חמשת החושים

אני יודע שאני נורא משעמם בזמן האחרון אבל אני משועמם אז זה מה שיש..
בכל מקרה, לנושא הרישום של היום: חמשת החושים..
נזכרתי בסרט הזה שדיברתי עם ענת וגיליתי שהיא לא ראתה אותו ואני מבין שהרבה לא ראו וזה חבל..
יצירה קנדית מדהימה ביופיה אם זה בצילומים המרהיבים, המוזיקה המיוחדת והמשחק המעודן של כל הצוות המוכשר...
זה אולי נראה כאילו אני מתפלצף פה אבל באמת שאין לי מילים אחרות לתאר את הסרט המיוחד הזה..
ראיתי אותו כמה פעמים ואני ממש ממליץ לכם לחפש אותו בספריות הוידאו (לדעתי יצא רק בוידאו או בדי-וי-די ללא תרגום) או להוריד אותו מהאינטנטנט..
עלילה..
כמו שמשתמע מהשם של הסרט מדובר פה על חמשת החושים, העלילה מתמקדת בחייהם של דמויות שגרות באותו בנין או קשורות אחת לשניה בצורה אחת או אחרת..
רונה ( מרי לואיז פרקר המדהימה- weeds ) אופה יצירות מופת, כמו עוגות חתונה וימי הולדת מפוארות אבל הבעיה שהעוגות חסרות טעם לחלוטין, בחופשה היא פוגשת בחור , רוברטו (מרקו לאונרדי) , סטוץ מלא תשוקה ולהט שמנסה להכניס קצת טעם לחיים שלה (חוש הטעם).
החבר הכי טוב של רונה, רוברט (דניאל מקלוור) הוא עוזר בית דו-מיני עם חוש ריח מפותח ביותר שמחליט להפגש עם כל החברים והחברות לשעבר שלו כי הוא משוכנע שלאהבה יש ריח והוא ימצא אותה לפי חוש הריח בעקבות בושם שהוא קיבל במתנה מזוג שאצלם הוא עובד. (חוש הריח)
דייר אחר בבנין הוא ריצ'ארד (פיליפ ולטר) , רופא עיניים שמתחיל לאבד את השמיעה שלו ומחליט ליצור לעצמו יומן קולי ועובר במקומות שונים כדי לקלוט רעשים שונים בזכרון שלו לפני שהשמיעה שלו נעלמת לחלוטין. ( חוש השמיעה )
עוד בבניין עובדת רות (גבריאל רוז) מעסה מקצועית, אשה מבוגרת שמנסה ללא הועיל להתחבר לבת המתבגרת
שלה.
דרך העיסוי היא עוזרת למטופלים עם האינטמיות שלהם וגם שלה, אחת מהם היא אנה ( מולי פרקר המרגשת swingtown ). (חוש המגע)
בזמן שאנה מקבלת עיסוי , רות מבקשת מהבת המתבגרת שלה רייצ'ל (נדיה ליץ) לשמור על הבת הקטנה של אנה.
בזמן שהן יושבות בפארק רייצ'ל מאבדת את הילדה הקטנה ובחיפושים מגלה את רופרט (ברנדן פלטשר) מציץ על זוגות עושים סקס בפארק, לאט לאט רייצ'ל נכנסת לעולם של רופרט שבא יותר ממקום של אבחנה של איך אנשים נוגעים אחד בשני מאשר מקום של חרמנות.. (חוש הראיה).
סרט נורא מיוחד ועצוב שגורם לצופה להעריך את כל מה שיש לעולם להציע.
אני משאיר אותכם עם הטריילר לסרט ( למרות שהוא לא ממש מעביר את התחושה העמוקה של הסרט)
וציטוט ממש חמוד שמראה למה מרי לואיז פרקר ענקית..
מקווה שתראו ותהנו.

Robert: You look good.
Rona: Of course I look good; all I do is fuck and eat.

טריילר

יש לי וידוי קטן

זוכרים שלפני כמה רישומים הייתי בדיכאון על סף הקליני?
אני בטוח שאתם לא זוכרים, זה בסדר..
בכל מקרה, רשמתי שאפילו הויטמינים לא עוזרים...
אז מסתבר שבמחשבה לאחור קלטתי שלא לקחתי את הויטמינים..אופס
הסבר קטן..
נתחיל מזה שאני צמחוני וחסרים לי המון דברים בגוף אז אמא שלי נתנה לי רשימה של ויטמינים..
אני לא בטוח מה הם עושים בדיוק...
רגע, אני אבדוק באינטרנט.
או...הנה זה, אלה הויטמינים שאני לוקח:

ויטמין B₁₂ (ציאנוקובלאמין) – גדילה, פעולת העצבים ויצירת כדוריות הדם האדומות. נמצא באופן טבעי בעיקר בבשר, דגים, חלב, ביצים וחלב סויה (שהועשר בוויטמין). חוסר בוויטמין B₁₂ עלול לגרום לאנמיה ולפגיעה במערכת העצבים. (לא נשמע טוב במיוחד..אבל זה עושה לי טוב)

סידן מגנזיום ואבץ Cal - Mag + Zinc

פורמולה המכילה את היחס האופטימלי בין סידן למגנזיום, החשובים לבנייה תקינה של העצם, בתוספת אבץ. מיועדת לחיזוק העצמות, הציפורניים והשיער. תוספת האבץ מסייעת לספיגת והטמעת הסידן והמגנזיום בגוף.

Q10 קו-אנזים
נוגד חמצון רב עוצמה. מגביר ייצור אנרגיה בשריר הלב ומסייע בויסות לחץ הדם. מזרז החלמה מדלקות חניכיים וניתוחי חניכיים. מעכב תהליכי זיקנה, משפר יכולת גופנית.

טוב, זה קצת מסביר את השיפור במצב הרוח ואת הגדילה המטורפת של השיער שלי בזמן האחרון..
אחרי שקלטתי שלא לקחתי את הויטמינים ישר חזרתי לקחת ואני מרגיש מצויין..
אני יודע שהרבה לא מאמינים בויטמינים אבל זה באמת עובד, זה לא פסיכולוגי, ממש מרגישים את ההבדל..

בכל מקרה...
אני וענת עובדים עכשיו ביחד לנצח את השומן והעצלנות שלנו בעבודת צוות!
אנחנו יצרנו אחד לשני קבוצת תמיכה, כל יום , 3 פעמים ביום אנחנו מדברים ושואלים ונותנים מוטיבציה לדברים שחשובים לנו ליום, יום..כגון:
* האם הלכת לחדר כושר היום?
* איך הולך עם הנקודות? (אנחנו עובדים לפני הנקודות של שומרי משקל..חדש!!)
* האם ציירת היום/ כתבת היום?
* האם עשית עבודות לאוניברסיטה (ענת בלבד)

בנתיים זה עובד, אנחנו תומכים אחד בשני וזה מגניב, מקווה שהפעם זה יעבוד..
יש לי עוד חודש מילואים ואני רוצה להיות חתיך שם לכבוד המקלחות המשותפות :)

יום טוב

חתיך היום:קוראים אותו אלקס לנדקוויסט והוא היה הקראש הראשון שלי, בגיל 14 אני חושב, היתה תוכנית תיעודית על דוגמנים והוא היה אחד מהם, הוא בחור מדהים, נראה שונה בכל תמונה שלו והויטמין בתמונה לא קשור, הוא לא דיגמן לסולגר, סתם ניסיתי לקשר בין הדוגמן לרישום של היום

מגע

"תעשה לי מסאג'"...
אני לא מהאנשים האלה.
קשה לי שנוגעים בי, קשה לי לגעת באחרים.
אני לא יודע למה זה, בעיות עם אינטימיות? חוסר ביטחון?
זה לא קורה הרבה אבל אם מציעים לי ללכת למסאג' או לקבל מסאג' מחבר/ה אני מסרב מיד.
אני לא אוהב שנוגעים בי, זה מרגיש לי מוזר, אני מרגיש לא נוח עם זה..
הבעיה היא שאני יודע שאני אהנה מזה, אבל משהו עוצר אותי, להשתחרר מהמעצורים שלי ולתת למישהו לעשות לי משהו שירגיש טוב, אולי אני לא מרגיש שמגיע לי לקבל טיפול כזה, אולי אני מרגיש שלקבל עיסוי ממישהו זה דבר נורא אינטימי, לתת למישהו לגעת בך ולעשות לך טוב בצורה שיש שיגדירו לפעמים יותר טובה מסקס..
הייתי בטורקיה במלון ושם עשיתי 2 טיפולים, אחד עיסוי חזק בגב כי הייתי נורא תפוס וגם טיפול בחמאם..
נהניתי משני הטיפולים אבל הרגשתי ממש לא נוח לקבל טיפול , במיוחד ממישהו שמקבל כסף לעשות את זה, ישר אני מתחיל לתהות האם הבחורה משתעממת/נגעלת/ממורמרת בגלל שהיא צריכה לעסות אותי, זה בטח התחושת חוסר ביטחון שלי שגורמת לי לחשוב ככה, אבל זה באמת מפריע לי כי אני תמיד חושב על מה שהבן אדם השני חושב קודם, וככה זה היה גם כל החיים שלי, אם תהיה לי אפשרות לגרום לאדם אחר טוב , אני אעשה זאת לפני שאני אחשוב על עצמי וזה מה שדופק אותי פה, כי אני מזניח את עצמי, אבל אני נכנס פה ליותר מדי ניתוח פסיכולוגי של עצמי אז נמשיך עם המגע.
חוץ מלקבל עיסוי אני גם לא יודע/רוצה לתת, אני ממש גרוע ויש לי ידיים ממש חזקות ולפעמים אני לא מודע לחוזק שלי וקשה לי לשלוט על הרמת חוזק, כמו כן אני פשוט לא אוהב לתת מסאג'ים כי זה אולי נחמד לכמה דקות הראשונות אבל אז מתעייפות הידיים וזה הופך למטלה ואני מתחיל להיות ממורמר, אולי בגלל שאני מרגיש ככה בקשר למתן עיסוי אני בטוח שגם אחרים מרגישים ככה.
אבל...שבן זוג שלי לשעבר היה (אחרי שהייתי מכריח אותו ) משחק לי בשיער הייתי נהנה מזה, אולי כי היתה לו פוביה בקשר לשיער שלו והוא לא נתן לי לגעת לו בראש הרגשתי נוח שהוא יגע לי, אני לא יודע, יש פה הגיון מסתתר איפה שהוא , בהצלחה למצוא אותו.
זהו לגבי הנושא "המרתק" הזה, לא היה לי מה לכתוב היום אז אמרתי "יאללה, ניתן להם עוד חתיכה מהעולם הפנימי של רועי"...(כן, יש לי גם דיאלוגים פנימיים נורא עמוקים)
בכל מקרה, היה לי סופש ממש טוב, הקלטנו שני פרקים לפודקאסט וביליתי את כל סוף השבוע עם משפחה וחברים, כמו שצריך..
שיהיה לכולנו שבוע טוב..

אגב, נבלות! תגיבו לי.... (סתם, ענת אומרת לי כל הזמן שאם אני אקרא לאנשים נבלות הם לא יגיבו, אבל זה תיאור חיבה, אני לא באמת חושב שאתם גופה נרקבת של חתול)

ואם תהיתם מה הקשר לבחור היפה למעלה, אז אין..פשוט החלטתי לשים גבר יפה כל רישום חדש שלי כי זה עושה לי טוב (:
הבחור הוא אלן ריטשסון-ritchson , התחיל בכוכב נולד, עבר לדגמן תחתונים ועכשיו שחקן - אקווה-מן בסמולוויל...

סוף שבוע טוב.

אני בתקופת שינויים חדשה, כמו שאתם רואים שיניתי את המראה של הבלוג משחור מדכא למשהו יותר אורבני ומלוכלך אבל גם קצת מעניין, זה בטח לא יחזיק הרבה מעמד, אבל הם לא נותנים פה הרבה אופציות לממשקים מעניינים אז זה היחיד שעניין אותי, עוד חדש זה התמונה שלי למעלה ליד המשפט, אחרי 8 חודשים כמעט של ניהול וכתיבת הבלוג הזה קיבלתי את האומץ לחשוף את עצמי גם פיזית והפרצוץ (קצת אהבל שם) שלי הגיע לבאנר העליון.
כמו כן פתחתי גם בלוג באנגלית, אל תעברו לשם , אין משהו חדש, אני פשוט לאט לאט מתרגם רישומים נבחרים שלי מהבלוג הזה לאנגלית.
למה פתחתי עוד בלוג? כי יש לי כמה חברים בפייסבוק (100+) דוברי אנגלית והרבה ניסו להכנס לקרוא את הבלוג אבל לא יכלו אז החלטתי לפתוח את הגרסא האנגלית..
מה עוד חדש..
כחלק משיעמום שלי נכנסתי להגדרות של הבלוג ומסתבר שיש פה דברים מגניבים ממש, כמו הסרגל יוטיוב פה בצד שמאל (אני כל שבוע אשים שיר שאני אוהב, מאיזה שהיא סיבה דפוקה זה נותן לי את אותו השיר 4 פעמים בגרסאות שונות, לא נורא, תהנו זה שיר ממש יפה)
עוד דבר חדש זה שאני יכול לפרסם פה מודעות וכל פעם שתלחצו על המודעה אני אקבל קצת כסף , מגניב נכון?
אני אנסה לעשות את זה ומקוה שתלחצו הרבה.. ואז אני אוכל לקנות לי הרבה ארטיקים קרח בטעם דובדבן עם סוכריות.
אני מתבאס לכתוב עוד רישום כי התמונה של הרישום הקודם ממש יפה והוא נורא יפה הבחור הזה שם, אז אני שם עוד תמונה של בחור יפה, סתם בשביל הכייף.. (אגב זה צ'אד ווייט , והוא מדהים, ואין לו בעיות להתפשט)
שיהיה לכם ממתק לעיניים.
שיהיה לכם סוף שבוע מדהים.. אוהב, רועיקו

(רואים איך השתפר לי המצב רוח? ואני אפילו לא על כדורים פסיכיאטרים...כנראה היין ששתיתי אתמול עדיין במערכת )

מועדון הספר של רועי- אתה יכול לרוץ..

לאופרה יש כזה, אפילו בסדרה אבודים היה כזה ועכשיו גם פה, אני מקים את מועדון הספר של רועיקו!
מדי פעם אני אתן המלצה על ספר (כן, אני גם קורא...) שאני אהבתי ושהשאיר עלי רושם ממש טוב והשראה.
הספר שעליו אני ממליץ השבוע הוא ספר שהזכרתי קלות בבלוג הזה בעבר.

You Can Run: Gay, Glam, and Gritty Travels in South America

כן, שם די מפוצץ אבל בהחלט מתאים לספר, נתחיל מההתחלה.
הסופר, בחור ממש נאה (מדהיםםם לדעתי) בשם ג'סי ארצ'ר הוא שחקן, כותב טור בעיתון out וסופר...וכבר אמרתי שהוא ממש חתיך? (זה הוא בתמונה למעלה).
טוב, אז ככה, ג'סי כתב מעין יומן מסע הזוי בדרום אמריקה ובמסע הזה הוא עובר דברים די הזויים ומצחיקים, הסגנון כתיבה שלו הומוריסטי ציני ואין לו בעיה לצחוק על עצמו ולהודות שהוא אגואיסט לפעמים ועקשן ו..פסיבי..
כמו שאפשר לקרוא באחד הפרקים בספר על חדר מסריח ועלוב באיזה בית אירוח מגעיל שאפילו שירותים נורמלים אין ומה שכן יש זה המון יצורים מגעילים שזוחלים במקום ועל יצר החרמנות שלו שתקף אחרי כמה שבועות של חוסר סקס ועל בננה גדולה שהוא קנה במיוחד בשוק...אני לא אהרוס לכם אבל זה ושאר הספר ממש מצחיקים.
ג'סי עשה את המסע שלו עם הבן זוג שלו און אנד אוף זיין הנרקיסיסט ובמהלך המסע הם נפרדים ונפגשים במקומות שונים בדרום אמריקה תמיד לחוויות מזעזעות ומצחיקות בו זמנית.
במהלך הספר הוא פוגש דמויות צבעוניות כמו פטרישיה הגברת הוורודה (קוקסינלית) שמנהלת בד אנד ברקפסט מזעזע ועד איש הזאב מבורניו. כמו כן כמה תיירים ישראלים.
המלצה חמה שלי למצוא את הספר, אני את שלי הזמנתי באמאזון ולקרוא, באמת שלא יכלתי להפסיק לקרוא, אם זה בבית או באוטובוס או כל רגע פנוי, פשוט נהניתי מכל רגע..
אני משאיר אותכם פה עם קטע מהספר ברגע שג'סי וזיין החבר מצאו מדריך וסירה מתפרקת ממש בזול שיקח אותם במורד נהר האמזונס... הנה זה..

Gerardo runs off to buy the meat for baiting piranha and then we're in his tin boat out on the choppy Amazon. The humidity and heat on the earth's surface here seems to bounce back into the sky and burst, returning a downpour of rain. Luckily Gerardo's tin can has a roof. Yet for some reason we aren't headed to the jungle, but downriver to a shantytown along the bank.

I ask where we are going and Gerardo feebly utters something in Portuguese. I can't make it out. Zane is now convinced I've employed a waterfront gangster. We pull up to a shoddy pier of three planks supported by timbers that rot in the lapping water.

"We should have gone with the other one!" Zane decries my flagrant frugality. "See? There's his accomplice." When Gerardo reappears outside the shack with another man Zane announces he hates to be killed with a cheapskate like me. "I'm gonna die, washed up over there with all that trash, my body all white and fat and . . . bloated!" zane has exercised too much in his life to die bloated. Dying bloated has just become the worst of all fates. Zane gasps earnestly to his active imagination. "Oh God, please not bloated!"

סטרייטים?

נתחיל מהמושג "בטוח בגבריות שלו"...סטרייט שבטוח בגבריות שלו...רגע, אין הומואים גבריים? מה זה בטוח בגבריות שלו?
המשפט הזה גורם לך המאזין/קורא להבין שגבר שהוא בטוח בגבריות שלו הוא 100% סטרייט...כלומר מי שלא בטוח בגבריות שלו הוא הומו?
אין הומואים גבריים?, אני מצטער..לא הולך!
למה אני בכלל בנושא הזה?
כבר סיפרתי לכם שאני נוסע לשבעה, אז נסעתי והגעתי לשם ואז פגשתי בחור צעיר.
נורא נחמד, וכולם אמרו לי שהוא נורא "בסדר" עם הומואים, וואו, איזה כייף...
נתחיל מהנאום שלו על זה שאין לו בעיה לראות סטרייטים מתנשקים וגם אין לו בעיה עם לסביות, אבל הומואים הוא לא יכול לראות מתנשקים, זה "מגעיל אותו"...אוקיי...המשכנו הלאה.
במשך כל הזמן שהיינו ביחד (4 חברים , הוא ה"סטרייט" היחיד) הוא היה חייב לדחוף כל 10 דק' את ה- "אני סטרייט"..
ובכלל היה די בפאניקה מלהיות בחברה ההומואית החל מ "אני מרגיש כמו בפרק של הכי גאים שיש" לשאלה הכי לא מתאימה לשאול... "מי הגבר ומי האשה" (לזוג חברים שלי)..
איזה סטרייט שואל כזאת שאלה?
אני לא טוען שהבחור בהכחשה אבל משהו אותת לי קצת בראש ש "הגברת מוחה קצת יותר מדי" לטעמי..
הבנתי, אתה לא אוהב זין! כל הכבוד לך.
תראו , הוא בחור ממש נחמד ונורא נהניתי לדבר איתו ולצחוק איתו אבל הצורך שלו לאושש את הסטרייטיות שלו כל הערב (החל מלהתחיל עם הבחורה הראשונה שראינו ברגע שנכנסנו לקניון ונגמר בהחלטה העיקשת שלו שהמלצר הממש ממש ממש הומו הוא סטרייט) קצת הוציא אותי מפוקוס..
אולי הוא סטרייט, אולי יש לו מחשבות אפלות שמטרידות אותו קצת והוא בפאניקה או שפשוט היה לו מוזר לצאת עם 3 הומואים.
מה שאני רוצה להגיד זה, למה העובדה שאנחנו הומואים צריכה להיות בכלל נושא? למה זה אמור לעניין ולמה הוא מרגיש חייב להזכיר שהוא סטרייט כל 10 דק', מה..שאני לא אשלח לו ידיים? אני לא!
פאניקה הומואית מסוכנת, היא יכולה להגמר לא טוב.
אח שלי נדב, זה לא נושא בכלל, אני רועי, לא ההומו, והוא לא צריך לזרוק לאוויר שהוא סטרייט..
עוזי, חבר טוב שלי, אנחנו נפגשים, מפלרטטים בצחוק, הכל זורם טוב והוא לא מרגיש צורך להזכיר לי שהוא סטרייט, אנחנו הומואים, אנחנו לא אנסים, אנחנו לא נשכח שאתה סטרייט ונתנפל עליך..
בטוח בגבריות שלו? תהיה פשוט גבר, בן אדם..מה זה משנה מי החבר שלך ומה הוא עושה במיטה, זה לא עניינך ובאמת שאין לך ממה לפחד.
פשוט צריך להפוך את זה ללא נושא.. כי זה באמת..הדבר הכי פחות מעניין בבן אדם..

אההההה...אנשיםם!!

אני לא אוהב אנשים!
מצטער אבל אל תקחו את זה אישית..
ישבתי לי לתומי בעבודה נהנה מהשקט והשלווה ואז זה הגיע...כלומר, הוא הגיע.
שחף, הבחור היפיוף (הסטרייט) שאני (קצת) דלוק עליו בא ואמר לי שתבוא לשבת איתי לקוחה כדי לעבור על כמה דברים לחלונות ראווה..
טוב, בסדר, עיקמתי קצת את האף כי אני לא אוהב לשבת עם אנשים לגרפיקה (בגלל זה אני לא פרילנס) במיוחד כי אני מרגיש שהם מסתכלים עלי עובד ושופטים אותי לראות מה אני עושה לא נכון..
טוב, אבל זה שחף ויש לו טוסיק חמוד..אז יאללה..
היא באה, גיברת נחמדה מאוד שרוצה לעשות הדמיות לחלונות ראווה של רשת מאמז..אוקיי
4 שעות!!!!! 4 שעות!!! ישבנו ביחד..
התחת שלי נהיה קציצה והמח שלי נמס...
4 שעות בשביל 4 חלונות ראווה והיא עוד אמרה שאני עובד ממש מהר...
רציתי לתקוע את הראש במסך (כמו בסיוט ברחוב אלם 3) !
ושחף כבר הרגיש לא נעים ואני רציתי לרצוח מישהו והכי נאחס היה שהוא נסה לגרום לה להשתמש בציורים שלי ואני גם ככה מרגיש חסר ביטחון בקשר לציורים.
אז פתחתי את הציור שלי (היא רצתה פיה) ו...שקט...דממה...
אני לא ידעתי מה להגיד, לה לא היה נעים להגיד לי שלא מתאים ואני רציתי פשוט ליפול על הרצפה!
"טוב...אני חושבת שיש לי תמונה פה שיכולה להתאים" אמרה וחזרנו לעבוד עם התמונות שהיא הביאה..
פדיחה,יאוש..קשה..
אני לא אוהב אנשים, זה לא משהו אישי, פשוט קשה לי איתם, אני נורא נבוך בחברתם, ממש קשה לי איתם...
לכל אחד מהם יש מח ודעות משלהם...זה נורא בעייתי..
אידיאלי? לשלוח לי הוראות וכיוון פחות או יותר במייל/פקס ולתת לי לשבת ולעצב...אבל שישבו לידי ויראו אותי מעצב ואת תהליך העבודה המייגע אני לא יכול שיקרה, מקווה שלא יקרה שוב בקרוב..או בכלל...
אוי, אין לי מושג מה יקרה שאני ארצה לעבוד כפרילנס..
בעצם עבדתי פעם אחת בשביל פוסטמה אחת שהיא בעלת בית מרקחת טבעי של מפורסמים ועשירים בת"א והיא עשתה לי את המוות עד כדי כך שבסופו של דבר נתתי לה את הדיסק עם כל החומר, סירבתי לקחת כסף ופשוט אמרתי לה שתצא לי מהחיים...
קשה לי עם אנשים...
קשה..
אה..עוד משו.
ידידה של חברה טובה שלי בקשה ציור שלה ושל בעלה, ציירתי, יצא ממש מגניב (אפילו אני הופתעתי)
ואחרי כל העבודה הקשה של הציור (זה לוקח המון זמן) היא רושמת לי שהוא יצא פוזל (בעלה).
נכנסתי לקובץ והוא לא פוזל..תיקנתי קצת את העיניים שלו והיא עדיין לא אהבה, בסופו של דבר היא אמרה שהיא לא רוצה את זה, עוד בעיטה בביצים!
ו....אני עוד צריך ללכת לשבעה היום (השלישית שלי החודש) לנחם אבלים...
כבר אמרתי שאני לא טוב עם אנשים ובמיוחד במצבים כאלה?!?!

אוי שיגמר היום הזה , אני רוצה למיטה..לישון, עם הפסקול של פוני קטן ברקע.. (לא ממש פסקול, סתם השיר פתיחה מתנגן בלופ..זה מרגיע אותי)