יום שלישי, 29 בספטמבר 2009

שבוע חמישי- יום כיפור/התחלות חדשות


אז ככה, הנה כמעט נגמר לו השבוע החמישי של הדיאטה עם יום כיפור תקוע באמצע.
ובתקוע אני מתכוון כמובן לעוד חג שמבלבל לי את הסדר של התפריט, כי אני עם הראש בקיר צריך שיגידו לי מה לאכול כמו תוכי.
אז אני חושב שהייתי בסדר, בארוחה לפני אכלתי סלט ומג'דרה ותה ובארוחת סיום אכלתי סלט, מג'דרה, ביצה קשה וקצת פירות, אני מקווה שהייתי בסדר, ואפילו אם לא , לפחות אני יודע שהתעמלתי המון המון בשבוע האחרון במכון.
בקשר לזה, אני כבר פחות שונא את המכון, האמת שאני דווקא מתחיל להנות מהמקום, אולי כי אני מרגיש קצת יותר טוב עם הגוף שלי, כי יש לי קצת שרירים והגוף מתחיל להראות סימנים שהמאמץ הפיזי משתלם, אולי כי החלטתי בראש שלי שאני מעלה את הרף שלי במשיכה לגברים ולכן הגברים שאני רואה שם כבר לא מעניינים אותי ולכן אני לא מרגיש משיכה, מבוכה יותר.
אני נהנה, ואני הולך יותר מה-4 פעמים בשבוע שהדיאטן הורה עלי לעשות.
אז ביום חמישי אני שוב נשקל ונכנס למכונה ונראה מה קורה, אני מנסה להיות אופטימי, בואו נחזיק אצבעות.
אבל מספיק עם הדיאטה, אמרו לי שהבלוג נהיה משעמם מדי שזה רק על הדיאטה אז הנה כמה עדכונים על החיים בכלליות.
אני קצת מפחד לרשום כאלה דברים שלא יהיה מזל רע אבל לראשונה מזה הרבה הרבה שנים אני מתחיל להיות מאושר ומלא תקווה.
אני מרגיש כאילו אני יוצא מהריקבון שבו היית תקוע במשך הרבה שנים ויוצא סוף סוף מהקליפה.
אני מרגיש בעל יותר ביטחון, אומרים לי המון שחזר לי האור בעיניים שאבד לי בשנים האחרונות, אני מרגיש יותר גברי (אל תצחקו) ואני הולך ומדבר ביותר בטחון.
אני סוף סוף בדרך הנכונה והבריאה לירידה במשקל וחיטוב הגוף.
מחר אני נרשם ללימודי אנימציה, מסלול של שנתיים, מאוד קשה , שלוש פעמים בשבוע, לימודי ערב, 3 שעות, כלומר אני מסיים לעבוד, עולה על אוטובוס לתל אביב ונכנס לכיתה ללמוד חומר קשה אבל מעניין מאוד.
וכמו שכתבתי כבר כמה פעמים בבלוג, החוזה שלי נגמר סוף החודש הבא ואני עובר עם מייקי המתוק לתל-אביב, אני עדיין לא בטוח לאן ועם מי אבל אני יודע שלשם אני אגיע.
במיוחד עכשיו שאני מתחיל ללמוד שם, יהיה מטומטם להגיע לתל אביב מפתח תקווה ולחזור בחזרה בעשר בערב.
החיים שלי מתחילים לזוז קדימה ובלי עין הרע אני מרגיש אופטימי ושמח, הרבה זמן לא הרגשתי שמח, זאת הרגשה מעניינת.

בנוסף , לפני כמה חודשים כתבתי על נסיעה משפחתית לנופש סקי בצרפת, אז זה סוף סוף קורה אבל רק בפברואר (אני אפסיד 4 שיעורים , נאחס) לעשרה ימים ולא לצרפת, לאוסטריה.יששששששש
(זאת המפה של הסקי למעלה, מקום מדהים שנקרא מריה אלם)

אז בנתיים הכל זז לאט לאט ואני ממתין בסבלנות, כרגע מתרכז בדיאטה וכושר, ארזתי כבר כמעט את כל הדברים שלי בבית ואני נרשם ללימודים שיתחילו בנובמבר.
מה שנשאר זה למצוא דירה ולהתחיל לטפל בכל הדברים הקטנים והמעצבנים כמו לסגור חשבונות בעירייה וחשמל וכו...

אני אעדכן כמה ירדתי ביום חמישי ושיהיה המשך שבוע נפלא ומאושר.

משאיר אותכם עם להקה שאני מאוד אוהב, בלוק פארטי, הסולן דו-מיני (כמובן, למה שאני אוהב משהו מיינסטירמי), להקת רוק מגניבה, מקווה שתהנו.

רועיקו

יום חמישי, 24 בספטמבר 2009

שבוע רביעי-סוף חודש


זהו! עבר חודש שלם של דיאטה!
כמובן שהדרך עוד ארוכה אבל אני שמח לדווח שכבר יש תוצאות...
נתחיל מתחילת השבוע הרביעי..

החתונה
בת דודה שלי מאיה התחתנה עם בן זוגה אשר, חתונה לא יותר מדי דוסית אבל עדיין יותר מדי.
שאלתי את הדיאטן מה לאכול בחתונה והוא אמר לי לאכול המון ירקות ובשר, כמובן שבשר לא בא בחשבון אז אמרתי , טוב נו, מקסימום נחרוג (האאא...אני יודע, אסור) אבל שהגיע זמן האוכל (בופה) גיליתי שיש לי מבחר גדול של....
ירקות!!
דחפתי לצלחת כל סוג של ירק שראיתי וזרקתי קצת אורז עם דברים שחורים בפנים(אין לי מושג מה זה היה אבל זה היה טעים) ושתיתי המון המון המון מים, החריגה היחידה שלי היתה כוס יין, כי אי אפשר לעבור חתונה בלי יין.
הכוס יין היתה החריגה הראשונה שלי בדיאטה השבוע (אחת מני כמה).

ראש השנה
את ערב החג עשינו בגולטיים כפר סבא על הדשא, מין פיקניק עם כל המשפחות, גם פה חרגתי כי בנוסף לסלט הוספתי משהו כמו כוס פסטה וזרקתי גם קצת טופו ממנה אחרת לצלחת ואכלתי 2 מנות גדולות... (חריגה 2).
בסוף הערב יצאו הקינוחים, וכמה שאני לא מת על מתוק , לקחתי קוביה של מלאבי עם רוטב (חריגה 3).
למחרת ארוחת הצהריים היתה סבירה, אכלתי רק סלט בצהריים בלי חריגות ושאר היום הלכתי לפי התפריט, עד שהגיע הערב, אני וההומואים יצאנו לפאב/מסעדה/מקום מעפן ברמת החייל, שם ראיתי את אחד הבחורים היותר יפים שפגשתי, כמובן סטרייט, כמובן שלא היה לי אומץ לגשת.
גם שם שתיתי כוס יין (חריגה 4).

את סיום החג, כלומר יום ראשון חגגנו בארוחת צהריים במסעדת לה קאזה בגולטיים כפר סבא ושם התחרעתי באמת!!!
אני לא יודע למה אבל החלטתי לזנוח את התפריט לאותו רגע והזמנתי מנת אנטיפסטי (ת'אכלס סתם כמה ירקות מאודים) ומנה עיקרית לזניה עם חצילים, עכשיו רגע, לפני הביקורות החמורות, כתוב בתפריט שכל המנה היא 450 קלוריות ואני גם קילפתי מלמעלה את שכבת הגבינה הצהובה (עדיין, חריגה 5+6) .
ולכן נורא נורא פחדתי להגיע לשקילה ביום שלישי, אחרי שבוע של חריגות והרגשה רעה שפישלתי הגיע רגע השקילה, כבר הכנתי את יאיר (דיאטן) מראש שכנראה עליתי קילו, ואז עליתי על המשקל....

ירדתי קילו וחצי!!!!!

אין לי מושג איך זה קרה, אולי כי התעמלתי קצת יותר השבוע, אולי כי לא חרגתי כל כך מהתפריט? אולי סתם היה לי מזל , בכל מקרה ירבה לי אבן (וקילו וחצי) מהבטן וסיימתי את החודש של הדיאטה עם ירידה של סהכ-
שמונה וחצי ק"ג.
שבוע הבא אם אני ארד קילו אני אכנס לחללית כדי למדוד כמה אחוזי שומן ירדתי עד כה.
נשארו לי עוד 3 וחצי ק"ג כדי לצאת ממשקל סיכון, אני בדרך לשם, זה קשה וזה ארוך אבל אני לא אתייאש...
שיהיה לכולם שבוע טוב ורזה.

יום רביעי, 16 בספטמבר 2009

שבוע שלישי- אכזבה


זהו, נגמר לו השבוע השלישי עם תוצאה מאכזבת של קילו ומשהו פחות...
כל כך רציתי לסגור חודש שלם עם ירידה של 10 ק"ג.
אני יודע שזה לא מציאותי אבל ממש רציתי, כמובן שאני תמיד רוצה דברים אבל לא מצליח להגיע אליהם בעיקר בגלל שאני לא מצליח להגיע למצב שאני עושה מספיק אירובי כדי לקחת את זה לקצה ולרדת כמה שיותר.
אומרים לי לא להיות קיצוני אבל אני כל כך הרבה שנים שמן וסוף סוף לקחתי את עצמי בידיים ואני חסר סבלנות!
אני רוצה להיות רזה, אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי, אני רוצה ללכת לבריכה ולא להתבייש להוריד את החולצה.
אני רוצה להרגיש מושך במקום להרגיש דוחה.
אז ירדתי 7 ק"ג בשלושה שבועות וזה בסדר, אני כל כך רוצה לגמור את העניין ולהיות כבר אחרי, לא קשה לי להיות בדיאטה, גם לא כל כך קשה לי להתמיד אחרי התפריט אבל קשה לי לחכות, אני ממש רוצה להסתכל במראה ולראות מישהו אחר, מישהו שנראה טוב.
חברים אומרים שרזיתי ואני נראה טוב כמו שאני אבל אני לא מסכים ואני לא רואה את זה כי אני יודע שאני לא, אני יודע שיש עוד דרך ארוכה לפני ואסור לי להתייאש, זה קשה אבל אני חייב את זה לעצמי.
אני מרגיש כאילו הגוף שלי עצבני וממורמר, כלומר, אני די אשם...
לקחתי לו את כל ההתמכרויות והדברים שעשו לו טוב ובמקום זה אני מרעיב אותו ומעביד אותו קשה במכון.
אני מבין, זה קשה לו, גוף שכבר 28 שנים רגיל לרבוץ מול הטלוויזיה ולאכול מה שבא לו.
אני חושב שבגלל שנגמלתי מכל כך הרבה דברים שעשו לו טוב אז גם הזיקו לו הוא עכשיו עצבני.
לפני כמה ימים ישבתי מול המחשב בעבודה ופתאום היה לי צורך עז לעשן סיגריה, אני לא יודע אם הגוף מנסה להחליף התמכרות אחת (אכילה) בהתמכרות אחרת (ניקוטין) אבל ממש הרגשתי שאני צריך את הסיגריה הזאת, כמובן שלא לקחתי סיגריה כי אחת מובילה לקופסא ואז פאקט אבל היה לי מוזר להרגיש את זה פתאום אחרי שכל כך הרבה זמן לא התקרבתי לזה.
האם הגוף מחפש נחמה? האם אוכל וניקוטין היו תחליף למשהו לא מוגדר שאני עכשיו מונע מעצמי?
אני לא עצבני, אני לא רעב ואני לא עייף, אני אוכל נכון, לוקח את הויטמינים ומתעמל, אז למה הוא מחפש תחליפים מזיקים?
למה אני לא יכול להחליף את ההתמכרויות הרעות בהתמכרות להתעמלות?
הרבה אנשים מכורים לאימונים גופניים? אתם יודעים מה? אני אפילו מוכן לפתח התמכרות לסקס אבל משהו בי צריך למרוד ואני מקווה שהדחף לא יתחיל להשתלט יותר ויותר על החיים שלי ויהרוס לי הכל.
יום שלישי הבא אני נכנס למכונה שוב, זה יהיה סופו של השבוע הרביעי, חודש בדיאטה.
הדיאטן אמר לי שהוא מצפה למקסימום ירידה של קילו ואני רוצה כמובן יותר (3 ק"ג הלוואי) אבל זה חג ואני מפחד שאני לא ארד בכלל, יש לי כל כך הרבה לרדת (18 ק"ג) ואני חייב לתת גז, אני לא אשבר.
שבוע טוב, חג שמח ושנה טובה.

יום רביעי, 9 בספטמבר 2009

שבוע שלישי- חיבוקים שבורים


אז אני באמצע השבוע השלישי והנה העדכונים.
בדרך כלל הפגישות שלי אצל דוקטור דיאטה בימי שלישי, הפעם זה נדחה ליום ראשון, אז הייתי צריך לחכות שבוע וחצי לתוצאות הירידה.
יום ראשון הגיע ואיתו ההמתנה, מסתבר שיום ראשון די עמוס, היו לפני עוד 4 שמנמנים ולמזלי אמא שלי לוותה אותי והעבירה לי את הזמן.
נכנסנו בסופו של דבר והגיע זמן הכניסה לחללית השומן (כלומר המכונה שמודדת את השומנים וכו..)
מסתבר שירדתי 2 פלוס קילו.
זה מאכזב כי ציפיתי ליותר אחרי הירידה הגדולה של השבוע הראשון אבל...
אם חושבים על זה , לפי המכונה אני ירדתי בשבועיים וחצי 6 קילו , מתוכם 5 ק"ג שומן ורק 400 גרם שריר , לא מבין בזה כל כך אבל אמרו לי שזה טוב.
כמו כן ירדתי 3 ס"מ בהקפים שזה גם משהו (משהו שאני מרגיש היום כי לבשתי מכנס שגם ככה היה קצת רופף ועכשיו נופל לי שאני קם).
עדיין לא יוצא לי לעשות מספיק ספורט אבל אני לאט לאט מתגבר על הפחד מלהתעמל ליד אנשים בערב במכון.
השבוע הייתי בסרט עם מאיה ואנה, אמא שלה.
הסרט היה חיבוקים שבורים של פדרו אלמודובר.
מאיה לא ראתה שום סרט שלו ולכן לקחנו את הכל אודות אמא (גם כשיעורי בית לבית ספר שלה) ונזכרתי כמה אני אוהב את הבמאי הזה והסרטים המיוחדים שלו.
חיבוקים שבורים לא היה שונה, הוא סרט מצויין לדעתי, אלמודובר כהרגלו, מוזר, מצחיק, מרגש ומעניין, הפעם העלילה של הסרט הלכה על יותר מתח ומשחק של הווה ועבר, כל השחקנים מצויינים כולל הופעת אורח של 2 שניות של השחקנית האהובה עלי שאי פעם שחקה בסרטים שלו, רוזי דה פלמה.
אני ממליץ ללכת לראות, נהניתי מכל רגע בסרט , ממש כל שניה, כל כך שפשוט התבאסתי שהגיע זמן להפסקה.
אני משאיר אותכם עם שיר שאני ממש אוהב, מאוד עדין ונעים ויפה של להקת פיניקס, אין פה קליפ, זה רק השיר, אז אתם יכולים סתם לשים אותו ברקע ולהנות.
*אני הולך לאכול 4 פרוסות לים דגנים קל עם גבינה לבנה 3% , מלפפון ועשרה זיתים ירוקים.
ביי ביי