יום שלישי, 29 ביולי 2008

שירות לקוחות


אני יודע שזה לא קשור אבל החלטתי לכתוב על שנאתי העמוקה לאנשים, יותר נכון ללקוחות!
אין לי בעיה עם אנשים בכלליות, לפעמים הם יכולים להיות נורא נחמדים אפילו, עד שהם נהיים לקוחות שלך, ואז האופי המפלצתי יוצא.
במשך 4 שנים עבדתי בוידאו דן (ספרית וידאו בפ"ת) בשירות לקוחות, אני אומר שירות לקוחות אבל היה נדיר אם באמת שירתתי מישהו בתקופה הזאת, היית עסוק בלסדר סרטים על המדפים לפי שחקנים שאני אוהב , לראות אותם על המסך בקולי קולות עד שהיו מתלוננים או בלצייר את הקומיקס שלי על הלקוחות הכי מרגיזים (קומיקס שהיה מופץ רק לעובדי הוידאו בזמנו)
מה שכן אהבתי לעשות זה להמליץ לאנשים דתיים על סרטים בעלי אופי הומואי (: כדי לזעזע אותם , מה שלא קרה הרבה ולפעמים לגלות שהגננת הדתיה מהרח' אוהבת לקחת סרטים כחולים של סאדו..
GOOD TIMES
מה שכן היה רע זה מה שאנשים יעשו כדי לקבל הנחה או זיכוי על סרט או איחור.
הבוסים הקמצנים שלי היו דורשים 8 שקלים על איחור של יום אחד ואנשים (ואני לא צוחק עכשיו) היו מספרים שמת להם קרוב משפחה או נולד ילד או היתה תאונת דרכים וכו...
אני מאמין פעם אחת , אבל בפעם השמינית שסבתא שלך מתה...פה אני מותח את הגבול!
אנשים שבאים לקבל שירות מגיעים בגישה שהם קנו אותך עכשיו ממדינה עניה ואתה שלהם לענות עינויים קשים.
הם יצעקו, יתלוננו ויש כאלה שיאיימו בכאב פיזי.
ככה זה, שאם אתה לא מקבל שירות ברגע שאתה מגיע, אתה נפגע בצורה אישית והדם מתחיל לעלות לראש ופתאום הנותן שירות מולך הוא האוייב הכי גדול שלך .

אנשים לא מבינים שלפעמים מחשב נתקע, או שיש פעולות שלוקחות קצת זמן, אפילו שזה נראה כאילו אני עומד ולא עושה כלום, אולי מתבצעת פעולה כל שהיא.
מה שמצחיק הוא שיש אנשים שעבדו בשירות לקוחות וסבלו את הדברים הכי הזוייים שאפשר לדמיין הופכים במקום אחר גם ללקוחות ומתנהגים באותה צורה בדיוק, לא כולם כמובן, אבל יש כאלה.
אז פה אנשים נכנס ה-" על תעשה לחברך מה ששנוא עליך" כי התנהגות מסריחה מגיעה בדרך כלל מאנשים מסריחים, ואף אחד לא רוצה להיות מסריח (טוב, אין לי מושג מה כתבי פה עכשיו, אבל אין לי כח למחוק ולחשוב על משהו אחר).

הגעתי לנושא הזה היום כי עמדתי בתור כמו ילד טוב בהולמס פלייס להעביר את הכרטיס ופתאום נדחף אדם מבוגר ונבח על הפקידה שתעביר לו את הכרטיס למרות שהיא היתה עסוקה, לי אין בעיה לחכות שהיא תסיים, היא עושה את העבודה שלה ומבחינתי, כל מה שמרחיק אותי מההליכון , ברכה.
אבל המסכנה הזאת היתה כל כך בהלם שהיא לא זכרה מה היא עושה והעבירה לו את הכרטיס.
היא כמובן נפגעה והשמוק המשיך ביום שלו כאילו שום דבר לא קרה ואני מוכן להמר שהוא שכח מזה 2 דק' אחרי למרות שהוא כנראה הרס לה את כל המשמרת.
אז אל תהיו נבלות...זה לא יפה
במיוחד אלי, כי אני פרח רגיש ועדין..(:

יום שני, 28 ביולי 2008

להתראות חזרזיר


זהו!!!
לקחתי את עצמי בידיים, פצחתי בדיאטה חדשה!
רקע:
כבר שנים (מגיל 7) אני נאבק במשקל המסריח שלי.
בגיל 17 וחצי נכנסתי לפאניקה שהתקבלתי לטירונות קרבית ושהולכים להריץ אותי במשך שעות על גבי שעות בהרים.
כמובן שהפחד שלי הכניס בי מוטיבציה ונכנסתי למשטר ריצה ודיאטה של חצי שנה שבמהלכה ירדתי 20 קילו.
הגעתי לצבא ובחצי שנת טירונות שלי הגעתי לתת משקל , אוי החיים הטובים.
סוף סוף בחיים שלי נראיתי כמו שאני אמור להראות והיה טוב....למשך 5 חודשים בדיוק.
אחרי הטירונות הגעתי לקורס מדריכי צניחה, המפקד שלי היה איש מבוגר מאוד יחסית לצבא והוא היה מעביר את הריצות, שכן ריצה מהירה שלו היא הליכה מהירה שלי.
פה התחילו הבעיות, שיעורי הכושר כבר לא היו כושר ואחרי 4 חודשים נפלתי מהקורס והועברתי למבצעים להיות סמב"צ....
במבצעים הכרתי לראשונה את האויבת הכי גדולה שלי, "בית תמר".
"בית תמר" היא פיצריה בגדרה שעושה את הפוקאצ'ות הכי טעימות ביקום!!!
פוקצ'ה מפוצצת בשמן עם בולגרית, חצילים, עגבניות , בצל וכל מה שאפשר לדמיין..
עקב הפוקצ'ה וחוסר השליטה שלי בעצמי, העליתי את 20 הק"ג בחזרה בתקופה של שנתיים פלוס.
אחרי הצבא ירדתי ועליתי עוד, והנה אנחנו 5 שנים אחרי באותו משקל שהייתי לפני הצבא....שמן!
לפני שנה נרשמתי לחדר כושר וירדתי תוך חצי שנה 15 קילו בעזרת ריצה של 20 דק' כל יום ואז נתקעתי, לא הצלחתי לרדת יותר ומסתבר שזה בגלל שלא רצתי מספיק זמן...
קרו המון דברים (כמו שקראתם מהבלוגים הקודמים, אצבע שבורה, תאונה, פרידה, ניתוח) ועליתי כמעט הכל בחזרה!!!

מה שמביא אותנו להיום...כלומר שבוע שעבר שהגעתי להחלטה המבריקה להכנס לדיאטת לחם!
שזה אומר שמותר לי לאכול 12 פרוסות לחם קל ביום (שזה 6 סנדוויצ'ים, 2 לכל ארוחה) עם ממרחים קלים והמון ירקות וכמובן חזרה לחדר כושר..
עברו יומיים של לחם קל, ירקות וחדר כושר ואני מרגיש יותר טוב פיזית אבל בטח אראה את הירידה בהמשך (מקוווה שלא עבדו עלי והדיאטה באמת עובדת), בכל מקרה היא לא משאירה אותי רעב וזה דווקא מתאים לי במיוחד אם אצליח לשמור על השגרה של ללכת לחדר כושר כל יום אחרי העבודה...
אז אם אתם רואים יצור מסכן ורעב שסובל לו על המכשיר ריצה...זה אני.
אני אעדכן איך הולך לי עם הדיאטה בבלוגים הבאים, אני יודע שזה בטח לא מעניין אותכם אבל לא איכפת לי כל כך...
ת'ראות

יום שישי, 25 ביולי 2008

יו יו...

טוב, בעיקרון סיימנו, מצטער למי שהתחרפן מהקומיקס, אני עכשיו חוזר לשידורים הרגילים.
היתה לי התלבטות אם לשים את שמונת הדפים מהגיליון השני של הקומיקס אבל אני חושב שזה רק יבלבל כי הוספתי עוד המון דמויות וזה נעשה כמו קומיקס בסגנון X-MEN
אם תרצו אני אשלח לכם למייל או משהו אלא אם תהיה בקשה גדולה , אז אני אפרסם את זה פה.
בעיקרון בהמשך הכפית התפוצצה ועפו המון חתיכות לכל העיר, החתיכות כפית פגעו באנשים זרים
ברחבי העיר וכל בן אדם קיבל כוחות פלא בהתאם לאישיות שלו.
היה זוג הומואים וחשפנית, זה היה יכול להיות מגניב דווקא, מאוחר יותר בקומיקס התכוונתי להכנס יותר למיתולוגיה של הכפית ואיך שאמא של פלפלת היתה קוסמת חזקה ואת כל הקסמים שלה הכניסה לכפית והחביאה אצל התינוקת שלה לפני שהרגו אותה, וכל בן אדם מקבל כוחות מסויימים מהכפית, למש פלפלת בגלל שהיא היתה אשה רעה ומגעילה (סוחרת סמים וסרסור) היא היתה בן אדם קטן ונבזה, בגלל זה הכח שלה היה להתכווץ, וככה כל בן אדם היה מקבל כח משלו, בהמשך האנשים היו מתחלקים לקבוצות של טובים ורעים והטובים היו בהנהגתה של צופי שבסוף לא היתה רעה כל כך, היא פשוט נהייתה ככה בגלל שההורים המאמצים שלה סרסרו אותה שהיא היתה בת 16

כן ..כן... אני יודע, חולני, תתמודדו עם זה

בכל מקרה , אני מצרף את התמונת שער של הגליון השני, זאת תמונה שאני נורא אוהב, אפילו  הגדלתי אותה על קנווס, היא צוירה שנה ומשהו אחרי שסיימתי עם הגליון השני ואתם רואים שהציור  שלי קצת השתפר מאז, זהו לעכשיו, לילה טוב ואחלה שבת...
רועיקו




זהו...החלק האחרון





יום חמישי, 24 ביולי 2008

יום רביעי, 23 ביולי 2008

הנה ההמשך-חלק 4

כדי להגדיל יש ללחוץ על התמונות