יותר מדי כושר בזמן האחרון, משהו פה לא בסדר!

לא יודע איך זה קרה, אבל מאיזה שהיא סיבה נכנסתי לחודש אינטסיבי של אימונים.
זה התחיל בפסח שעם כל האוכל גם בא הספורט.
בימי החופש יצא לי לבלות יותר זמן עם אמא שלי ונכנסנו יחד לאיחוד נגד השומן.
אני עם ההחלטה שלי לרוץ כל יום והיא עם הספינינג והצעדות (מדריכת ספינינג) יצרנו מעין מפלצת כושר.
חוץ מהריצות יוצא לי גם לצעוד איתה ביחד ולפעמים להכנס לשיעור ספינינג שהיא מעבירה.
הדבר המוזר? אני עדיין לא שונא את זה, האמת שאני קצת נהנה מהאינטסיביות, נותן לי משהו לעשות עם עצמי מאשר לשבת בבית ולצפות בסדרות שלי, וזה דבר טוב.
שישי היינו ברמת השרון בג'ויה (חייבים לאכול כדי לתדלק את הגוף, לא?) ומשם ישר לחדר הכושר (טוב, לא בדיוק ישר) , שעתיים אחרי זה יצאנו לצעדה באיזור החדש בפתח תקווה ובמהלך הצעדה עשינו גם אימון כח עם המכשירים באיזור.
שבת צעדנו שעה בחוף תל ברוך, משם נסענו לחדר כושר ובערב עוד צעדה בפתח תקווה.
יום ראשון כבר הייתי בשיעור ספינינג שלה ושני בבוקר היינו בים ומשם לחדר כושר.
שלישי היינו כבר בשש בבוקר בחוף לעוד צעדה שהביאה איתה הפתעה נעימה מאוד!!!
30 חיילים חתיכים ומסוקסים עם בגדי ספורט קצרים מאוד עשו את האימון שלהם (כל יום שלישי בחוף תל ברוך, שש וחצי בבוקר הם שם, וגם אני אהיה!) משם לעבודה ובערב ארוץ לי קצת ברחוב.
מחר עוד שיעור ספינינג בשש בבוקר.
אני לא יודע מה נסגר איתי, זה לא מתאים לי בכלל, לקום בשעות מוקדמות מדי ולהתאמן? איפה העצלן שלמדתי להכיר ולאהוב?
האמת? מקווה לא לראות אותו שוב!
נתראה בשלישי בים, אני זה שרץ אחרי 30 חיילים.

חלמתי חלום

אני בטוח שאני לא מחדש לכם דבר בבלוג לגבי סוזן בוייל אבל גם אני אחרי צפיות חוזרות בקליפ המדהים של האשה הזאת מאוהב.
היה לה חלום והיא הגשימה אותו..
טוב רגע, למי שלא מכיר, ככה זה הולך:
סוזן בויל, אשה רווקה,מובטלת בת 47, שכלה את אמה שאמרה לה לפני שנפטרה שתעשה משהו עם החיים שלה וסוזן עשתה, היא הלכה לתכנית כישרונות בשם "לבריטניה יש כישרון" ואחרי כמה הלצות מצד השופטים וזלזול של הקהל היא נתנה ביצוע מדהים לשיר "i dreamed a dream" מעלובי החיים, ביצוע שהביא כמה אנשים לדמעות, פיות נפערו בתדהמה והקהל עמד על הרגליים ומחא כפיים.
כמו שהשופטת אמנדה הולדן אמרה "כולם היו נגדה ומאוד ציניים וההופעה היתה צלצול השכמה" וזה נכון, גם אני הייתי קצת ציני וצמרמורת טפסה לי על כל הגוף ברגע שהאשה המדהימה הזאת פתחה את הפה שלה ושרה.
אני בטוח שהרבה אנשים הגיבו כמוני ואני בטוח גם שיש המון אנשים ציניים (במיוחד חברה' צעירים) שזה לא מזיז להם וזה חבל כי אני חושב שסוזן בוייל מייצגת כאן אגדת סינדרלה אמיתית , אשה מבוגרת, מסורבלת קצת, רווקה שגרה בכפר עם החתול שלה ובלי עבודה שאבדה את אמא שלה לא מזמן הופכת להיות הנסיכה של בריטניה בפחות מחמש דקות וזה מה שחסר בעולם, יופי פשוט וטהור ואנושיות שכבר מזמן איבדנו בנוף הטלוויזיוני שמוצף בריאלטי דוחה והרסני, כולם צחקו על סוזן בוייל אבל עכשיו היא צוחקת על כולם.
מה שאני אוהב בה היא העובדה שהיא עדיין אשה ביישנית וחמודה שלא מבינה מה העניין ולמה אנשים רודפים אחריה לקבל חתימות, היא בסה"כ עשתה את זה כקיום הבטחה לאמה ז"ל ונהייתה סנסציה אינטרנטית עולמית.
גם בחירת השיר "חלמתי חלום" מאוד מתאימה ומראה שאם יש לך חלום , אולי הוא יוכל להתגשם.
שיהיה לכם סוף שבוע מדהים ומלא השראה.
למי שעוד לא ראה...

סוזן בוייל - חלמתי חלום

מעבדות לחירות...מתי חוזרים לעבדות??? משעמם לי...

חופש.. אני בחופש בסה"כ ארבעה ימים ואני משתגע.
זה כל כך מוזר, אני מחשיב את עצמי לבן אדם יחסית עצלן, כל יום בעבודה אני סובל מהבוקר עד אחר הצהריים ופתאום, בלי התרעה הוציאו אותנו לחופש בפסח, חמש שנים אני עובד במקום הזה ובכל אפשרות שניתן להשאיר אותנו בעבודה הם משאירים, כולל בפסח, החופש הזה תפס אותי לא מוכן.
8 ימים של חופש ואני משתגע, השאלה אם זה בגלל שאני חסר חיים או שעמוק בפנים אני אוהב לעבוד?
(ניחוש שלי שזה החוסר חיים).
מה שכן אני פוגש יותר את מאיה וזה כייף כי לא נפגשנו הרבה מאז שהיא חזרה ללימודים וזה תמיד כייף להתעדכן ולבלות זמן איכות בצפייה בקליפים על חתולים מזמרים ביו-טיוב...
אני חושב שלא כתבתי פה כבר חודש והרשומה האחרונה שלי היתה די נואשת, הייתי במצב לא טוב, הרגשתי כמו גוש ממורמר, עצבני, מדוכא ועלוב, ופה הייתי צריך לתפוס את עצמי בידיים ולצאת מהבור שנכנסתי אליו, מספיק עם הרחמים העצמיים וקדימה לעבודה.
למדתי להכין קוסקוס וכך התחלתי לאכול ארוחות מסודרות בעבודה במקום להזמין סתם דברים שמנים מבחוץ.
חזרתי להנות מחדוות הריצה, כלומר אני משכנע את עצמי שאני נהנה מזה ולא באמת סובל מכל רגע, ואני גם לא מרגיש חייב ללכת לחדר כושר כי אני נהנה לרוץ ברחוב בלילה, אז יש לי הרבה יותר אופציות לעשות ספורט, אני לא עושה את זה במטרה להגיע למצב גופני מסויים, לא כדי לרזות דרסטית, אני עושה את זה הפעם כדי לחזור לכושר ולהרגיש יותר טוב עם עצמי במקום לשבת בבית מול המחשב ולהרגיש חרא.
עדיין אין סקס, עדיין מנותק מאטרף ואני ממש לא מתגעגע, חזרתי לפייסבוק כי אחרת אין באמת טעם לאינטרנט (סתם, יש גם פורנו והורדות סדרות) אבל אני לא מרגיש צורך לחפש סקס בשלב הזה ובנתיים טוב לי במצב הזה שאני נמצא בו עכשיו, עובד על עצמי כדי להרגיש טוב וזה דבר שאני צריך לעשות לבד ולא לערב אף אחד אחר, אני אסביר..
עד עכשיו הרבה מהדיאטות ושגרת הספורט שלי הסתמכו על בן אדם אחר.
שהיה לי בן זוג נרשמתי למכון כושר ותוך כמעט שנה ירדתי 20 קילו ואז עשיתי את הטעות של לצרף אותו למכון שלי, בשלב הזה נהייתי תלוי בו, מתי נוח לו נוח ללכת למכון ואם זה מאוחר בלילה אז אני כבר עייף או שאכלתי ואז מגיעים התירוצים.
בהמשך זה היה עם ענת ופתאום זה היה תלוי בה והרגשתי כאילו אני עושה את הדיאטה בשבילה, לא משהו שקשור אליה כמובן, זה פשוט הדפיקות שלי.
עכשיו זה אני בשביל עצמי ולא אף אחד אחר ואני נהנה מזה מאוד ובנתיים מתמיד, אני מתחיל להרגיש קצת תוצאות אבל ממש בקטנה, יקח לי זמן אבל בנתיים אני נהנה מכל רגע.
מקווה לחזור לעדכונים בתדירות גבוהה יותר, עכשיו שחזרתי אני נזכר כמה קל לי לכתוב פה וכמה התגעגתי.
עד הפעם הבאה, חג שמח ואני משאיר אותכם עם זמר מדהים, ג'יי ברנן, שחקן קנדי ששיחק בסרט שורטבאס.
הומו או כמו שאמא שלי אומרת " מהחברה"...מדהים, הבעל לעתיד האידיאלי שלי..
תהנו.. (זה הוא למעלה)

הקליפ

מיומנו של ילד מפגר וחסר ביטחון

טוב, הבטחתי שאני אספר למה התנתקתי מפייסבוק ואטרף, אז הנה זה.
זה בטח לא יפתיע אותך שאני חושב שאני לא נראה טוב ואני ממש חסר ביטחון לגבי העניין הזה, אז ככה..
הפייסבוק ואטרף מקומות מצויינים למצוא דייטים וסקס ואם הייתי מרגיש יותר טוב עם עצמי הייתי ממשיך להיות שם אבל הגיע הנקודה שבה אמרתי די, זה לא הוגן כלפי אף אחד.
התחיל איתי באטרף בחור ממש יפה, חתיך, חלק, גבוה יחסית וממש נחמד, הגבר המושלם בשבילי.
ומה אני עשיתי? דפקתי הכל!
הוא התקשר אלי בדיוק שהייתי עם חברים והייתי ממש מוזר בטלפון ובסופו של דבר אמרתי לו שאני אתקשר אליו בחזרה, עברו שבועיים ולא התקשרתי, ואני גם לא אתקשר...כי אני אידיוט.
אני כל כך משוכנע שברגע שהוא יראה אותי במציאות הוא לא ירצה אותי ויגיד לי ללכת ואני לא במצב שאני יכול להתמודד עם דחיה כזאת, ואני בטוח שהיא תגיע כי הוא נראה ממש ממש טוב ואני לא מטומטם, אני מכיר את המשוואה, חברים ומשפחה יכולים להגיד לי שאני דפוק ואני נראה טוב אבל אני יודע מי מסתכל מולי במראה ושנינו לא אוהבים את מה שאנחנו רואים.
אז דפקתי הזדמנות לפגוש בחור נחמד ויפה וחתיך וחמוד (לפי השיחה הקצרה מאוד שלנו) כי אני עצמי דפוק, אז אם אתה קורא את זה (אני בספק כי הכתובת לבלוג היתה רשומה רק באטרף ובפייסבוק...) אני מצטער , זה באמת לא אתה , זה אני...
חוצמזה , תגיד תודה שהצלתי אותך מבחור דפוק עם חוסר בטחון משתק.
אני יודע איך לטפל בבעיה הזאת ואני מנסה עכשיו מחדש אבל אני לא רוצה לדבר על זה או לכתוב על זה פה כי כל פעם שאני מדבר על זה, הכל נהרס.
אז אני אעדכן ואני מקווה שאחרי שהתהליך שלי יגיע למצב יותר טוב אולי הבחור עוד יהיה שם..באטרף.
חוצמזה הגמילה מהאתרים האלה עשתה לי נורא טוב, קצת קשה להיות מנותק אבל בסופו של דבר זה נותן לי זמן איכות עם עצמי במקום להתמכר למחשב.
אני בטוח שאני אחזור לזה בקרוב ואשבר אבל עד אז, מי שמעוניין יכול להשאיר לי הודעות כאן בבלוג.
שיהיה לכם שבוע נפלא ומוצלח.

אחרי כמעט שבועיים, הנה רישום חדש!

טוב, אז ככה..
הייתי במילואים, זה היה שבוע מעניין, יום ראשון הגענו לבסיס, הלכנו למטווחים ובגלל השבר באצבע נשארתי בצד עם הקשר, וזה התאים לי בהחלט.
אחרי המטווח שוחררנו הביתה ולמחרת התייצבנו בבסיס בבוקר.
נבחרנו אני ועוד 4 חברה (חתיכים, אגב כולם הפעם היו חתיכים, פשוט הייתי מוקף ב- 30 בחורים יפים וחמודים) נשלחנו למקום שנקרא שדה תימן שזה בעיקרון מקום של צניחה חופשית בדרום, לא צבאי, זה אזרחי אז מותר לי לכתוב את המקום.
שם עשינו כמה פעילויות עם מסוקים עד אחת בלילה וחזרנו לבסיס בשתיים וחצי וישר מקלחות (יששששש) ולישון.
למחרת גילינו שכל שאר האנשים שוחררו הביתה בזמן שאנחנו היינו בשטח בקור אימים.
שלישי בבוקר (07:00) כבר היינו בדרך לאיזה חור מוקף בכפרים בדואים והקמנו מאהל.
שם היינו עד חמישי בבוקר ועשינו עוד פעילויות שקשורות במסוקים וכו...
חמישי חזרנו והיה לי סוף שבוע מגניב לגמרי.
יום שני היתה לי את הקולונוסקופיה שהיתה לא איומה כל כך..
היום הכנה לפני היה פחות איום ממה שחשבתי והבדיקה עצמה גם היתה סבבה (מסתבר שנרדמתי באמצע) ואני גם לא זוכר איך התלבשתי אבל נו מילא, לפחות היה לי שם משהו אחרי כל כך הרבה שנים, חבל שזאת היתה רק מצלמה..חח
למחרת היה חופש מושלם לפורים וברביעי יצאתי למסיבת תחפושות עם חברים, היה מעפן כי לא הגישו אלכוהול וכל התיירים החתיכים היו נטולי אלכוהול ולא שיחררו עכבות, נאחס..
חזרנו הביתה בשתיים אחרי קפיצה לאיזה פאב מעפן וקטן ולמחרת הייתי מעוך לגמרי בעבודה.
זהו , כל העדכונים שלכם עד לסוף שבוע שהיה, בסופש הזה קרו כמה דברים ששינו את השגרה שלי לטווח הארוך.
התחלתי להסתכל על חברים בצורה שונה והחלטתי להתנתק זמנית מכל אתרי הפייסבוק, אטרף למינהם כי פשוט נמאס לי מאנשים וגם בגלל שאני ילד דפוק וחסר ביטחון (הסבר על זה ברישום הבא, אני מבטיח) וקיבלתי בשורה מעניינת שהכניסה אותי לבלבול אחד גדול.
בנובמבר נגמר לי החוזה לדירה בפ"ת והדירה נמכרת לאדם אחר, הוא אמר שהוא מעוניין שנשאר בדירה ונשכיר אותה ממנו, לידור החליט להשאר כנראה, אני החלטתי שנמאס לי.
נמאס לי מהדירה (יותר מדי זכרונות לא טובים) , נמאס לי מפתח תקווה (באמת שחוץ מהמשפחה שלי אין פה שום דבר טוב) ונמאס לי בכלליות מהשגרה הרעילה שאני נמצא בה עכשיו, אז הגיע הזמן לשינוי, אני מקווה שהשינוי יוביל אותי לדרכים חדשות ומקומות מעניינים.
אני מקווה שעוד כמה חודשים אני כבר אוכל לצעוק...."ת"א, הנה אני בא"

מילואים..הנה זה מתחיל

זהו, עוד כמה שעות אני יוצא למילואים של שבוע, זה מבאס לגמרי אבל אני מנסה למצוא את הפלוסים במצב הנוכחי.
אולי הסופה תמשך ותדחה את התרגיל בכמה ימים וזה אומר שנישן בבסיס יומיים לפחות לפני שנעלה לשטח..
אולי יבוטל התרגיל לגמרי...
טוב, אני בספק אם זה יקרה אבל תנו לבחור לקוות.
לפחות יש שם בחורים ממש חמודים ואני אוהב גברים במדים אז זה הפלוס היחיד שאני מוצא בכל המצב המעפן הזה.
זהו, אני אעדכן אותכם בפרטים של איך היה ומה ובנתיים אם אתם כבר פה אני ממליץ ללחוץ על הסרטון בצד שמאל ולשמוע את הישיר המדהים הזה של אימוג'ין היפ שממש מתאים לימים החורפיים המדהימים שאני כל כל אוהב
ביי בנתיים...שבוע טוב

עוד תקופה מגעילה בדרך

מצטער על המחסור בעדכונים אבל הנה אחד לפני שאני יוצא לתקופה מסריחה של שבוע ומשהו.
נתחיל מהכי מסריח, מילואים.
אחרי שלושה שבועות של עבודה מטורפת ומתישה על רשת מתאים לי בעבודה, מה אני מקבל בתמורה?, ביום ראשון אני יוצא לתרגיל של שבוע באיזה חור איפה שהוא בארץ.
זה נאחס כי אני שונא את כל מה שבא מסביב, ברגע שאני כבר שם אז זה בסדר אבל כל התהליך הגעה לשטח מרגיז.
להגיע, להתחייל, למצוא מדים שמתאימים לי, לחתום על כל מני דברים מיותרים ולהסחב עם תיקים כבדים בבגדים לא נוחים, לשמוע הרצאות מתישות,לעבור שיעורים מעצבנים ואז אחרי שהוציאו לנו את כל הכח צריך להתחיל להעמיס משאיות בציוד ובמצנחים וכל הדברים הכבדים והמגעילים שצריך לשטח.
אחכ יש את הנסיעה הארוכה לשטח ואז, שכבר אין לנו אוויר וכח לזוז צריך להתחיל לפרק את כל הציוד מהמשאיות ולהתחיל לבנות את המאהל וללכת לסמן את השטח לקראת התרגיל שמתחיל בשעה הקרובה.
אחכ זה עוד 4 ימים של כאב ראש ותרגילים מסריחים עד השעות הקטנות של הלילה וביום האחרון אחרי שאנחנו כבר מותשים לגמרי והוציאו לנו את המיץ מהנשמה אנחנו צריכים להעמיס שוב את כל הציוד למשאיות, לעבור את הנסיעה הארוכה והמייגעת שוב רק כדי להגיע לבסיס ולהתחיל להוריד הכל מהמשאיות ולהחזיר למקום, לעבור את תהליך החזרת הציוד התחיילות ורק אז להגיע הביתה מותש וממורמר כדי להתחיל שבוע חדש ומייגיע שבוא אני אעבור...חכו לזה.....הנה זה בא.....

קולונוסקופיה!!!

אז זוכרים את הניתוח שעברתי ביום הולדת שלי? לא? כי אני זוכר..זה כאב!
בכל מקרה, זה לא החלים ועדיין יש תופעות לוואי שעליהן אני לא אכתוב כי זה פשוט מביך אבל..
הרופא שלי חושב שיש מצב שאם זה לא החלים עד עכשיו יתכן שיש לי מחלה במעיים.
כדי לשלול את זה אני אצטרך לעבור כמה בדיקות מעפנות כמו הקולונוסקופיה, אני בטוח שאני לא צריך להסביר מה זה וכמה זה לא נעים, במיוחד ההכנה לקראת הטיפול, שזה פשוט יום שלם וקצת מהלילה שלפני בהתנקות כללית של הגוף.
יומיים אחרי הקולונוסקופיה יש לי עוד בדיקה, צילום של המעיים, בדיקה שלוקחת 4 שעות שכוללות הגעה למקום, שתיה של חומר שצובע את המעיים שלי בצבע מיוחד , המתנה של כמה שעות ואז צילום..
ואלו רק הבדיקות, אני לא יודע מה יהיו התוצאות אבל אם זאת לא המחלה שהם חושבים אני אצטרך לעבור עוד ניתוח וההחלמה מהניתוח הזה תהיה קשה כמו הראשונה ואני לא מסוגל לעבור את זה שוב אז אני דיי מיואש מכל העניין והשבועיים האלה הולכים להיות פשוט מסריחים, מחכה שזה יגמר ואני אוכל לחזור לשגרת חיים רגילה יחסית נטולת מילואים ובדיקות..
אני אעדכן את הבלוג שאני אחזור מהמילואים עם חוויות ממורמות.
שיהיה לכם שבוע טוב.