זהו, נגמר לו השבוע השלישי עם תוצאה מאכזבת של קילו ומשהו פחות...
כל כך רציתי לסגור חודש שלם עם ירידה של 10 ק"ג.
אני יודע שזה לא מציאותי אבל ממש רציתי, כמובן שאני תמיד רוצה דברים אבל לא מצליח להגיע אליהם בעיקר בגלל שאני לא מצליח להגיע למצב שאני עושה מספיק אירובי כדי לקחת את זה לקצה ולרדת כמה שיותר.
אומרים לי לא להיות קיצוני אבל אני כל כך הרבה שנים שמן וסוף סוף לקחתי את עצמי בידיים ואני חסר סבלנות!
אני רוצה להיות רזה, אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי, אני רוצה ללכת לבריכה ולא להתבייש להוריד את החולצה.
אני רוצה להרגיש מושך במקום להרגיש דוחה.
אז ירדתי 7 ק"ג בשלושה שבועות וזה בסדר, אני כל כך רוצה לגמור את העניין ולהיות כבר אחרי, לא קשה לי להיות בדיאטה, גם לא כל כך קשה לי להתמיד אחרי התפריט אבל קשה לי לחכות, אני ממש רוצה להסתכל במראה ולראות מישהו אחר, מישהו שנראה טוב.
חברים אומרים שרזיתי ואני נראה טוב כמו שאני אבל אני לא מסכים ואני לא רואה את זה כי אני יודע שאני לא, אני יודע שיש עוד דרך ארוכה לפני ואסור לי להתייאש, זה קשה אבל אני חייב את זה לעצמי.
אני מרגיש כאילו הגוף שלי עצבני וממורמר, כלומר, אני די אשם...
לקחתי לו את כל ההתמכרויות והדברים שעשו לו טוב ובמקום זה אני מרעיב אותו ומעביד אותו קשה במכון.
אני מבין, זה קשה לו, גוף שכבר 28 שנים רגיל לרבוץ מול הטלוויזיה ולאכול מה שבא לו.
אני חושב שבגלל שנגמלתי מכל כך הרבה דברים שעשו לו טוב אז גם הזיקו לו הוא עכשיו עצבני.
לפני כמה ימים ישבתי מול המחשב בעבודה ופתאום היה לי צורך עז לעשן סיגריה, אני לא יודע אם הגוף מנסה להחליף התמכרות אחת (אכילה) בהתמכרות אחרת (ניקוטין) אבל ממש הרגשתי שאני צריך את הסיגריה הזאת, כמובן שלא לקחתי סיגריה כי אחת מובילה לקופסא ואז פאקט אבל היה לי מוזר להרגיש את זה פתאום אחרי שכל כך הרבה זמן לא התקרבתי לזה.
האם הגוף מחפש נחמה? האם אוכל וניקוטין היו תחליף למשהו לא מוגדר שאני עכשיו מונע מעצמי?
אני לא עצבני, אני לא רעב ואני לא עייף, אני אוכל נכון, לוקח את הויטמינים ומתעמל, אז למה הוא מחפש תחליפים מזיקים?
למה אני לא יכול להחליף את ההתמכרויות הרעות בהתמכרות להתעמלות?
הרבה אנשים מכורים לאימונים גופניים? אתם יודעים מה? אני אפילו מוכן לפתח התמכרות לסקס אבל משהו בי צריך למרוד ואני מקווה שהדחף לא יתחיל להשתלט יותר ויותר על החיים שלי ויהרוס לי הכל.
יום שלישי הבא אני נכנס למכונה שוב, זה יהיה סופו של השבוע הרביעי, חודש בדיאטה.
הדיאטן אמר לי שהוא מצפה למקסימום ירידה של קילו ואני רוצה כמובן יותר (3 ק"ג הלוואי) אבל זה חג ואני מפחד שאני לא ארד בכלל, יש לי כל כך הרבה לרדת (18 ק"ג) ואני חייב לתת גז, אני לא אשבר.
שבוע טוב, חג שמח ושנה טובה.
כל כך רציתי לסגור חודש שלם עם ירידה של 10 ק"ג.
אני יודע שזה לא מציאותי אבל ממש רציתי, כמובן שאני תמיד רוצה דברים אבל לא מצליח להגיע אליהם בעיקר בגלל שאני לא מצליח להגיע למצב שאני עושה מספיק אירובי כדי לקחת את זה לקצה ולרדת כמה שיותר.
אומרים לי לא להיות קיצוני אבל אני כל כך הרבה שנים שמן וסוף סוף לקחתי את עצמי בידיים ואני חסר סבלנות!
אני רוצה להיות רזה, אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי, אני רוצה ללכת לבריכה ולא להתבייש להוריד את החולצה.
אני רוצה להרגיש מושך במקום להרגיש דוחה.
אז ירדתי 7 ק"ג בשלושה שבועות וזה בסדר, אני כל כך רוצה לגמור את העניין ולהיות כבר אחרי, לא קשה לי להיות בדיאטה, גם לא כל כך קשה לי להתמיד אחרי התפריט אבל קשה לי לחכות, אני ממש רוצה להסתכל במראה ולראות מישהו אחר, מישהו שנראה טוב.
חברים אומרים שרזיתי ואני נראה טוב כמו שאני אבל אני לא מסכים ואני לא רואה את זה כי אני יודע שאני לא, אני יודע שיש עוד דרך ארוכה לפני ואסור לי להתייאש, זה קשה אבל אני חייב את זה לעצמי.
אני מרגיש כאילו הגוף שלי עצבני וממורמר, כלומר, אני די אשם...
לקחתי לו את כל ההתמכרויות והדברים שעשו לו טוב ובמקום זה אני מרעיב אותו ומעביד אותו קשה במכון.
אני מבין, זה קשה לו, גוף שכבר 28 שנים רגיל לרבוץ מול הטלוויזיה ולאכול מה שבא לו.
אני חושב שבגלל שנגמלתי מכל כך הרבה דברים שעשו לו טוב אז גם הזיקו לו הוא עכשיו עצבני.
לפני כמה ימים ישבתי מול המחשב בעבודה ופתאום היה לי צורך עז לעשן סיגריה, אני לא יודע אם הגוף מנסה להחליף התמכרות אחת (אכילה) בהתמכרות אחרת (ניקוטין) אבל ממש הרגשתי שאני צריך את הסיגריה הזאת, כמובן שלא לקחתי סיגריה כי אחת מובילה לקופסא ואז פאקט אבל היה לי מוזר להרגיש את זה פתאום אחרי שכל כך הרבה זמן לא התקרבתי לזה.
האם הגוף מחפש נחמה? האם אוכל וניקוטין היו תחליף למשהו לא מוגדר שאני עכשיו מונע מעצמי?
אני לא עצבני, אני לא רעב ואני לא עייף, אני אוכל נכון, לוקח את הויטמינים ומתעמל, אז למה הוא מחפש תחליפים מזיקים?
למה אני לא יכול להחליף את ההתמכרויות הרעות בהתמכרות להתעמלות?
הרבה אנשים מכורים לאימונים גופניים? אתם יודעים מה? אני אפילו מוכן לפתח התמכרות לסקס אבל משהו בי צריך למרוד ואני מקווה שהדחף לא יתחיל להשתלט יותר ויותר על החיים שלי ויהרוס לי הכל.
יום שלישי הבא אני נכנס למכונה שוב, זה יהיה סופו של השבוע הרביעי, חודש בדיאטה.
הדיאטן אמר לי שהוא מצפה למקסימום ירידה של קילו ואני רוצה כמובן יותר (3 ק"ג הלוואי) אבל זה חג ואני מפחד שאני לא ארד בכלל, יש לי כל כך הרבה לרדת (18 ק"ג) ואני חייב לתת גז, אני לא אשבר.
שבוע טוב, חג שמח ושנה טובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה