השבוע, היומיים הכי קשים מבחינת שמירה על דיאטה מסודרת, הסבר: בדרך כלל מי שישי בבוקר מתחילים בארוחת בוקר שלי ואמא שלי בבית קפה כל שהוא (בקניון פ"ת או בג'ויה רמת השרון) ונגרר לארוחת ערב ענקית שמתרחשת בביתו של כל אחד מקרובי המשפחה (כל אחד בתורו), ארוחה מלאה בטוב כולל קינוח חובה מעניין (בין השאר האהוב עלי, מקפא חלבה-מדהים).
שבת בצהריים מתקיימת ארוחת שבת עם המשפחה הקרובה (אבא,אמא, נדב,יעל חברה של נדב ואספי), גם כן ארוחה גדולה ודשנה ובערב עוד משהו קטן (ארוחה במסעדה בדרך כלל עם חברים)...

אז ככה, כל זה הלך לעזאזל ברגע שהתחלתי את הדיאטה, את ארוחת הערב הפעם עשינו בבית של ההורים שלי וחוץ מהאוכל של האורחים קיבלתי צלחת ענקית של סלט משלי וכוס מג'דרה (כמו בתפריט) ולמחרת בצהריים הלכנו למסעדת נימר (בשרית בפ"ת) וגם שם החלפתי את ארוחת הצהריים עם הארוחת ערב ואכלתי סלט ערבי קצוץ עם כוס מג'דרה, כמו ילד טוב, היה קשה לשבת מול שולחן מלא סלטים, חומוס, לאפות וצ'יפס זהוב ומגרה אבל אני שמח שהצלחתי לעמוד בפיתוי.
שאר השבוע המשיך בפיתויים מטורפים שיכולים לבוא רק לי במצב של דיאטה וקושי כדי למשוך אותי לצד האפל, נתחיל מיום ראשון שהבוס שלי חזר מחול והביא לי חבילה של שוקולד בלגי..מבלגיה (מזל שאני אלרגי לשוקולד) , יומיים אחרי לקוחות גדולים שלנו שלחו לנו 4 ארגזים גדולים מלאים ב- שוקו לשתיה בבקבוקים קרים, שקיות חטיפי ברביקיו של חטיף חטיף, שקיות של אורז אדום להכנה במיקרו ושקיות של מרק נמס בכוס עגבניות עם קרוטונים (האהוב עלי מבין המרקים בשקית), כמובן שאם זה לא בתפריט אסור לי לגעת, ואכן, הצלחתי להמנע והלכתי לבכות במטבח עם הגמבה והגבינה הלבנה.
יומיים אחרי הגיעה לקוחה אחרי תערוכה בלונדון שעזרתי לה להכין עם קופסאת שוקולד גדולה כמתנה (שוב, אלרגי, מזל) ולבסוף הגיע יום השקילה הגדול, אחרי השקילה ירדתי לסופר להצטייד בירקות לסלט ובקופה מה עומדת מולי אם לא חבילה של ג'לי בלי!!!!!!!!
הסבר: ג'לי בלי חברה ענקית של סוכריות ג'לי (רמה כל כך יותר גבוהה מהסוכריות בארץ) במגוון מטורף של טעמים כמו שאתם יכולים לראות באתר שלהם
שהייתי בתיכון , ידידה שלי נועה היתה מקבלת חבילות של ג'לי בלי מארצות הברית ותמיד רציתי שזה יגיע לארץ, ואכן זה הגיע, עכשיו!! שאסור לי לאכול את זה!!!! אהההההה
לא נורא, קניתי שקית ודחפתי למקרר, זה בתוקף עד 2011, אני מקווה להיות רזה עד אז...
בכל מקרה, הדיאטה הקשה השתלמה בסופו של דבר כי ירדתי בשבוע הראשון.... 3.7 קילו!
אוקיי, אני לא מתלהב כל כך כי אני יודע שהרבה מזה נוזלים אבל זה אכן נתן לי תקווה ומוטיבציה.
מקווה להמשיך במגמה ואני אמשיך ביומן דיאטה עם התיסכולים , אכזבות ורגעי שמחה.

בנתיים אני משאיר אותכם עם קליפ של להקה מעניינת שהכרתי היום, נקראים בתרגום חופשי "אש ידידותית" friendly fires עם הסינגל שלהם kiss of life , אני שם פה את הקליפ (בתקווה שזה יעבוד) בעיקר בגלל הסולן המדהים שהריקוד שלו פשוט מעורר בי השראה גדולה מאוד.
רואים שהוא לא רקדן גדול, אבל אני מכיר את ההרגשה שאתה מרגיש את המוזיקה בתוך הגוף שלך ואתה חייב לתת לה לצאת אפילו אם אתה לא יודע לרקוד וזה יוצא מפגר, והוא ממש נותן למוזיקה לצאת דרכו וזה יפה וסקסי ואדיוטי בו זמנית, הלוואי שהיה לי את הביטחון להביע את עצמי בצורה הזאת, מקווה שבעתיד יהיה לי, מקווה שתהנו מהשיר והריקוד כמו שאני נהניתי (שוב ושוב ושוב במהלך היום), יום טוב, אוהב (:

דיאטה-שבוע 1





אתם בטח תוהים לגבי המראה החדש של הבלוג, אז ככה..
ברוכים הבאים ליומן דיאטה שלי.
התחלתי דיאטה חדשה בעזרת דיאטן ודיאטה מסודרת ואתם הולכים (בתקווה ) ללוות אותי במהלך השינוי והקשיים בדרך לגוף חטוב.

מההתחלה...

לקח לי חודש לקבוע תור אצל הדיאטן, ד"ר יאיר להב, דיאטן ספורט שעליו שמעתי המון דברים טובים מאנשים שירדו המון במשקל אצלו.
אני שמעתי שהתפריט שהוא נותן קשה וצריך להיות נורא חזק ולא לזייף כדי לראות תוצאות.
אז הגיע היום, הפגישה הגדולה , זה היה בתשע וחצי בערב במשרדו ברמת השרון (אירוני שמתחת למשרד יש סניף של פלאפל בריבוע וקפה הילל) וזה הלך ככה:
נכנסתי למשרד, ישבנו ודיברנו על המטרות וכל מה שאצטרך לעשות כדי להגיע למשקל שאני צריך להיות ואז הגיע זמן המכונה...

המכונה היא משהו שנקרא BOD POD , מעין חללית קטנה שמודדת את אחוזי השומן בגוף, מה הרכב רקמת השומן ורקמת השריר בגוף, להעריך את יעילות תוכניות האימון והתזונה ולקבל משוב על איכות השינוי במשקל.
המבוכה- הדוקטור נראה טוב, חטוב, נראה, אני לא! ומה אני צריך לעשות כדי להכנס למכונה? להתפשט לגמרי ולהשאר רק עם תחתונים ( ausiebum) , ישבתי שם 2 דק' והחללית התחילה להרעיש ולעשות דברים מוזרים, הרגשה כאילו עושים לי ואקום ואחרי ה- 2 דק' שבהן ישבתי בפנים כמו ילד קטן בעונש קיבלתי תשובות:
40% שומן בגוף (אההההההההה) ושאני צריך לרדת 25 קילו.
אז קיבלתי תפריט חדש ותוכנית אימונים חדשה וזה הולך ככה:

09:00 - יוגורט+גרנולה
12:00- 3 פרוסות לחם קל+ חצי גביע גבינה לבנה+ עגבניה
15:00 - 4 פרוסות לחם קל+ גמבה+ גביע גבינה לבנה+ 10 זיתים
18:00 - יוגורט+ 5 אגוזי מלך
21:00 - סלט +כוס גרגרי חומוס/מג'דרה+ביצה

הייתי בהלם כי אני רגיל ליותר ולא רגיל לאכול ירקות בכלל במיוחד בסדר של כל 3 שעות ארוחה, אני בן אדם די מבולגן והבנתי שכדי לעשות את הדיאטה הזאת אני אצטרך לשנות הרגלי חשיבה (אני שונא שאנשים אומרים את זה ) ולהתחיל לעבוד.

זה נהיה יותר מדי ארוך בשביל רישום ראשון, אני אמשיך מחר על כל הפיתויים שנפלו עלי מהשמיים בשבוע הראשון של הדיאטה וכמובן אגלה כמה/אם ירדתי בשבוע הראשון.... (אני בתחילת השני, על השבוע הזה ארשום במהלך השבוע)

יום חמישי, 6 באוגוסט 2009

50 לרגל ה-100


טוב, זה הגיע ואני דוחה את זה כבר כמעט חודש,הבטחתי שברישום ה-100 אני ארשום 100 דברים על עצמי אז הנה זה בא, אח שלי אמר שה-100 הקודמים היו מדכאים מדי אז אני אנסה להשאיר את זה קליל יותר ופחות מבאס, האמת אני לא בטוח שיש עלי עוד 100 דברים אבל לא יודעים עד שלא מנסים...

1. למדתי שאני הפכפך מאוד ולפי הרשימה ובהשוואה לקודמת ,הרבה דברים משתנים אצלי במיוחד בתווך הזה של החצי שנה בין שתי הרשימות.

2. אני כבר לא טורח לחפש את הטוב באנשים כי אחרי הטוב מגיע הרבה רע וזה גורם לי להתנתק מאנשים שהכרתי.

3. אני שונא את הקיץ כל כך, אני מרגיש רע, ממורמר ועצבני, מזיע כל הזמן ועייף, הכל מגעיל בקיץ, אני אפילו לא מוצא את הים מושך כל כך ( נגיע לחוף געש בהמשך).

4.אוהב את החורף מאוד, פעם זה היה סתיו אבל הסתיו בארץ נהיה מאוד קייצי אז נשאר לי החורף הקצר מאוד של ישראל, אחת הסיבות שאני אוהב את אירופה היא החורף שם, כמה שיותר קפוא, יותר טוב.

5. הערב המושלם שלי יהיה לשבת (עם או בלי מישהו) ולאכול גלידת האגן דאז "וניל עם אגוזי מקדמיה" וכייפלי בצל מול סרט מצחיק או מדע בדיוני.

6. אני מתחיל לקבל שאני גיק מדע בדיוני עמוק בלב, אם זה טורצ'ווד או בטלסטאר גלקטיקה, בבילון חמש או אפילו V , אני אוהב כל דבר חייזרי ומעניין , תחזירו את ריפלי לסרט החדש!!!

7. יש לי נטיה להתאהב בדמויות בטלוויזיה, אני יודע שזה לא בריא אבל אני ממש מתחבר לדמות מסויימת ואז קשה לי לראות אותה עוזבת או נעלמת מהמסך כמו יאנטו שנהרג בטורצ'ווד או האהבה החדשה שלי שריף ג'ק קרטר מ-יוריקה...

8. ביטלתי את הכרטיס שלי באתר היכרויות מכיוון שאני לא מחפש עכשיו דייט או "זיון" והרגשתי באתר הזה רע, התחילו אותי אנשים על סמך תמונות פנים ותמיד היה בי פחד שאם אפגוש אותם הם יראו את שאר הגוף ויידחו אותי ואני לא במצב לקבל דחיה, אני גם ככה עם ביטחון עצמי בקרשים.

9. קשה לי להגיד לא, זה פשוט נורא...

10. פיתחתי מנהג דפוק וחולני, אני מוצא את עצמי מצלם אנשים מושכים במצלמת טלפון שלי , אני לא עושה שום דבר עם התמונות, אני אפילו לא יודע למה אני עושה את זה, אולי אני אוגר לעצמי גברים לחורף.

11. הציעו לי ללכת להופעות שמגיעות לארץ כמו מדונה וכו...אבל ההופעה האחרונה שבה הייתי,פול מקרטני , כמה שהיא היתה מצויינת היתה גם קשה, ההמתנה של השלוש שעות על הדשא בפארק הירקון ואז עמידה של שעתיים בלחץ איום של אנשים ששרים בקול רם את השירים של הביטלס היה קלסטרופובי וקשה.

12. אני שונא אנשים ששרים בקול רם שירים, מר פול בא לארץ כדי לשיר בלייב את השירים של הביטלס, לא שילמנו כל כך הרבה כסף לשמוע את שולה מהרצליה מזייפת את yesterday .

13. חשבתי שאני מצחיק עד ששמעתי שאני לא! בהקלטות של הפודקאסט הכושל שניסיתי להרים, זה היה שילוב של כמה מכשולים וזה דבר שאני באמת מתחרט עליו כי נורא נהניתי לעשות אותו ולקבל תגובות עליו ובנסיון לכתוב קומיקס מצחיק, אולי כדאי לחזור לאופרות סבון שהייתי מצייר על המחברות חשבון.

14. מאז הרשימה הקודמת דווקא כן התחלתי ללכת למכון כושר ואפילו עוקב אחרי תכנית אישית אבל אני הולך מוקדם בבוקר שלא יהיו יותר מדי אנשים , במיוחד בחורים צעירים שיראו אותי מביך את עצמי על המכשירים השונים, במיוחד מאז שטטיאנה עשתה לי תכנית שמחייבת אותי להשתמש במשקולות ובמכשירים שנמצאים ברחבה של המשקולות שם כל החתיכים מרימים משקולות...

15. התחלתי לרוץ כדי לשרוף שומן, הגעתי תוך 4 חודשים למצב שאני רץ 10 ק"מ בשעה ואז כמובן שחקתי לעצמי את הרגל, עכשיו אני בקושי רץ 10 דק', עברתי לאליפטי ולספינינג עד שגם הברך תתפרק...נאחס.

16. עשיתי טיפולי אינפרא אדום להסרת שיער, במשך כ-20 טיפולים במשך כמעט שנה לא נשרה לי שערה אחת, אחרי בדיקה אצל רופאת עור, התברר שה"מטפלת" הקודמת היתה די שרלטנית ודי דפקה אותי, ועכשיו הכל מהתחלה, סיפור חיי.

17. הצלחתי לבכות, טוב, לא ממש לבכות אלא יותר להזיל דמעה, זה קרה ביום אחרי הרצח הנוראי והקרינו את הסרט תפילות לבובי, על בחור צעיר שיוצא מהארון בפני משפחתו ואמו הנוצרית ומתאבד אחרי שהוא לא יכול לחיות עם רגשות האשם, כנראה ההשפעה של הרצח באגודה והמשחק של סיגורני וויבר הביאו אותי לדמעות, לא הרבה, אבל היה שם משהו לח.

18.ולמי שלא קרא את הרשימה הקודמת זאת ממש התקדמות, אני יודע שזה מזעזע שאני לא יכול לבכות רק מהרצח אלא רק בעזרת סרט, אבל הזדעזעתי מהרצח ואני טוב מאוד בלהפנים רגשות ותייקתי את זה בפנים בתור דבר איום ונורא שמרוחק ממני אבל לאט לאט זה חילחל פנימה ושבר שם משהו, שום דבר שקרה בארץ לא השפיע עלי ברמה שהרצח הזה השפיע עלי ועוד הרבה הומואים ולסביות בארץ ובעולם, זה והרצח של מתיו שפרד שלא יוצא לי מהראש כבר שנים.

19. אני פרנואיד, תמיד חושב שמסתכלים ושופטים אותי ואני כנראה צודק, אני תמיד מרגיש לא נח במכון כושר שאני רואה את הבחורים שם כל כך חטובים ונאים (חלק זיהיתי כהומואים) מסתכלים עלי בזלזול , כי לא משנה כמה אני עובד אני לא מרזה.

20. הפעם היחידה שהלכתי לחוף הים בשלוש שנים האחרונות היתה ביום הולדתי ה-28 (עוד על זה בהמשך) וזה היה לחוף געש לראות בחורים ערומים, אני לא מתבייש להודות שזאת הסיבה היחידה שהלכתי לשם, אספתי את חברי הטובים ההומואיסטים ונסענו לגעש, היה חם ודביק ורוב הגברים לא היו ערומים ודווקא הגברים הערומים לא היו צריכים להיות ערומים אבל מי אני שאשפוט, נכנסתי כמו עלוב למים עם חולצה כי אני מתבייש בעצמי ובסוף היום הצטלמנו ובתמונות אחכ נראיתי כמו לוויתן שנסחף לחוף, לא מאמינים, כנסו לפייסבוק.

21.יש לי תיק במס הכנסה, אני לא יודע איך לטפל בו, הכנסתי את עצמי לבור , אני כל כך גרוע עם מספרים ואני כל כך עצלן שבסוף אני דוחה ודוחה עד שאני מקבל מכתב לעבודה על איסור שחרור המשכורת שלי עד תשלום חוב והגשת דוחות, אין לי בעיה לשלם את הדוח, יש לי בעיה להגיע לשם לשלם אותו.

22. בהמשך ל-21, אין לי זמן לשום דבר, הימים עוברים כל כך מהר שאין לי זמן לפגוש חברים, לצאת לפגישות, לעשות סידורים, לא תורם שאין לי רכב למצב והכל נעשה אצלי בהליכות רגליות (גם לא עוזר לדיאטה מאיזה שהיא סיבה) ואני מספיק לעבוד, להתאמן וליפול על מיטה על הבוקר הנוראי אחריו.

23. אני מתחיל לפתח יחסי שינאה/תלות עם הפייסבוק, אני לא אוהב להכנס אליו אבל אני מרגיש חייב לראות מה קורה שם כל יום.

24. מתלבט אם לעבור לתל אביב או רמת השרון בנובמבר, רמת השרון מלאה בספורט ודברים שאני עושה כמו הטיפולי אינפרא החדשים או הדיאטן החדש והשיעורי ספינינג לעומת תל אביב שמעניינת אותי גם כן, אני כנראה אלך על מה שיצא יותר זול ונגיש לתחבורה ציבורית.

25. אני שונא ירקות, לא סובל סלטים, יותר מלאכול אותם אני שונא יותר להכין אותם, עד שמצאתי סלט שאני מסוגל לאכול בלי לרצות להתאבד אחכ היה סלט חסה עם בטטה וטחינה, כמובן שסתום שכמותי השתמשתי בטחינה גולמית שהיא נורא משמינה ובטטה שנורא קשה להכין (אם זה לא פרוסה עם קוטג' זה קשה להכנה מבחינתי).

26. לרגל הדיאטה שיתן לי הדיאטן אני אאלץ לשנות את הרגלי העצלנות שלי ולהתרגל להכין סלט בריא ומשעמם, לעמוד מול הכיור עם מלפפון ולהתחיל לחתוך....אההה, השתעממתי רק מלכתוב את זה.

27. יאיר להב - דיאטן ספורט אמר לי שיש לי אפשרות להגיע למצב חתיכי תוך 8-10 חודשים, אני מת להיות כבר אחרי שאני אוכל לאכול אוכל נורמלי (מח של שמן, עדיין לא התחלתי את הדיאטה ואני כבר רוצה לאכול את הארוחה של אחרי).

28. הוא אמר שהוא יפסל אותי, מת לדעת מה זה אומר, והאם אני גם אראה הבחורים בתמונות שהוא הראה לי....יאם..

29. אני לא מסוגל לדחוף את עצמי עסקית, אני כל כך לא בטוח בעצמי שאני מחבל בסיכויים שלי להצליח.

30. איזה דיכאון אני בן שלושים....עוד שנתיים, יום ההולדת 28 היה די מבאס, לא בגלל משהו ספציפי אלא המספר הזה לא קשור לשום דבר, סתם מספר דפוק שמראה לי שאני כבר לא בן 18.

31. עברו 10 שנים מהגיוס שלי לצהל ואני במצב פיזי ומנטלי ירוד יותר מאז.

32. במוח שלי אני בטוח שברגע שאני אהיה רזה החיים שלי ישתנו לטובה ולכן אני שם את החיים שלי בהמתנה עד אז... אני יודע שזה דפוק אבל אם לא ידעתם את זה עד עכשיו אז יש לכם הרבה חומר להשלים.

33. יש לי כל כך הרבה דברים לעשות אבל אני לא מוצא לעצמי זמן או נחישות לעשות אותם.

34. שיאיר הדיאטן שאל אותי אם יש לי מוטיבציה אמרתי כן אבל האמת שאני כבר עייף מלנסות ולהכשל שוב ושוב, אני פשוט עייף, וכן, אני לוקח את הויטמינים שלי.

35. ככל שאני מתקדם ברשימה אני מבין שאין מצב שאני אגיע עד מאה.

36. אני מרגיש נורא מזוייף לעשות רשימה על עצמי, כאילו אני כל כך חשוב שלאנשים יהיה אכפת לדעת עלי כל כך הרבה דברים מיותרים.

37. אני יודע שאני חושף הרבה עלי פה בבלוג אבל יש בי עדיין המון דברים שאני בוחר לא לשתף, לא רוצה להיות ספר פתוח מדי, אני חושב שזה די משעמם להכיר מישהו שאתם יודעים עליו הכל.

38. לא יודע איך אבל התחלתי להשתמש בשם האל לשווא, אני אומר המון אלוהים ישמור או אלוהים אדירים כמו פולניה אמיתית.

39. אני לא מאמין בהרבה דברים שכתובים בתנך מהסיבה הפשוטה שאת התנך פירשו אנשים ואנשים מתקופות יותר פרימיטביות משלנו.

40. אני כן מאמין שיש כח עליון, אני רואה אותו בתור המצפון שלי.

41 . לא איבחנו אותי אבל בטוח יש לי דיסלקציה, אתם לא מבינים כמה פעמים הייתי צריך לתקן את עצמי במהלך כתיבת הרשימה, תמיד מתבלבלות לי אותיות, אחת קופצת לפני השניה למשל דיקסלקציה...

42. אני חושב שאחד מול אחד אני מרגיש שכל כך אשעמם את מי שיושב מולי עד שאני אעדיף שהשני ידבר ואני אקשיב.

43. אני מרגיש מאויים שאני רואה גרפיקאים אחרים ואת הכישרון שלהם כי אני מרגיש שאני כל כך מתחת לרמה שלהם שעדיף שאשתוק ולא אספר שאני גרפיקאי, במיוחד גרפיקאים שעובדים במשרדי פרסום.

44. אם בבדיקות דם יצא שהכבד שלי בריא זה אומר שאני יכול להתחיל להרביץ שוטים?

45. אני לא זוכר אנשים כל כך טוב, כלומר אני זוכר פרצופים ואני זוכר את הרגשות שלי כלפי אותו בן אדם אבל אני לא זוכר למה ומי, לדוגמא היתה אצלי אשה בעבודה ואני לא זכרתי מי היא, כלומר זכרתי את הפנים ועלתה בי תחושה של דחיה, אני יודע שאני לא אוהב את האשה הזאת ואני לא יודע למה, בסוף נזכרתי שהיא היתה לקוחה שלי בספרית וידאו ולא אהבתי אף אחד מהלקוחות שלי בוידאו.

46. אני לא אוהב לקוחות.

47. אני לא אוהב אנשים.

48. אמרו שסוף העולם יגיע בשנת 2012, אני לא יודע אם להאמין או לא אבל לראשונה בחיי אני לא נכנס לפאניקה לקראת האיום של סוף העולם, הפעם זה לא מטריד אותי כל כך, מעניין למה זה כי כל החיים שלי פחדתי מהסוף.

49. אולי שאני אהיה חתיך ורזה אחרי שיאיר להב יחטב אותי אני אתחיל להתבאס ש 29 שנים מהחיים שלי בזבזתי בלחכות להתחיל לחיות ואז הכל יגמר עוד שנתיים...טוב, התחלתי להלחיץ את עצמי לקראת 2012.

50. טוב, למאה אני לא אגיע היום אבל נכון לעכשיו יש 150 דברים וזה גם משהו, אני אנסה לחשוב על עוד 50 אפילו אם זה ישרוף לי את החוטים במוח.

תודה על הסבלנות קוראים יקרים שקיימים רק בראש שלי, אוהב ( לפחות מחבב כי כמו שאתם יודעים אני מת מבפנים ולא מסוגל לאהוב (: )

יום ראשון, 12 ביולי 2009

אהבה


כבר כתבתי פה על אהבה ויחסים אבל לאחרונה זה שקע לי עמוק בפנים, שפשוט אין לי ולא תהיה.
יש משפט בסרט מגנוליה שאומרת הדמות של וויליאם ה. מייסי " יש בי כל כך הרבה אהבה אבל אין לי איפה לשים אותה", אני חושב שאצלי זה ההפך המוחלט.
אין בי אהבה בכלל לתת.
אני מרגיש מרוקן נפשית,שאני חושב על מערכת יחסים יש לי ישר תחושה של דחיה ואנטי והמחשבה על להיות עם בן זוג ולזייף רגשות כמו שהיו לי עם הבן זוג לשעבר שלי מחרידה אותי.
בסרט דור מזויין אחת הדמויות אומרת משפט שעד שלא שמעתי אותו לא היו לי מילים שיבטאו את מה שאני הרגשתי שהייתי במערכת יחסים הקודמת שלי.

"I love you" can mean a lot of things... like "you'll do 'till someone better comes along," or "I can't describe how I really feel but I know that I'm supposed to say this," or "Shut up, I'm watching TV."

המשפט "אני לא יכול לתאר בדיוק את מה שאני מרגיש אבל אני יודע שאני אמור לומר אני אוהב אותך" זה בדיוק מה שאני מרגיש כלפי אהבה.
אני הרגשתי הרבה דברים כלפי הבחור שיצאתי איתו:
שנאה,חיבה,דחיה,משיכה,כעס,דאגה ועוד מגוון רחב של רגשות (וכל זה במהלך ה-7 שנים שלנו ביחד) שלא לדבר על הרגשות אחרי הפרידה אבל אף פעם לא הרגשתי אהבה, כמו בסרטים, שאני לא יכול לחיות בלעדיו, לא יכול לנשום שהוא לא שם, ההפך, היה לי נחמד שהיינו ביחד והיה מצחיק וכו אבל אם הוא הלך או יצא בימי שישי (למרות שאמרו לי שזה לא בסדר שהוא משאיר אותי לבד בבית ביום שישי) הרגשתי הקלה שאני יכול להיות לבד, כי לבד היה לי טוב, בלי כל הרגשות שהעיקו עלי, בלי להצטרך לחיות תחת הענן האפל שמערכת היחסים שלנו היתה בשבילי.
למה לא יצאתי משם? כי אני יצור של הרגל והתרגלתי ליחס המזלזל והמגעיל והתרגלתי להיות לבד בתוך הזוגיות.
יכול להיות שכן היתה לי אהבה באיזה שהוא שלב, יכול להיות שלא ידעתי לזהות את הרגש שנקרא אהבה.
אם היה לי את זה , אז הוא לקח את היכולת הזאת ממני, כי אני לא מרגיש שום דבר, לא כלפי גברים שאני רואה ברחוב, אין לי את האפשרות להתאהב ולהגיד אני חייב להיות איתו, אין לי אהבה לתת.
זה אמור להיות עצוב אבל אני לא מרגיש עצוב, אני לא מרגיש שום דבר.
אני מרגיש שמח לפעמים עם חברים ומשפחה, אני מרגיש עצוב שאני רואה משהו עצוב או מרגש בטלוויזה אבל מגון הרגשות שלי מוגבל, אולי זה באשמתו שבגיל צעיר חנק לי את הנשמה ואת התמימות.
אולי אהבה נמצאת אצל אנשים שנוצרים אצלם תמימות ילדות פשוטה ונקיה ומאפשרים לאהבה לחיות אצלם בצורה נורא נקיה כמו בסרט רומנטי, בחיים שלי הסרט הפך לדרמה זרה ומנוכרת, הזוג לא מתאהב ונשאר ביחד לנצח, הוא פשוט חי, חי את החיים בצורה מאוד יבשה וצינית.
הרבה יגידו שכל מה שאני כותב פה בא מכאב ממה שעברתי אבל הפצע שהיה לי החלים ונשארה צלקת , אני לא חושב שאני אדע מה היא אהבה אמיתי, אם כן זה יהיה נס אבל אני לא עוצר את הנשימה בציפיה שזה יגיע.

אני בזרם של רישומים מדכאים, מצטער אבל ככה זה בקיץ, החום הופך אותי ליצור מר וממורמר.
זה היה הרישום מספר 99 בבלוג וכמו שהבטחתי הרישום הבא יהיה רשימה של 100 דברים נוספים עלי
לתזכורת הנה ה- 100 הקודמים.....
http://sufgiblog.blogspot.com/2008/11/100.html


יום שבת, 11 ביולי 2009

מצטער וממורמר


עבר חודש מאז הרישום האחרון, אני חושב שאני דוחה את הכתיבה פה בגלל שאמרתי שברישום ה-100 (עוד 1) אני אעשה עוד רשימה של 100 דברים עלי..
אבל נחצה את הגשר שנגיע אליו.
28 מתקרב מהר (יום רביעי) ואני תקוע, כבר הרבה זמן וזה מתסכל ומעציב.
לא עשיתי עם עצמי דבר בשנתיים האחרונות, לא רזיתי דרסטית, לא התפתחתי יצירתית ולא התקדמתי מקצועית או אישית, לא היתה לי מערכת יחסים חדשה (על זה ואהבה בפעם הבאה) וסה"כ לא היה שום דבר.
הילד ההומו הקטן (בתמונה למעלה) היה מלא תמימות ואושר והבחור שכותב לכם פה מלא מרמור ודכאון.
היה אמור להתפרסם קומיקס שלי באתר כלשהו ועבדתי עליו קשה אבל התאכזבתי מאנשים שחשבתי שהם משהו שהם לא וזה הכעיס אותי הרבה זמן אבל עכשיו פשוט עצוב לי.
אבל מכל דבר לומדים ולמדתי לא לסמוך על אף אחד כי כולם בסופו של דבר יאכזבו אותך.
ואנשים שמעמידים פנים שהם חברים יעלמו ברגע שיבוא משהו יותר מעניין.
והכי חשוב שלמדתי שבני אדם הם יצור אנוכי מאוד ועם אנשים אגואיסטים אני לא יכול ורוצה להיות בקשר ולכן ניתקתי הרבה קשרים.
זה אולי ישאיר אותי בסוף לבד אבל לפחות אני לא אפגע בעצמי.
יש אנשים טובים אי שם ואני מכיר כמה כאלה ואיתם אני אשאר.
התוכניות לעבור לתל אביב עדיין על הפרק למרות שכל ביקור שלי שם מראה לי יותר ויותר את החומר האנושי שגר שם וזה מגעיל אותי, החשיבות העצמית והפוזה של החוסר פוזה שהם מנסים לסגל לעצמם.
אני עובר, לא בגלל האנשים, אני עובר בגלל שאני חייב שינוי בחיים ושינוי באווירה, אולי משנה מקום באמת משנה מזל.
אני ממתין לתשובות של בדיקות לבלוטה לראות אם זה מה שמעכב את הירידה במשקל שלי ואם כן לפחות אתחיל לטפל בזה ואם לא אני פשוט אתחיל לאכול אבק...
מצטער על הרישום הממורמר אבל הייתי חייב להוציא את זה ממני ואני שמח שיש לי את הבלוג שאף אחד לא קורא חוץ ממשה (תודה חמודי) בתור יומני היקר.
עד הפעם הבאה (מבטיח שלא יעבור חודש), ביי


יום שני, 1 ביוני 2009

כדורגל?


נתחיל מעדכונים ונעבור לנושא הרישום.
אני לא עובר לתל אביב בחודש הקרוב, זה כנראה יקרה בנובמבר השנה.
לפחות ירד לי קצת הלחץ של למצוא מחליף לדירה וכל עניין המעבר.
ירדתי עוד חצי קילו שזה כלום ונורא מתסכל אבל לא נשבר.
אני מתכונן השנה לרוץ את מרתון נייקי שזה 10 ק"מ עם אחים שלי ואמא, מקווה שזה יצא לפועל, עד אז אני מתאמן במרץ.
כדורגל.
שהייתי קטן אבא שלי היה לוקח אותי למשחקים בפתח תקווה באיצטדיון הגדול והיה ממש נחמד, כלומר היה נורא נחמד לשבת ,לאכול פיצוחים ,לשתות קולה ולבהות בשמיים.
הדבר היחיד שלמדתי על כדורגל זה שהמחצית היא בדקה 45 וזאת רק בגלל שרציתי לדעת כמה זמן נשאר לי לשבת בחום אימים הזה על כסא הפלסטיק הכחול.
עם השנים היינו משחקים מדי פעם משחק קל של כדורגל שאח שלי נדב היה השוער, ואני הייתי הבועט, כלומר הייתי רץ אחרי אנשים ובועט להם ברגליים, זה היה נחמד כדי להוציא אגרסיות וגם כי שעמם אותי סתם לרוץ אחרי הכדור.
אבל מאז ומתמיד הייתי נגד צפיה במשחקי כדורגל, לא הבנתי את העניין, חבורה של גברים רצים אחרי כדור.
ההיכרות היחידה שלי עם השחקנים היתה שהדפסתי פוסטרים שלהם לחברות כמו נייקי ואדידס.
כל זה השתנה במשחק אליפות האחרון בין מנצ'סטר יונייטד לברצלונה.
הלכתי לראות את המשחק בגולטיים בכפר סבא עם אבא שלי ונדב.
האמת שהגעתי רק בגלל שעיצבתי להם את הפוסטר לאירוע הגדול ושם היה רשום שיש ארוחה טובה ובירה חינם...
ארוחה? בירה? גברים רודפים אחרי גברים עם כדור? אני שם!!!
לא באתי בציפיה להנות, באתי לאכול ואמרתי שמקסימום אם אשתעמם אלך למשרד ואעביר את שאר הערב בפייסבוק.
המשחק התחיל, רק אחרי 20 דק' הבנתי שדווקא מנצ'סטר היו עם החולצות הלבנות (למרות שזכרתי אחרת מהפוסטרים של נייקי אבל יש מצב שהתבלבלתי) וזיהיתי את מנצ'סטר בכלל רק בגלל הרונלדו(בתמונה) המדהים ורוני הקצת צ'אנקי אבל חתיך גם הוא (שוב, מהפוסטרים של נייקי בלבד) ואחרי שהבנתי שהאנדרדוג הם דווקא ברצלונה והבריטים הפלצנים חושבים שהם יותר טובים התחלתי ממש להנות מלראות את המשחק ואני מודה שהרבה מהערב הועבר בבהיה בישבנים על המסך ענק , התחלתי להעריך את השחקן מברצלונה שנקרא מסי כי כל פעם שהפילו או דחפו אותו הוא פשוט קם והמשיך במקום רק להתלונן.
השיא של הערב היה שהמסי הזה הכניס גול תוך קפיצה באוויר ונתן לכדור בראש (מילולית) לשער.
הגול הזה הכריע שברצלונה אלופת אירופה ואני כבר לא סנוב כדורגל.
אני לא יודע אם תראו אותי ביציע של כל משחק אבל אם יש משהו מעניין אולי לא אעדיף לדפוק את הראש בקיר הפעם לעומת הצפיה במשחק.


יום שני, 18 במאי 2009

לחץ לחץ


טוב, נתחיל מעדכונים..
ירדתי 3 וחצי קילו , זה לא הרבה אבל זה משהו.
הגעתי למצב שאני רץ 50 דק' במהירות טובה וזה די שינוי מלפני חודש שבקושי שרדתי 20 דק' לאט...
כנראה הריאות שלי התאוששו מכל המכות שנתתי להן בשנים האחרונות..
טטיאנה מדריכת כושר במכון עשתה לי אימון קריעה היום, שכלל 10 דק' על מכשיר מגעיל שעובד על הרגליים, מין אופניים מוזרים, 30 דק' ריצה באינטרוולים ועוד 20 דק' על המכשיר האליטפטי המחריד.
ואז קרה דבר שלא התרחש כבר שנים....
נכנסתי לבריכה...אני , רועי, הורדתי חולצה ונכנסתי לשחות.
כמובן שהיו בבריכה רק זקנים וזה עזר אבל עדיין...
למה לחץ?
אח שלי מחפש שותף לדירה, אני התכוונתי לעזוב עוד כמה חודשים את הדירה שלי, החלטנו לעבור לגור ביחד.
הלחץ בא כי המעבר צריך להיות מיידי, כלומר בשבוע, שבועיים הקרובים וזה אומר לארוז המון, להודיע לשותף שיש לו הרבה החלטות לעשות ולסגור תיקים בעיריה, חשמל ומים כמו כן גם ב-יס והאינטרנט וכו....
אני לא אוהב בירוקרטיה וחשבתי שאצליח לדחות את זה עד סוף השנה אבל עכשיו זה פתאומי ומלחיץ.
אני מקווה שזה יסתדר והכל ילך חלק, מה שלא יהיה, אני שמח שיש קצת שינוי בחיים שלי, מקווה שלטובה.
חבר סיפר לי על להקה חמודה שעושה לי ממש טוב בלב, הם אופטימים וחמודים ונותנים לי קצב מצויין למכשיר ריצה, נקראים אלפאביט, מקווה שתאהבו גם...

Alphabeat - What Is Happening

Alphabeat - Fascination


יום חמישי, 7 במאי 2009

50 שירים שעושים לי טוב...


אין לי הרבה על מה לכתוב כרגע, אני אוגר דברים ורוב הזמן מרוכז או בעבודה או בדיאטה הארורה, אבל הכנתי רשימה של שירים שאני ממש אוהב ומקווה להכיר לכם שירים ואמנים שלא שמעתם בעבר.
תהנו...
1. adam cohen - cry ophelia
2. annie lennox - love song for a vempire
3. cure - doing the unstuck
4. damien rice - the blowers daughter
5. engine room - a perfect lie
6. era - miseri mani
7. feeling - sewn
8. frou frou - let go
9. frou frou - must be dreaming
10. goldfrapp - A&E
11. goo goo doll - iris
12. idina menzel - larissa's lagoon
13. imogen heap - come here boy
14. imogen heap - not now but soon
15. imogen heap - oh me, oh my
16. ivri lider - jesse
17. james morrison - you give me something
18. joseph arthur - in the sun
19. k's choice - in your room
20. k's choice - cocoon crash
21. keane - bad dream
22. kinnie starr - alright
23. kylie minogue - dreams
24. lamb - what sound
25. lamb - gabriel
26. lamb - gorecki
27. lamb - heaven
28. lamb - bonfire
29. madonna - oh father
30. murmurs - genius
31. norah jones - with wax poetic angels
32. polaroid - so damn beautiful
33. portishead - roads
34. rachel yamagata - be be your love
35. roxette - you dont understand me
36. rufus weinwright - beautiful child
37. stars - your ex lover is dead
38. sarah mclahlan - hold on
39. sarah mclahlan - vox
40. sarah mclahlan - fallen
41. sia - breath me
42. sia - numb
43. skin - purple
44. skin - just let the sun
45. sting - when we dance
46. te'le'pop musik - dont look back
47. te'le'pop musik - breath
48. te'le'pop musik - brighton beach
49. sufjan stevens - the upper peninsula
50. wild strawberries - blunt

יש פה רק 50 מתוך המון המון המון שירים ואמנים שאני אוהב אבל כרגע זה כל מה שיכלתי לחשוב עליו.
עוד חמישה רישומים ואני מגיע לרישום ה- 100
עדיין מנסה לחשוב על משהו מיוחד לכבוד הרישום ה-100
יום טוב, תהנו מהשירים , יש קישורים לכולם, פשוט צריך ללחוץ

יום שלישי, 21 באפריל 2009

יותר מדי כושר בזמן האחרון, משהו פה לא בסדר!


לא יודע איך זה קרה, אבל מאיזה שהיא סיבה נכנסתי לחודש אינטסיבי של אימונים.
זה התחיל בפסח שעם כל האוכל גם בא הספורט.
בימי החופש יצא לי לבלות יותר זמן עם אמא שלי ונכנסנו יחד לאיחוד נגד השומן.
אני עם ההחלטה שלי לרוץ כל יום והיא עם הספינינג והצעדות (מדריכת ספינינג) יצרנו מעין מפלצת כושר.
חוץ מהריצות יוצא לי גם לצעוד איתה ביחד ולפעמים להכנס לשיעור ספינינג שהיא מעבירה.
הדבר המוזר? אני עדיין לא שונא את זה, האמת שאני קצת נהנה מהאינטסיביות, נותן לי משהו לעשות עם עצמי מאשר לשבת בבית ולצפות בסדרות שלי, וזה דבר טוב.
שישי היינו ברמת השרון בג'ויה (חייבים לאכול כדי לתדלק את הגוף, לא?) ומשם ישר לחדר הכושר (טוב, לא בדיוק ישר) , שעתיים אחרי זה יצאנו לצעדה באיזור החדש בפתח תקווה ובמהלך הצעדה עשינו גם אימון כח עם המכשירים באיזור.
שבת צעדנו שעה בחוף תל ברוך, משם נסענו לחדר כושר ובערב עוד צעדה בפתח תקווה.
יום ראשון כבר הייתי בשיעור ספינינג שלה ושני בבוקר היינו בים ומשם לחדר כושר.
שלישי היינו כבר בשש בבוקר בחוף לעוד צעדה שהביאה איתה הפתעה נעימה מאוד!!!
30 חיילים חתיכים ומסוקסים עם בגדי ספורט קצרים מאוד עשו את האימון שלהם (כל יום שלישי בחוף תל ברוך, שש וחצי בבוקר הם שם, וגם אני אהיה!) משם לעבודה ובערב ארוץ לי קצת ברחוב.
מחר עוד שיעור ספינינג בשש בבוקר.
אני לא יודע מה נסגר איתי, זה לא מתאים לי בכלל, לקום בשעות מוקדמות מדי ולהתאמן? איפה העצלן שלמדתי להכיר ולאהוב?
האמת? מקווה לא לראות אותו שוב!
נתראה בשלישי בים, אני זה שרץ אחרי 30 חיילים.

יום חמישי, 16 באפריל 2009

חלמתי חלום


אני בטוח שאני לא מחדש לכם דבר בבלוג לגבי סוזן בוייל אבל גם אני אחרי צפיות חוזרות בקליפ המדהים של האשה הזאת מאוהב.
היה לה חלום והיא הגשימה אותו..
טוב רגע, למי שלא מכיר, ככה זה הולך:
סוזן בויל, אשה רווקה,מובטלת בת 47, שכלה את אמה שאמרה לה לפני שנפטרה שתעשה משהו עם החיים שלה וסוזן עשתה, היא הלכה לתכנית כישרונות בשם "לבריטניה יש כישרון" ואחרי כמה הלצות מצד השופטים וזלזול של הקהל היא נתנה ביצוע מדהים לשיר "i dreamed a dream" מעלובי החיים, ביצוע שהביא כמה אנשים לדמעות, פיות נפערו בתדהמה והקהל עמד על הרגליים ומחא כפיים.
כמו שהשופטת אמנדה הולדן אמרה "כולם היו נגדה ומאוד ציניים וההופעה היתה צלצול השכמה" וזה נכון, גם אני הייתי קצת ציני וצמרמורת טפסה לי על כל הגוף ברגע שהאשה המדהימה הזאת פתחה את הפה שלה ושרה.
אני בטוח שהרבה אנשים הגיבו כמוני ואני בטוח גם שיש המון אנשים ציניים (במיוחד חברה' צעירים) שזה לא מזיז להם וזה חבל כי אני חושב שסוזן בוייל מייצגת כאן אגדת סינדרלה אמיתית , אשה מבוגרת, מסורבלת קצת, רווקה שגרה בכפר עם החתול שלה ובלי עבודה שאבדה את אמא שלה לא מזמן הופכת להיות הנסיכה של בריטניה בפחות מחמש דקות וזה מה שחסר בעולם, יופי פשוט וטהור ואנושיות שכבר מזמן איבדנו בנוף הטלוויזיוני שמוצף בריאלטי דוחה והרסני, כולם צחקו על סוזן בוייל אבל עכשיו היא צוחקת על כולם.
מה שאני אוהב בה היא העובדה שהיא עדיין אשה ביישנית וחמודה שלא מבינה מה העניין ולמה אנשים רודפים אחריה לקבל חתימות, היא בסה"כ עשתה את זה כקיום הבטחה לאמה ז"ל ונהייתה סנסציה אינטרנטית עולמית.
גם בחירת השיר "חלמתי חלום" מאוד מתאימה ומראה שאם יש לך חלום , אולי הוא יוכל להתגשם.
שיהיה לכם סוף שבוע מדהים ומלא השראה.
למי שעוד לא ראה...

סוזן בוייל - חלמתי חלום

יום ראשון, 12 באפריל 2009

מעבדות לחירות...מתי חוזרים לעבדות??? משעמם לי...


חופש.. אני בחופש בסה"כ ארבעה ימים ואני משתגע.
זה כל כך מוזר, אני מחשיב את עצמי לבן אדם יחסית עצלן, כל יום בעבודה אני סובל מהבוקר עד אחר הצהריים ופתאום, בלי התרעה הוציאו אותנו לחופש בפסח, חמש שנים אני עובד במקום הזה ובכל אפשרות שניתן להשאיר אותנו בעבודה הם משאירים, כולל בפסח, החופש הזה תפס אותי לא מוכן.
8 ימים של חופש ואני משתגע, השאלה אם זה בגלל שאני חסר חיים או שעמוק בפנים אני אוהב לעבוד?
(ניחוש שלי שזה החוסר חיים).
מה שכן אני פוגש יותר את מאיה וזה כייף כי לא נפגשנו הרבה מאז שהיא חזרה ללימודים וזה תמיד כייף להתעדכן ולבלות זמן איכות בצפייה בקליפים על חתולים מזמרים ביו-טיוב...
אני חושב שלא כתבתי פה כבר חודש והרשומה האחרונה שלי היתה די נואשת, הייתי במצב לא טוב, הרגשתי כמו גוש ממורמר, עצבני, מדוכא ועלוב, ופה הייתי צריך לתפוס את עצמי בידיים ולצאת מהבור שנכנסתי אליו, מספיק עם הרחמים העצמיים וקדימה לעבודה.
למדתי להכין קוסקוס וכך התחלתי לאכול ארוחות מסודרות בעבודה במקום להזמין סתם דברים שמנים מבחוץ.
חזרתי להנות מחדוות הריצה, כלומר אני משכנע את עצמי שאני נהנה מזה ולא באמת סובל מכל רגע, ואני גם לא מרגיש חייב ללכת לחדר כושר כי אני נהנה לרוץ ברחוב בלילה, אז יש לי הרבה יותר אופציות לעשות ספורט, אני לא עושה את זה במטרה להגיע למצב גופני מסויים, לא כדי לרזות דרסטית, אני עושה את זה הפעם כדי לחזור לכושר ולהרגיש יותר טוב עם עצמי במקום לשבת בבית מול המחשב ולהרגיש חרא.
עדיין אין סקס, עדיין מנותק מאטרף ואני ממש לא מתגעגע, חזרתי לפייסבוק כי אחרת אין באמת טעם לאינטרנט (סתם, יש גם פורנו והורדות סדרות) אבל אני לא מרגיש צורך לחפש סקס בשלב הזה ובנתיים טוב לי במצב הזה שאני נמצא בו עכשיו, עובד על עצמי כדי להרגיש טוב וזה דבר שאני צריך לעשות לבד ולא לערב אף אחד אחר, אני אסביר..
עד עכשיו הרבה מהדיאטות ושגרת הספורט שלי הסתמכו על בן אדם אחר.
שהיה לי בן זוג נרשמתי למכון כושר ותוך כמעט שנה ירדתי 20 קילו ואז עשיתי את הטעות של לצרף אותו למכון שלי, בשלב הזה נהייתי תלוי בו, מתי נוח לו נוח ללכת למכון ואם זה מאוחר בלילה אז אני כבר עייף או שאכלתי ואז מגיעים התירוצים.
בהמשך זה היה עם ענת ופתאום זה היה תלוי בה והרגשתי כאילו אני עושה את הדיאטה בשבילה, לא משהו שקשור אליה כמובן, זה פשוט הדפיקות שלי.
עכשיו זה אני בשביל עצמי ולא אף אחד אחר ואני נהנה מזה מאוד ובנתיים מתמיד, אני מתחיל להרגיש קצת תוצאות אבל ממש בקטנה, יקח לי זמן אבל בנתיים אני נהנה מכל רגע.
מקווה לחזור לעדכונים בתדירות גבוהה יותר, עכשיו שחזרתי אני נזכר כמה קל לי לכתוב פה וכמה התגעגתי.
עד הפעם הבאה, חג שמח ואני משאיר אותכם עם זמר מדהים, ג'יי ברנן, שחקן קנדי ששיחק בסרט שורטבאס.
הומו או כמו שאמא שלי אומרת " מהחברה"...מדהים, הבעל לעתיד האידיאלי שלי..
תהנו.. (זה הוא למעלה)

הקליפ

יום ראשון, 22 במרץ 2009

מיומנו של ילד מפגר וחסר ביטחון


טוב, הבטחתי שאני אספר למה התנתקתי מפייסבוק ואטרף, אז הנה זה.
זה בטח לא יפתיע אותך שאני חושב שאני לא נראה טוב ואני ממש חסר ביטחון לגבי העניין הזה, אז ככה..
הפייסבוק ואטרף מקומות מצויינים למצוא דייטים וסקס ואם הייתי מרגיש יותר טוב עם עצמי הייתי ממשיך להיות שם אבל הגיע הנקודה שבה אמרתי די, זה לא הוגן כלפי אף אחד.
התחיל איתי באטרף בחור ממש יפה, חתיך, חלק, גבוה יחסית וממש נחמד, הגבר המושלם בשבילי.
ומה אני עשיתי? דפקתי הכל!
הוא התקשר אלי בדיוק שהייתי עם חברים והייתי ממש מוזר בטלפון ובסופו של דבר אמרתי לו שאני אתקשר אליו בחזרה, עברו שבועיים ולא התקשרתי, ואני גם לא אתקשר...כי אני אידיוט.
אני כל כך משוכנע שברגע שהוא יראה אותי במציאות הוא לא ירצה אותי ויגיד לי ללכת ואני לא במצב שאני יכול להתמודד עם דחיה כזאת, ואני בטוח שהיא תגיע כי הוא נראה ממש ממש טוב ואני לא מטומטם, אני מכיר את המשוואה, חברים ומשפחה יכולים להגיד לי שאני דפוק ואני נראה טוב אבל אני יודע מי מסתכל מולי במראה ושנינו לא אוהבים את מה שאנחנו רואים.
אז דפקתי הזדמנות לפגוש בחור נחמד ויפה וחתיך וחמוד (לפי השיחה הקצרה מאוד שלנו) כי אני עצמי דפוק, אז אם אתה קורא את זה (אני בספק כי הכתובת לבלוג היתה רשומה רק באטרף ובפייסבוק...) אני מצטער , זה באמת לא אתה , זה אני...
חוצמזה , תגיד תודה שהצלתי אותך מבחור דפוק עם חוסר בטחון משתק.
אני יודע איך לטפל בבעיה הזאת ואני מנסה עכשיו מחדש אבל אני לא רוצה לדבר על זה או לכתוב על זה פה כי כל פעם שאני מדבר על זה, הכל נהרס.
אז אני אעדכן ואני מקווה שאחרי שהתהליך שלי יגיע למצב יותר טוב אולי הבחור עוד יהיה שם..באטרף.
חוצמזה הגמילה מהאתרים האלה עשתה לי נורא טוב, קצת קשה להיות מנותק אבל בסופו של דבר זה נותן לי זמן איכות עם עצמי במקום להתמכר למחשב.
אני בטוח שאני אחזור לזה בקרוב ואשבר אבל עד אז, מי שמעוניין יכול להשאיר לי הודעות כאן בבלוג.
שיהיה לכם שבוע נפלא ומוצלח.

יום ראשון, 15 במרץ 2009

אחרי כמעט שבועיים, הנה רישום חדש!


טוב, אז ככה..
הייתי במילואים, זה היה שבוע מעניין, יום ראשון הגענו לבסיס, הלכנו למטווחים ובגלל השבר באצבע נשארתי בצד עם הקשר, וזה התאים לי בהחלט.
אחרי המטווח שוחררנו הביתה ולמחרת התייצבנו בבסיס בבוקר.
נבחרנו אני ועוד 4 חברה (חתיכים, אגב כולם הפעם היו חתיכים, פשוט הייתי מוקף ב- 30 בחורים יפים וחמודים) נשלחנו למקום שנקרא שדה תימן שזה בעיקרון מקום של צניחה חופשית בדרום, לא צבאי, זה אזרחי אז מותר לי לכתוב את המקום.
שם עשינו כמה פעילויות עם מסוקים עד אחת בלילה וחזרנו לבסיס בשתיים וחצי וישר מקלחות (יששששש) ולישון.
למחרת גילינו שכל שאר האנשים שוחררו הביתה בזמן שאנחנו היינו בשטח בקור אימים.
שלישי בבוקר (07:00) כבר היינו בדרך לאיזה חור מוקף בכפרים בדואים והקמנו מאהל.
שם היינו עד חמישי בבוקר ועשינו עוד פעילויות שקשורות במסוקים וכו...
חמישי חזרנו והיה לי סוף שבוע מגניב לגמרי.
יום שני היתה לי את הקולונוסקופיה שהיתה לא איומה כל כך..
היום הכנה לפני היה פחות איום ממה שחשבתי והבדיקה עצמה גם היתה סבבה (מסתבר שנרדמתי באמצע) ואני גם לא זוכר איך התלבשתי אבל נו מילא, לפחות היה לי שם משהו אחרי כל כך הרבה שנים, חבל שזאת היתה רק מצלמה..חח
למחרת היה חופש מושלם לפורים וברביעי יצאתי למסיבת תחפושות עם חברים, היה מעפן כי לא הגישו אלכוהול וכל התיירים החתיכים היו נטולי אלכוהול ולא שיחררו עכבות, נאחס..
חזרנו הביתה בשתיים אחרי קפיצה לאיזה פאב מעפן וקטן ולמחרת הייתי מעוך לגמרי בעבודה.
זהו , כל העדכונים שלכם עד לסוף שבוע שהיה, בסופש הזה קרו כמה דברים ששינו את השגרה שלי לטווח הארוך.
התחלתי להסתכל על חברים בצורה שונה והחלטתי להתנתק זמנית מכל אתרי הפייסבוק, אטרף למינהם כי פשוט נמאס לי מאנשים וגם בגלל שאני ילד דפוק וחסר ביטחון (הסבר על זה ברישום הבא, אני מבטיח) וקיבלתי בשורה מעניינת שהכניסה אותי לבלבול אחד גדול.
בנובמבר נגמר לי החוזה לדירה בפ"ת והדירה נמכרת לאדם אחר, הוא אמר שהוא מעוניין שנשאר בדירה ונשכיר אותה ממנו, לידור החליט להשאר כנראה, אני החלטתי שנמאס לי.
נמאס לי מהדירה (יותר מדי זכרונות לא טובים) , נמאס לי מפתח תקווה (באמת שחוץ מהמשפחה שלי אין פה שום דבר טוב) ונמאס לי בכלליות מהשגרה הרעילה שאני נמצא בה עכשיו, אז הגיע הזמן לשינוי, אני מקווה שהשינוי יוביל אותי לדרכים חדשות ומקומות מעניינים.
אני מקווה שעוד כמה חודשים אני כבר אוכל לצעוק...."ת"א, הנה אני בא"

יום שבת, 28 בפברואר 2009

מילואים..הנה זה מתחיל


זהו, עוד כמה שעות אני יוצא למילואים של שבוע, זה מבאס לגמרי אבל אני מנסה למצוא את הפלוסים במצב הנוכחי.
אולי הסופה תמשך ותדחה את התרגיל בכמה ימים וזה אומר שנישן בבסיס יומיים לפחות לפני שנעלה לשטח..
אולי יבוטל התרגיל לגמרי...
טוב, אני בספק אם זה יקרה אבל תנו לבחור לקוות.
לפחות יש שם בחורים ממש חמודים ואני אוהב גברים במדים אז זה הפלוס היחיד שאני מוצא בכל המצב המעפן הזה.
זהו, אני אעדכן אותכם בפרטים של איך היה ומה ובנתיים אם אתם כבר פה אני ממליץ ללחוץ על הסרטון בצד שמאל ולשמוע את הישיר המדהים הזה של אימוג'ין היפ שממש מתאים לימים החורפיים המדהימים שאני כל כל אוהב
ביי בנתיים...שבוע טוב

יום חמישי, 26 בפברואר 2009

עוד תקופה מגעילה בדרך



מצטער על המחסור בעדכונים אבל הנה אחד לפני שאני יוצא לתקופה מסריחה של שבוע ומשהו.
נתחיל מהכי מסריח, מילואים.
אחרי שלושה שבועות של עבודה מטורפת ומתישה על רשת מתאים לי בעבודה, מה אני מקבל בתמורה?, ביום ראשון אני יוצא לתרגיל של שבוע באיזה חור איפה שהוא בארץ.
זה נאחס כי אני שונא את כל מה שבא מסביב, ברגע שאני כבר שם אז זה בסדר אבל כל התהליך הגעה לשטח מרגיז.
להגיע, להתחייל, למצוא מדים שמתאימים לי, לחתום על כל מני דברים מיותרים ולהסחב עם תיקים כבדים בבגדים לא נוחים, לשמוע הרצאות מתישות,לעבור שיעורים מעצבנים ואז אחרי שהוציאו לנו את כל הכח צריך להתחיל להעמיס משאיות בציוד ובמצנחים וכל הדברים הכבדים והמגעילים שצריך לשטח.
אחכ יש את הנסיעה הארוכה לשטח ואז, שכבר אין לנו אוויר וכח לזוז צריך להתחיל לפרק את כל הציוד מהמשאיות ולהתחיל לבנות את המאהל וללכת לסמן את השטח לקראת התרגיל שמתחיל בשעה הקרובה.
אחכ זה עוד 4 ימים של כאב ראש ותרגילים מסריחים עד השעות הקטנות של הלילה וביום האחרון אחרי שאנחנו כבר מותשים לגמרי והוציאו לנו את המיץ מהנשמה אנחנו צריכים להעמיס שוב את כל הציוד למשאיות, לעבור את הנסיעה הארוכה והמייגעת שוב רק כדי להגיע לבסיס ולהתחיל להוריד הכל מהמשאיות ולהחזיר למקום, לעבור את תהליך החזרת הציוד התחיילות ורק אז להגיע הביתה מותש וממורמר כדי להתחיל שבוע חדש ומייגיע שבוא אני אעבור...חכו לזה.....הנה זה בא.....

קולונוסקופיה!!!


אז זוכרים את הניתוח שעברתי ביום הולדת שלי? לא? כי אני זוכר..זה כאב!
בכל מקרה, זה לא החלים ועדיין יש תופעות לוואי שעליהן אני לא אכתוב כי זה פשוט מביך אבל..
הרופא שלי חושב שיש מצב שאם זה לא החלים עד עכשיו יתכן שיש לי מחלה במעיים.
כדי לשלול את זה אני אצטרך לעבור כמה בדיקות מעפנות כמו הקולונוסקופיה, אני בטוח שאני לא צריך להסביר מה זה וכמה זה לא נעים, במיוחד ההכנה לקראת הטיפול, שזה פשוט יום שלם וקצת מהלילה שלפני בהתנקות כללית של הגוף.
יומיים אחרי הקולונוסקופיה יש לי עוד בדיקה, צילום של המעיים, בדיקה שלוקחת 4 שעות שכוללות הגעה למקום, שתיה של חומר שצובע את המעיים שלי בצבע מיוחד , המתנה של כמה שעות ואז צילום..
ואלו רק הבדיקות, אני לא יודע מה יהיו התוצאות אבל אם זאת לא המחלה שהם חושבים אני אצטרך לעבור עוד ניתוח וההחלמה מהניתוח הזה תהיה קשה כמו הראשונה ואני לא מסוגל לעבור את זה שוב אז אני דיי מיואש מכל העניין והשבועיים האלה הולכים להיות פשוט מסריחים, מחכה שזה יגמר ואני אוכל לחזור לשגרת חיים רגילה יחסית נטולת מילואים ובדיקות..
אני אעדכן את הבלוג שאני אחזור מהמילואים עם חוויות ממורמות.
שיהיה לכם שבוע טוב.

יום שני, 16 בפברואר 2009

איזה דראג


אחרי התלבטות ארוכה החלטתי להמשיך להאריך את השיער שלי, לפחות עד שקמתי היום בבוקר עם כאב ראש והסתובבתי לי בעיר בסידורים וראיתי שהספר פתוח (יום שני, מי ידע) ונכנסתי לעשות גלאח...
עוד בכסא הסתכלתי על השיער ואמרתי לעצמי רועי, לא..הוא יפה, אל תוריד אותו ואז מומי הספר שאל מה לעשות ואמרתי : "גלאח"..
אני לא מתחרט כל כך למרות שאני מרגיש שאני נראה כמו ביצה אבל בסדר, זה שינוי ושינוי זה תמיד דבר טוב.
ולנושא היום:
תמיד נרתעתי מדראגיסטיות כי הן בעלות בטחון עצמי נורא גבוהה ותמיד שמעתי שבהופעות הן יורדות על הקהל ואני עדיין בטראומה מהפעם שאלי יצפאן צחק עלי בהופעה שלו.
מה גם, שהייתי ילד אבא שלי חשב שאני בסופו של דבר אעשה ניתוח לשינוי מין ותמיד הייתי מתחפש בפורים לבנות.
עם השנים יצא לי להכיר כמה בחורים שעושים דראג וגם התחלתי ממש לחבב אותן אחרי הפודקאסט של ה- gay pimp ומאז העולם של הדראג נורא מסקרן אותי.
אני לא רואה את עצמי עושה את זה וזה גם לא מושך אותי לנסות דראג, התקופה הזאת שלי נגמרה בגיל 12 אבל אני מתעניין בכל המילון שלהן (לפחות של האמריקאיות המצחיקות) למשל:
work bitch
mussy (man pussy) as in your face in my mussy
runway וכו...
בכל מקרה, למה הגעתי לנושא הזה? כי מלכת הדראג לפי דעתי היא רו-פול.
אין מישהו שלא שמע עליה בצורה אחת או אחרת , היא מככבת מתחילת שנות התשעים בסרטים וקליפים ואפילו הובילה תוכנית אירוח ב- vh1
עכשיו היא חוזרת רזה/יפה/מצחיקה יותר מתמיד בסדרת מציאות חדשה RuPaul's drag race
זה שילוב מוזר בין הדוגמנית הבאה של אמריקה עם טיירה ופרוייקט מסלול עם היידי.
בגרסא הזאת רו-פול נותנת הזדמנות ל- 9 דראגיסטיות מתחילות אפשרות לנצח ולהיות המלכת דראג הבאה של אמריקה כולל כמה פרסים די דפוקים.
בתוך הסטודיו איפור/ חדר הלבשה רו-פול מופיעה בתור הגרסא הגברית שלה (סגנון טים גאן מפרוייקט) ועוזרת להם ומייעצת כמו חברה טובה אבל שמגיע הזמן לעמוד מול פאנל השופטים רו-פול היא אשה במלוא הדרה סגנון טיירה בנקס, מרושעת, ביצ'ית ומצחיקה בטירוף.
יש המון קטעים טובים בסדרה והגברים שמתחרים דווקא ממש חמודים גם בתור בחורים ויפיות בתור בחורות.
בסוף כל פרק אחרי שמסננים את הטובים יותר נשארות שתי דראגיסטיות על הבמה והן צריכות להתחרות ב- lipsync for your life שזה פשוט להעמיד פנים שהן שרות עם המוזיקה ברקע ולרקוד ופשוט לתת את ההופעה של החיים ולפי זה השופטים יחליטו מי תלך הביתה.
רול פול היא גאון ואי אפשר לקחת את זה ממנה וגם אם תנסו היא תוריד לכם את הראש.
אני ממש ממליץ להוריד את הסדרה כי אין אותה בארץ ואני בספק אם יהיה וגם בגלל שאי אפשר לראות את כל הסדרה און-ליין באתר של לוגו (הרשת המשדרת את הסדרה).

הנה הפרסומת של הסדרה, תהנו


יום חמישי, 12 בפברואר 2009

אני רועי, ואני לסבית


מאז ומתמיד נמשכתי ללסביות, לא בצורה מינית כמובן , אני פשוט מרגיש נורא נוח איתן לעומת עם הומואים, אף פעם לא הרגשתי נוח ליד הומו, תמיד יש את החוסר ביטחון שלי והמתח וכל השטויות האלה שהולכות לי בתוך הראש.
הייתי בסביבות גיל ה- 13 שאבא של בת דודה של אבא שלי (מסובך, אני יודע) נפטר והלכנו לנחם אותם בשבעה במושב מרוחק, בת הדודה של אבא שלי לסבית ושהגעתי ישר הלכתי להתיישב לידה וליד החברים ההומואים שלה, בתור אינסטינקט, פשוט הרגשתי שאני שייך לשם.
באיזה שהוא שלב בערב אמא שלי קראה לי ואמרה לי לא להתחבר אליה יותר מדי, לא הבנתי למה בהתחלה אבל היא כנראה הרגישה משהו שאני לא שמתי לב אליו, אולי הם אשמים...אולי נדבקתי מהם, נו מילא..
אני לא רואה אותה הרבה אבל תמיד שאנחנו נפגשים אני מרגיש חיבור מיידי, גם כל הלסביות שהכרתי בחיים שלי ישר הרגשתי איתן נוחות מסויימת שאין לי אם הומואים או סטרייטים, מגיל צעיר התחלתי ללכת לפאבים של הומואים אבל תמיד בחרתי ללכת למינרווה ז"ל , היה שם אפלולי ומוזר ולא הייתי יכול ללכת לשירותים בלי שיחשדו שאני הולך לחכות שם לבחור שיבוא (אפילו פעם אחת אני וידיד הלכנו לשירותים והכוונה היתה שנכנס אחד אחרי השני, לא ביחד והבחורה שעבדה שם עקבה אחרינו ואמרה "אחד אחד, אני לא מרשה כאלה דברים פה", למרות שלא הייתה פה שום כוונה) אבל עדיין היה שם נורא כייף.
הכי גאים שיש לא כל כך עניינה אותי מבחינת עלילה , יותר הסקס והעירום אבל היא היתה סדרה סבבה ופורצת גבולות מבחינת נראות הומו-לסבית בטלוויזיה אבל מי ששבתה אותי היתה "ישנן בנות" (כפי שהן נקראות ב-יס).
סדרה פשוט מצויינת, עלילות מעניינות, מרגשות ובעיקר חינוכיות (אני למדתי המון) , מוזיקה מדהימה (אני חייב לסדרה הזאת את רוב הפלייליסטים שלי באייפוד) ומשחק מ-ע-ו-ל-ה החל מג'ניפר בילס המוכשרת והלא מוערכת מספיק (פלאשדנס) למיה קירשנר הענקית ( אהבה ושארי אנוש) , כל אחת מהדמויות השפיעה עלי מאוד ולמרות שלקראת הסוף התסריטאיות והיוצרת של הסדרה קצת התחרפנו ואיבדו כיוון , הסדרה תמיד תשאר האהובה עלי (חוץ מחתולי הרעם כמובן).
אליס (לישה היילי המצחיקה בטירוף) היא הדמות האהובה עלי, רגישה, חסרת ביטחון ומגושמת, אני מרגיש כל כך כמו אליס שזה מטורף, לא הבנתי למה אני אובססיבי לדמות הזאת עד שהבנתי שאליס זו אני, מי שראה את הסדרה ומכיר אותי ואת אליס יסכים (אם ענת אמרה שזה נכון אז זה נכון!)
בכלל אני חושב שאני הומו בטעות, הייתי אמור להיות לסבית, אני לא רוצה שהלסביות יהרגו אותי אם אני נכנס פה לסטריאוטיפים אבל אני מעדיף לשתות תה על הספה מכורבל עם מייקי הכלב מול פרק של ישנן בנות מאשר לחגוג במועדונים ולעשות סמים וסקס בשירותים, אני לא טוב בסטוצים אני אעדיף להכיר מישהו לפני שנעשה סקס ובכלליות אני לסבית, חוץ מהקטע של הלרדת לבחורה ולגדל חתולים, מצטער, לא אוהב את שני הדברים האלה.
בגלל זה אני נורא אוהב את המקום החדש שפתחו במקום המינרווה, "בית השואבה" , מקום ללסביות וגם הומואים למרות שהלסביות יותר דומיננטיות במקום, יש שם אנשים נורא נחמדים ואווירה מעולה, הדי'-ג'יי שמה שירי לסביות שרק אני והלסביות מכירים (לרוב להקות אינדי לסביות כמו טיגן ושרה) ובכלל נורא נעים שם ומעניין, מקווה שהלסביות יתחממו אלי קצת ויאמצו אותי לחיכן, כי אני לסבית, פשוט אנטומית שונה.


נסיים בציטוטים מהסדרה האהובה עלי: THE L WORD

ג'ודי : She's a spaghetti girl. Straight until wet.

אליס: Lesbians loves to eat their own

אליס וג'ני באחד הקטעים הכי מצחיקים בסדרה:
Jenny: Do you hear that? Oh my god, It's Monet...Monet has come back from the dead, and he wants me to give you a message. He say's "I am so sorry for sitting infront of my pond in France and sketching those water lillies, and using the water lillies as actual inspiration. Sorry to offend Alice."
Alice: Oh wait he's talking to me, so wierd...
Alice: [Talking to herself] Okay, I'll tell her.
Alice: [Back to Jenny] He says don't ever fucking compare yourself to him!

אליס: Yoda needs to give me some better advice or Yoda needs to shut the fuck up!

והאהובה עלי בכל הסדרה : 'hi i'm dawn denbo and this is my lover cindy
הייתי חייב להכניס את זה! מי שמכיר את הסדרה יבין, מי שלא, הגיע הזמן לראות הכל מהתחלה כי זה תיכף נגמר!

יום שישי, 6 בפברואר 2009

יא הומו!


אולי אני לא מבין הומור, אבל אני לא מוצא דברים כאלה מצחיקים.
בתוכנית "צחוק מהעבודה" שחר חסון הופיע עם מלכות דראג ועשה צחוק מעצמו וזה בסדר, זה היה חמוד כי הדאגיסטיות היו ממש מצחיקות.
אחרי הקליפ הגיע הזמן למערכון הקצר של חסון, וזה הלך ככה:
"לכל אחד היתה תקופה של בלבול מיניֿ נכון?
כל אחד חשב פעם שהוא הומו, לא אומרים היום הומו, לא נעים להעליב!
תמיד רומזים באיזה משפט,אומרים לך, אתה רואה את ההוא שם?, וואלה זה נראה לי מקלף אבוקדו בחושך.."
הומו זה עלבון? מתי אני הפכתי לעלבון?
אם הומו זה עלבון אז סטרייט זו מחמאה?
אני מצטער אם זה נראה כאילו אני לוקח את זה יותר מדי קשה ממה שזה ואני בטוח ששחר חסון לא חשב לעומק על מה שהוא אמר ומה שזה גורם לנו להרגיש, אבל במהלך כל המערכון שלו הרגשתי אי נוחות.
בהמשך הוא אמר:
"אני, אין לי בעיה עם הומואים.."
וואו, תודה רבה לך, אולי אני מגזים, אבל תמיד חשבתי שה"הומואיות" שלי זה חלק ממני, משהו שנמצא אצלי מלידה ואני לא רואה בזה בעיה, אני רועי, אני צייר, בן, אח, נכד, בן-דוד אבל מי שאני מתאהב בו זה דבר אחרון שאמור לעניין אנשים ובכלל להוות "בעיה", אז תודה שחר שאין לך בעיה איתי, אני מרגיש עכשיו נורא טוב עם עצמי.
האמת ששחר הוא לא הבעיה ואני בטוח שהוא באמת ובתמים לא חשב לעומק על משמעות המילים שלו, הבעיה היא פאניקה הומואית, (gay panic) כמו שהשותף שלי לדירה אמר (הומו) "הקללה הכי גדולה לומר למישהו זה "יא הומו"!!
למה הומו זה קללה? ולמה אנחנו בתור הומואים צריכים להתכופף ולקבל את זה?
הוא אמר לי שהוא כבר רגיל לשמוע את זה מהאחים שלו שיורדים אחד על השני ועליו והוא רגיל לזה ולא מייחס לזה משמעות אבל יש לזה משמעות, המשמעות היא שהופכים אותך, כבן אדם לקללה רק בגלל מי שאתה.
אני לא אתן פה השוואות של גזע לקללות אבל אם הקללה היתה "יא אישה" אני בטוח שזה היה יותר חורא לאנשים מאשר ה"הומו", כמובן שזה נתון לטון שבה המילה נזרקת והכוונה מאחוריה.
בעבודה שלי זורקים "יא נושך" ,אל תהיה הומו" וכאלה וזה מטריד.
"אז מה אתה רוצה שיגידו?" אמר השותף.
ואני אומר, למה לקלל? ואם כבר אז אידיוט, מטומטם, אפילו חרא..אני בטוח שהצואה לא תעלב מזה ואם כן, אני מצטער.
אפילו בארצות הברית יצאו בקמפיין נגד המשפט המטומטם "that's so gay" במקבץ פרסומות שיצאו בכיכובם של כמה מפורסים.
כמו כן, הפאניקה ההומאית נראית לאחרונה בסרטים כמו "'wild hogs" עם טרבולטה.
בסרט חבורת הגברים הגבריים נרדפים על ידי שוטר הומו שמטריד אותם בעקיצות מיניות וגורם להם להרגיש אי נעימות רק לשם הצחקת הקהל, כי מה יותר מצחיק מהומו שמנסה לכפות את עצמו על 4 סטרייטים.
תראו, אני לא לוקח ללב כל דבר ויש דברים שפשוט צריך להחליק אבל למה לצחוק על ההומואים ולא לצחוק עם ההומואים, קחו לדוגמא את הסרט החדש "הוא פשוט לא בקטע שלך", קומדיה רומנטית עם ג'ניפר אניסטון ודרו ברימור.
במטרה לפרסם את הסרט , שלושת השחקנים הגבריים בסרט (ג'סטין לונג ששיחק הומו מ-צ-ח-י-ק בזאק ומירי עושים פורנו, בראדלי קופר וקווין קונלי מהפמליה) פרסמו קליפ ביוטיוב למה גברים יכולים ללכת לראות את הסרט עם החברות שלהם בלי ליפול לעשר קלישאות של סרטי בחורות, בקליפ הבנים משחזרים קטעים מסרטים רומנטים אחד עם השני בלי להשתמש בפאניקה הומואית כדי להצחיק, שלושתם סטרייטים וללכת בדרך של סטריאוטיפ היתה יכולה להיות נורא קלה אבל הם בחרו בצורה די טבעית פשוט להיות הם, בחורים נטולי הומופוביה ופשוט חמודים ומצחיקים.
אני מצרף את התשדירי שירות נגד - that's so gay ואת הקליפ של השחקנים , ממליץ לצפות בסרטון , זה ממש מצחיק וחמוד, וממש נכון!

וונדה סייקס מסבירה לחבורה של נערים למה הומו זה לא ירידה ויורדת עליהם בדרך!

הילארי דאף מסבירה למה חולצה מכוערת זה לא הומואי יורדת על בחורה בחנות בגדים

הסרטון המעולה של שלושת השחקנים

יום חמישי, 29 בינואר 2009

סתם משו מגניב





נתקלתי בפרומו לרשת NBC משנות השמונים עם כל הכוכבות הגדולות של אותה תקופה עם סדרות להיט ברשת.
יש שם את נל קרטר המדהימה (זכרונה לברכה) , את בי ארתור הענקית מבנות הזהב, שרלוט ריי מעובדות החיים,
מרלה גיבס מהסדרה המצחיקה 227 (עם ג'אקיי), ואפילו אלפונסו ריבאירו שאחכ הופיע בנסיך המדליק מבל-אייר (שהיה ילד קטן וחמוד עם קול ממש טוב) ואת סוליי מון פריי (פאנקי ברוסטר).
אני לא יודע אם אתם גם בקטע של סדרות משנות השמונים כמוני, אבל אם כן אתם בטוח תהנו..
אני משאיר את הקליפ וחוץ מזה גם פרקים של הסדרות המגניבות האלה כדי שמי שלא יודע על מה אני מדבר יוכל לחנך את עצמו..
יום טוב חמודים
הקליפ לפרומו!!!
בנות הזהב- מעולה!
227 -ממש מומלץ!
עובדות החיים
gimme a break


יום שני, 26 בינואר 2009

קומיקס חדש!

בכמה שבועות האחרונים עבדתי על קומיקס חדש שמספר על בחור (הומואיסט כמובן) שגר בת"א ועל ההרפתקאות (לרוב מיניות) שלו בעיר.
בדיוק סיימתי לעבוד על הפרק השלישי והחלטתי לפרסם פה את הפרק הראשון, אשמח לקבל תגובות/הצעות
תודה ותהנו..
וכן, רק עכשיו שמתי לב שה-"ה" בגדולה לא ממש במקום, אעדכן בהקדם

אגב, כדי להגדיל את התמונה צריך ללחוץ עליה (:



יום ראשון, 25 בינואר 2009

מערכת יחסים


לא..אין לי אחת עדיין..
מערכות יחסים מסובכות לי, להכיר בן אדם ולהתחיל ללמוד להכיר אותו זה סיפור.
לדוגמא, המערכת יחסים הראשונה ואחרונה שהיתה לי, הכרנו, נשבענו את אהבתנו רק אחרי שבועיים של היכרות ואז לקח לנו 7 שנים להכיר אחד את השני עד שלבסוף כבר לא היה מה להכיר ופשוט הבנו שזה לא זה.
אני לא רוצה לעבור את זה שוב, אני לא יודע אם יש לי חשק או זמן לעבור הכל מחדש.
ברור שלומר אני אוהב אותך אחרי שבועיים זה נמהר מדי והיינו ילדים (19) וכן, גדלתי והתבגרתי מאז אבל עדיין, המחשבה על לפתוח את החיים שלי לבן אדם זר ולאט לאט לתת לו כניסה לחלקיקי הפסיכיות שלי קצת מפחיד אותי.
אני יודע, צריך לקחת סיכונים, אבל יש לי בעיה..
אני תמיד מוצא (לא בכוונה ) תכונות שאני לא אוהב בבן אדם קודם ואז מנסה למצוא את הטובות, אני יודע שזה לא טוב אבל זה כנראה המנגנון הגנה עצמית שלי שפיתחתי אחרי המערכת יחסים ההרסנית הקודמת.
אני לא יוצא לפאבים ומקומות של הומואים ואפילו אם אני אצא אני לא מסוגל לגרום לעצמי להתחיל עם מישהו מהחשש לקבל תשובה שלילית ולחזור בבושת פנים למקום שלי ואז הוא והחברים שלו יתחילו לצחוק עלי מאחורי הגב ואז אני אתחיל לשתות מהבושה ו....טוב , אני מגזים כן? אבל עדיין, זה תמיד מה שעובר לי בראש שאני רואה מישהו שאני מעוניין בו.
פיתרון פשוט וקל זה אתר אטרף שמופיע עכשיו בחדשות הרבה (פשרת הקטין המזעזעת).
שם אתה מקבל פחות או יותר את מה שאתה רואה (למרות שהרבה משקרים שם, אבל לא קשה לזהות את התמונות המזויפות וההגזמנות)..כן, רואים שאתה עברת את גיל ה-40 , לא משנה כמה פוטושופ עשית לעצמך..
אבל הבעיה שלי ממשיכה גם שם, לפני שאני בכלל אחשוב על לפנות (אני לעולם לא פונה , מקסימום משאיר עקבות בכרטיס) אני חייב לבדוק את כל הפרטים על הבן אדם..
גובה- מעדיף למצוא מישהו בגובה שלי כי נמאס לי להרגיש כמו הענק בגנו..
גיל- צריך לחשוב לתווך הארוך, אני לא רואה את עצמי בגיל 40 עם מישהו בן 60, מצטער, זה לא אפלית גיל, אני פשוט לא נמשך לאנשים בני 60 למרות שאני בטוח שיש המון גברים נאים בגיל הזה..
ואפילו 35 בעייתי לי קצת כי כמו שאתם כבר קראתם אני די ילדותי, כלומר יש לי בגרות אבל אני אוהב דברים ילדותיים כמו ארטיק קרח (דובדבן עם סוכריות) וסדרות מצויירות ומתלהב כל פעם שאני שומע את הפתיח של הקטקטים וכמובן הצלצול טלפון שלי שהוא הפתיח לעליזה בארץ הפלאות..
כמובן שגם גיל צעיר מדי מלחיץ אותי כי בחור בן 21 שיצא מהצבא עכשיו רק מתחיל את החיים ואני כבר הרבה אחרי אני ארגיש כמו אח גדול לילד, אעדיף תמיד מישהו בגילי או קצת יותר מבוגר.
משקל- מי אני שאדחה מישהו אחר על פי המשקל שלו, אבל אין לי בעיה לצאת עם מישהו מלא כל עוד הוא מנסה לעשות משהו ולשפר את עצמו כמו שאני מנסה, אני לא אדרוש משהו ממישהו שאני לא דורש מעצמי.
אופי- קשה לקלוט אופי של בן אדם לפי כרטיס אטרף שלו אבל יש אנשים שכותבים על עצמם דברים ומספיק משהו קטן שיאפשר כניסה לצורת חשיבה שלו כמו הבחור בן ה-22 שכותב על עצמו שהוא מפונק..
אני מצטער, אבל לא הולך..
עוד דבר זה הדברים הקטנים שעושים את זה לבן אדם..
בחור ששם תמונות עירום שלו מראה לי שהוא מעוניין בסקס ואולי זה כבר החשדנות שלי אבל מספיק נפגעתי מבגידות ובחורים שיש להם יצר מיני מוגבר שאני לא יודע אם אני אוכל לספק כל הזמן אני לא בטוח שאני רוצה לפגוש.
הומור- חייב להיות לו חוש הומור , אני וגם המשפחה שלי מטפלים בכל נושא בחיים שלנו בהומור, אם זה יחסים,עצבות או כל דבר אחר תמיד מתבטא בהומור שחור וחסר טקט שרק אנחנו אוהבים, אני לא אוכל להיות עם בחור שלא יבין את ההומור שלי ויוכל להצחיק אותי..
שונות-כמו כן יש דברים עוד יותר שוליים כמו בחור אחד בן 35 , ממש נחמד, נראה טוב ויצא לנו לדבר קצת אבל שמתי לב שהוא כותב בשורת "המאכלים האהובים" שהוא אוהב רק דגים כבר מריח לי לא טוב, אני צמחוני ויותר מבשר מגעילים אותי דגים, הריח שלהם והעיניים שלהם מביטות בי מהצלחת, איך אני אוכל לצאת עם בחור שיש לו ריח של בחורה במחזור בפה..(מצטער אם הגעלתי אותכם ואני בטוח שלא כל הבחורות מריחות ככה, אל תרביצו לי).
לסיכום, אני מלא דפיקויות והסיכוי שלי לפגוש בן אדם עם מספיק דפיקויות כמוני קלוש מאוד..
אבל לא נורא, אני לא לחוץ, ואם זה יבוא אז זה יבוא, אני פשוט לא רוצה להתפשר יותר ולגלות אחרי כמה שנים שזה לא זה, אני לא רוצה להיות לבד בבית אבות בגיל 80..