סתם משו מגניב

נתקלתי בפרומו לרשת NBC משנות השמונים עם כל הכוכבות הגדולות של אותה תקופה עם סדרות להיט ברשת.
יש שם את נל קרטר המדהימה (זכרונה לברכה) , את בי ארתור הענקית מבנות הזהב, שרלוט ריי מעובדות החיים,
מרלה גיבס מהסדרה המצחיקה 227 (עם ג'אקיי), ואפילו אלפונסו ריבאירו שאחכ הופיע בנסיך המדליק מבל-אייר (שהיה ילד קטן וחמוד עם קול ממש טוב) ואת סוליי מון פריי (פאנקי ברוסטר).
אני לא יודע אם אתם גם בקטע של סדרות משנות השמונים כמוני, אבל אם כן אתם בטוח תהנו..
אני משאיר את הקליפ וחוץ מזה גם פרקים של הסדרות המגניבות האלה כדי שמי שלא יודע על מה אני מדבר יוכל לחנך את עצמו..
יום טוב חמודים
הקליפ לפרומו!!!
בנות הזהב- מעולה!
227 -ממש מומלץ!
עובדות החיים
gimme a break

קומיקס חדש!

בכמה שבועות האחרונים עבדתי על קומיקס חדש שמספר על בחור (הומואיסט כמובן) שגר בת"א ועל ההרפתקאות (לרוב מיניות) שלו בעיר.
בדיוק סיימתי לעבוד על הפרק השלישי והחלטתי לפרסם פה את הפרק הראשון, אשמח לקבל תגובות/הצעות
תודה ותהנו..
וכן, רק עכשיו שמתי לב שה-"ה" בגדולה לא ממש במקום, אעדכן בהקדם

אגב, כדי להגדיל את התמונה צריך ללחוץ עליה (:

מערכת יחסים

לא..אין לי אחת עדיין..
מערכות יחסים מסובכות לי, להכיר בן אדם ולהתחיל ללמוד להכיר אותו זה סיפור.
לדוגמא, המערכת יחסים הראשונה ואחרונה שהיתה לי, הכרנו, נשבענו את אהבתנו רק אחרי שבועיים של היכרות ואז לקח לנו 7 שנים להכיר אחד את השני עד שלבסוף כבר לא היה מה להכיר ופשוט הבנו שזה לא זה.
אני לא רוצה לעבור את זה שוב, אני לא יודע אם יש לי חשק או זמן לעבור הכל מחדש.
ברור שלומר אני אוהב אותך אחרי שבועיים זה נמהר מדי והיינו ילדים (19) וכן, גדלתי והתבגרתי מאז אבל עדיין, המחשבה על לפתוח את החיים שלי לבן אדם זר ולאט לאט לתת לו כניסה לחלקיקי הפסיכיות שלי קצת מפחיד אותי.
אני יודע, צריך לקחת סיכונים, אבל יש לי בעיה..
אני תמיד מוצא (לא בכוונה ) תכונות שאני לא אוהב בבן אדם קודם ואז מנסה למצוא את הטובות, אני יודע שזה לא טוב אבל זה כנראה המנגנון הגנה עצמית שלי שפיתחתי אחרי המערכת יחסים ההרסנית הקודמת.
אני לא יוצא לפאבים ומקומות של הומואים ואפילו אם אני אצא אני לא מסוגל לגרום לעצמי להתחיל עם מישהו מהחשש לקבל תשובה שלילית ולחזור בבושת פנים למקום שלי ואז הוא והחברים שלו יתחילו לצחוק עלי מאחורי הגב ואז אני אתחיל לשתות מהבושה ו....טוב , אני מגזים כן? אבל עדיין, זה תמיד מה שעובר לי בראש שאני רואה מישהו שאני מעוניין בו.
פיתרון פשוט וקל זה אתר אטרף שמופיע עכשיו בחדשות הרבה (פשרת הקטין המזעזעת).
שם אתה מקבל פחות או יותר את מה שאתה רואה (למרות שהרבה משקרים שם, אבל לא קשה לזהות את התמונות המזויפות וההגזמנות)..כן, רואים שאתה עברת את גיל ה-40 , לא משנה כמה פוטושופ עשית לעצמך..
אבל הבעיה שלי ממשיכה גם שם, לפני שאני בכלל אחשוב על לפנות (אני לעולם לא פונה , מקסימום משאיר עקבות בכרטיס) אני חייב לבדוק את כל הפרטים על הבן אדם..
גובה- מעדיף למצוא מישהו בגובה שלי כי נמאס לי להרגיש כמו הענק בגנו..
גיל- צריך לחשוב לתווך הארוך, אני לא רואה את עצמי בגיל 40 עם מישהו בן 60, מצטער, זה לא אפלית גיל, אני פשוט לא נמשך לאנשים בני 60 למרות שאני בטוח שיש המון גברים נאים בגיל הזה..
ואפילו 35 בעייתי לי קצת כי כמו שאתם כבר קראתם אני די ילדותי, כלומר יש לי בגרות אבל אני אוהב דברים ילדותיים כמו ארטיק קרח (דובדבן עם סוכריות) וסדרות מצויירות ומתלהב כל פעם שאני שומע את הפתיח של הקטקטים וכמובן הצלצול טלפון שלי שהוא הפתיח לעליזה בארץ הפלאות..
כמובן שגם גיל צעיר מדי מלחיץ אותי כי בחור בן 21 שיצא מהצבא עכשיו רק מתחיל את החיים ואני כבר הרבה אחרי אני ארגיש כמו אח גדול לילד, אעדיף תמיד מישהו בגילי או קצת יותר מבוגר.
משקל- מי אני שאדחה מישהו אחר על פי המשקל שלו, אבל אין לי בעיה לצאת עם מישהו מלא כל עוד הוא מנסה לעשות משהו ולשפר את עצמו כמו שאני מנסה, אני לא אדרוש משהו ממישהו שאני לא דורש מעצמי.
אופי- קשה לקלוט אופי של בן אדם לפי כרטיס אטרף שלו אבל יש אנשים שכותבים על עצמם דברים ומספיק משהו קטן שיאפשר כניסה לצורת חשיבה שלו כמו הבחור בן ה-22 שכותב על עצמו שהוא מפונק..
אני מצטער, אבל לא הולך..
עוד דבר זה הדברים הקטנים שעושים את זה לבן אדם..
בחור ששם תמונות עירום שלו מראה לי שהוא מעוניין בסקס ואולי זה כבר החשדנות שלי אבל מספיק נפגעתי מבגידות ובחורים שיש להם יצר מיני מוגבר שאני לא יודע אם אני אוכל לספק כל הזמן אני לא בטוח שאני רוצה לפגוש.
הומור- חייב להיות לו חוש הומור , אני וגם המשפחה שלי מטפלים בכל נושא בחיים שלנו בהומור, אם זה יחסים,עצבות או כל דבר אחר תמיד מתבטא בהומור שחור וחסר טקט שרק אנחנו אוהבים, אני לא אוכל להיות עם בחור שלא יבין את ההומור שלי ויוכל להצחיק אותי..
שונות-כמו כן יש דברים עוד יותר שוליים כמו בחור אחד בן 35 , ממש נחמד, נראה טוב ויצא לנו לדבר קצת אבל שמתי לב שהוא כותב בשורת "המאכלים האהובים" שהוא אוהב רק דגים כבר מריח לי לא טוב, אני צמחוני ויותר מבשר מגעילים אותי דגים, הריח שלהם והעיניים שלהם מביטות בי מהצלחת, איך אני אוכל לצאת עם בחור שיש לו ריח של בחורה במחזור בפה..(מצטער אם הגעלתי אותכם ואני בטוח שלא כל הבחורות מריחות ככה, אל תרביצו לי).
לסיכום, אני מלא דפיקויות והסיכוי שלי לפגוש בן אדם עם מספיק דפיקויות כמוני קלוש מאוד..
אבל לא נורא, אני לא לחוץ, ואם זה יבוא אז זה יבוא, אני פשוט לא רוצה להתפשר יותר ולגלות אחרי כמה שנים שזה לא זה, אני לא רוצה להיות לבד בבית אבות בגיל 80..

חמשת החושים

אני יודע שאני נורא משעמם בזמן האחרון אבל אני משועמם אז זה מה שיש..
בכל מקרה, לנושא הרישום של היום: חמשת החושים..
נזכרתי בסרט הזה שדיברתי עם ענת וגיליתי שהיא לא ראתה אותו ואני מבין שהרבה לא ראו וזה חבל..
יצירה קנדית מדהימה ביופיה אם זה בצילומים המרהיבים, המוזיקה המיוחדת והמשחק המעודן של כל הצוות המוכשר...
זה אולי נראה כאילו אני מתפלצף פה אבל באמת שאין לי מילים אחרות לתאר את הסרט המיוחד הזה..
ראיתי אותו כמה פעמים ואני ממש ממליץ לכם לחפש אותו בספריות הוידאו (לדעתי יצא רק בוידאו או בדי-וי-די ללא תרגום) או להוריד אותו מהאינטנטנט..
עלילה..
כמו שמשתמע מהשם של הסרט מדובר פה על חמשת החושים, העלילה מתמקדת בחייהם של דמויות שגרות באותו בנין או קשורות אחת לשניה בצורה אחת או אחרת..
רונה ( מרי לואיז פרקר המדהימה- weeds ) אופה יצירות מופת, כמו עוגות חתונה וימי הולדת מפוארות אבל הבעיה שהעוגות חסרות טעם לחלוטין, בחופשה היא פוגשת בחור , רוברטו (מרקו לאונרדי) , סטוץ מלא תשוקה ולהט שמנסה להכניס קצת טעם לחיים שלה (חוש הטעם).
החבר הכי טוב של רונה, רוברט (דניאל מקלוור) הוא עוזר בית דו-מיני עם חוש ריח מפותח ביותר שמחליט להפגש עם כל החברים והחברות לשעבר שלו כי הוא משוכנע שלאהבה יש ריח והוא ימצא אותה לפי חוש הריח בעקבות בושם שהוא קיבל במתנה מזוג שאצלם הוא עובד. (חוש הריח)
דייר אחר בבנין הוא ריצ'ארד (פיליפ ולטר) , רופא עיניים שמתחיל לאבד את השמיעה שלו ומחליט ליצור לעצמו יומן קולי ועובר במקומות שונים כדי לקלוט רעשים שונים בזכרון שלו לפני שהשמיעה שלו נעלמת לחלוטין. ( חוש השמיעה )
עוד בבניין עובדת רות (גבריאל רוז) מעסה מקצועית, אשה מבוגרת שמנסה ללא הועיל להתחבר לבת המתבגרת
שלה.
דרך העיסוי היא עוזרת למטופלים עם האינטמיות שלהם וגם שלה, אחת מהם היא אנה ( מולי פרקר המרגשת swingtown ). (חוש המגע)
בזמן שאנה מקבלת עיסוי , רות מבקשת מהבת המתבגרת שלה רייצ'ל (נדיה ליץ) לשמור על הבת הקטנה של אנה.
בזמן שהן יושבות בפארק רייצ'ל מאבדת את הילדה הקטנה ובחיפושים מגלה את רופרט (ברנדן פלטשר) מציץ על זוגות עושים סקס בפארק, לאט לאט רייצ'ל נכנסת לעולם של רופרט שבא יותר ממקום של אבחנה של איך אנשים נוגעים אחד בשני מאשר מקום של חרמנות.. (חוש הראיה).
סרט נורא מיוחד ועצוב שגורם לצופה להעריך את כל מה שיש לעולם להציע.
אני משאיר אותכם עם הטריילר לסרט ( למרות שהוא לא ממש מעביר את התחושה העמוקה של הסרט)
וציטוט ממש חמוד שמראה למה מרי לואיז פרקר ענקית..
מקווה שתראו ותהנו.

Robert: You look good.
Rona: Of course I look good; all I do is fuck and eat.

טריילר

יש לי וידוי קטן

זוכרים שלפני כמה רישומים הייתי בדיכאון על סף הקליני?
אני בטוח שאתם לא זוכרים, זה בסדר..
בכל מקרה, רשמתי שאפילו הויטמינים לא עוזרים...
אז מסתבר שבמחשבה לאחור קלטתי שלא לקחתי את הויטמינים..אופס
הסבר קטן..
נתחיל מזה שאני צמחוני וחסרים לי המון דברים בגוף אז אמא שלי נתנה לי רשימה של ויטמינים..
אני לא בטוח מה הם עושים בדיוק...
רגע, אני אבדוק באינטרנט.
או...הנה זה, אלה הויטמינים שאני לוקח:

ויטמין B₁₂ (ציאנוקובלאמין) – גדילה, פעולת העצבים ויצירת כדוריות הדם האדומות. נמצא באופן טבעי בעיקר בבשר, דגים, חלב, ביצים וחלב סויה (שהועשר בוויטמין). חוסר בוויטמין B₁₂ עלול לגרום לאנמיה ולפגיעה במערכת העצבים. (לא נשמע טוב במיוחד..אבל זה עושה לי טוב)

סידן מגנזיום ואבץ Cal - Mag + Zinc

פורמולה המכילה את היחס האופטימלי בין סידן למגנזיום, החשובים לבנייה תקינה של העצם, בתוספת אבץ. מיועדת לחיזוק העצמות, הציפורניים והשיער. תוספת האבץ מסייעת לספיגת והטמעת הסידן והמגנזיום בגוף.

Q10 קו-אנזים
נוגד חמצון רב עוצמה. מגביר ייצור אנרגיה בשריר הלב ומסייע בויסות לחץ הדם. מזרז החלמה מדלקות חניכיים וניתוחי חניכיים. מעכב תהליכי זיקנה, משפר יכולת גופנית.

טוב, זה קצת מסביר את השיפור במצב הרוח ואת הגדילה המטורפת של השיער שלי בזמן האחרון..
אחרי שקלטתי שלא לקחתי את הויטמינים ישר חזרתי לקחת ואני מרגיש מצויין..
אני יודע שהרבה לא מאמינים בויטמינים אבל זה באמת עובד, זה לא פסיכולוגי, ממש מרגישים את ההבדל..

בכל מקרה...
אני וענת עובדים עכשיו ביחד לנצח את השומן והעצלנות שלנו בעבודת צוות!
אנחנו יצרנו אחד לשני קבוצת תמיכה, כל יום , 3 פעמים ביום אנחנו מדברים ושואלים ונותנים מוטיבציה לדברים שחשובים לנו ליום, יום..כגון:
* האם הלכת לחדר כושר היום?
* איך הולך עם הנקודות? (אנחנו עובדים לפני הנקודות של שומרי משקל..חדש!!)
* האם ציירת היום/ כתבת היום?
* האם עשית עבודות לאוניברסיטה (ענת בלבד)

בנתיים זה עובד, אנחנו תומכים אחד בשני וזה מגניב, מקווה שהפעם זה יעבוד..
יש לי עוד חודש מילואים ואני רוצה להיות חתיך שם לכבוד המקלחות המשותפות :)

יום טוב

חתיך היום:קוראים אותו אלקס לנדקוויסט והוא היה הקראש הראשון שלי, בגיל 14 אני חושב, היתה תוכנית תיעודית על דוגמנים והוא היה אחד מהם, הוא בחור מדהים, נראה שונה בכל תמונה שלו והויטמין בתמונה לא קשור, הוא לא דיגמן לסולגר, סתם ניסיתי לקשר בין הדוגמן לרישום של היום

מגע

"תעשה לי מסאג'"...
אני לא מהאנשים האלה.
קשה לי שנוגעים בי, קשה לי לגעת באחרים.
אני לא יודע למה זה, בעיות עם אינטימיות? חוסר ביטחון?
זה לא קורה הרבה אבל אם מציעים לי ללכת למסאג' או לקבל מסאג' מחבר/ה אני מסרב מיד.
אני לא אוהב שנוגעים בי, זה מרגיש לי מוזר, אני מרגיש לא נוח עם זה..
הבעיה היא שאני יודע שאני אהנה מזה, אבל משהו עוצר אותי, להשתחרר מהמעצורים שלי ולתת למישהו לעשות לי משהו שירגיש טוב, אולי אני לא מרגיש שמגיע לי לקבל טיפול כזה, אולי אני מרגיש שלקבל עיסוי ממישהו זה דבר נורא אינטימי, לתת למישהו לגעת בך ולעשות לך טוב בצורה שיש שיגדירו לפעמים יותר טובה מסקס..
הייתי בטורקיה במלון ושם עשיתי 2 טיפולים, אחד עיסוי חזק בגב כי הייתי נורא תפוס וגם טיפול בחמאם..
נהניתי משני הטיפולים אבל הרגשתי ממש לא נוח לקבל טיפול , במיוחד ממישהו שמקבל כסף לעשות את זה, ישר אני מתחיל לתהות האם הבחורה משתעממת/נגעלת/ממורמרת בגלל שהיא צריכה לעסות אותי, זה בטח התחושת חוסר ביטחון שלי שגורמת לי לחשוב ככה, אבל זה באמת מפריע לי כי אני תמיד חושב על מה שהבן אדם השני חושב קודם, וככה זה היה גם כל החיים שלי, אם תהיה לי אפשרות לגרום לאדם אחר טוב , אני אעשה זאת לפני שאני אחשוב על עצמי וזה מה שדופק אותי פה, כי אני מזניח את עצמי, אבל אני נכנס פה ליותר מדי ניתוח פסיכולוגי של עצמי אז נמשיך עם המגע.
חוץ מלקבל עיסוי אני גם לא יודע/רוצה לתת, אני ממש גרוע ויש לי ידיים ממש חזקות ולפעמים אני לא מודע לחוזק שלי וקשה לי לשלוט על הרמת חוזק, כמו כן אני פשוט לא אוהב לתת מסאג'ים כי זה אולי נחמד לכמה דקות הראשונות אבל אז מתעייפות הידיים וזה הופך למטלה ואני מתחיל להיות ממורמר, אולי בגלל שאני מרגיש ככה בקשר למתן עיסוי אני בטוח שגם אחרים מרגישים ככה.
אבל...שבן זוג שלי לשעבר היה (אחרי שהייתי מכריח אותו ) משחק לי בשיער הייתי נהנה מזה, אולי כי היתה לו פוביה בקשר לשיער שלו והוא לא נתן לי לגעת לו בראש הרגשתי נוח שהוא יגע לי, אני לא יודע, יש פה הגיון מסתתר איפה שהוא , בהצלחה למצוא אותו.
זהו לגבי הנושא "המרתק" הזה, לא היה לי מה לכתוב היום אז אמרתי "יאללה, ניתן להם עוד חתיכה מהעולם הפנימי של רועי"...(כן, יש לי גם דיאלוגים פנימיים נורא עמוקים)
בכל מקרה, היה לי סופש ממש טוב, הקלטנו שני פרקים לפודקאסט וביליתי את כל סוף השבוע עם משפחה וחברים, כמו שצריך..
שיהיה לכולנו שבוע טוב..

אגב, נבלות! תגיבו לי.... (סתם, ענת אומרת לי כל הזמן שאם אני אקרא לאנשים נבלות הם לא יגיבו, אבל זה תיאור חיבה, אני לא באמת חושב שאתם גופה נרקבת של חתול)

ואם תהיתם מה הקשר לבחור היפה למעלה, אז אין..פשוט החלטתי לשים גבר יפה כל רישום חדש שלי כי זה עושה לי טוב (:
הבחור הוא אלן ריטשסון-ritchson , התחיל בכוכב נולד, עבר לדגמן תחתונים ועכשיו שחקן - אקווה-מן בסמולוויל...

סוף שבוע טוב.

אני בתקופת שינויים חדשה, כמו שאתם רואים שיניתי את המראה של הבלוג משחור מדכא למשהו יותר אורבני ומלוכלך אבל גם קצת מעניין, זה בטח לא יחזיק הרבה מעמד, אבל הם לא נותנים פה הרבה אופציות לממשקים מעניינים אז זה היחיד שעניין אותי, עוד חדש זה התמונה שלי למעלה ליד המשפט, אחרי 8 חודשים כמעט של ניהול וכתיבת הבלוג הזה קיבלתי את האומץ לחשוף את עצמי גם פיזית והפרצוץ (קצת אהבל שם) שלי הגיע לבאנר העליון.
כמו כן פתחתי גם בלוג באנגלית, אל תעברו לשם , אין משהו חדש, אני פשוט לאט לאט מתרגם רישומים נבחרים שלי מהבלוג הזה לאנגלית.
למה פתחתי עוד בלוג? כי יש לי כמה חברים בפייסבוק (100+) דוברי אנגלית והרבה ניסו להכנס לקרוא את הבלוג אבל לא יכלו אז החלטתי לפתוח את הגרסא האנגלית..
מה עוד חדש..
כחלק משיעמום שלי נכנסתי להגדרות של הבלוג ומסתבר שיש פה דברים מגניבים ממש, כמו הסרגל יוטיוב פה בצד שמאל (אני כל שבוע אשים שיר שאני אוהב, מאיזה שהיא סיבה דפוקה זה נותן לי את אותו השיר 4 פעמים בגרסאות שונות, לא נורא, תהנו זה שיר ממש יפה)
עוד דבר חדש זה שאני יכול לפרסם פה מודעות וכל פעם שתלחצו על המודעה אני אקבל קצת כסף , מגניב נכון?
אני אנסה לעשות את זה ומקוה שתלחצו הרבה.. ואז אני אוכל לקנות לי הרבה ארטיקים קרח בטעם דובדבן עם סוכריות.
אני מתבאס לכתוב עוד רישום כי התמונה של הרישום הקודם ממש יפה והוא נורא יפה הבחור הזה שם, אז אני שם עוד תמונה של בחור יפה, סתם בשביל הכייף.. (אגב זה צ'אד ווייט , והוא מדהים, ואין לו בעיות להתפשט)
שיהיה לכם ממתק לעיניים.
שיהיה לכם סוף שבוע מדהים.. אוהב, רועיקו

(רואים איך השתפר לי המצב רוח? ואני אפילו לא על כדורים פסיכיאטרים...כנראה היין ששתיתי אתמול עדיין במערכת )

מועדון הספר של רועי- אתה יכול לרוץ..

לאופרה יש כזה, אפילו בסדרה אבודים היה כזה ועכשיו גם פה, אני מקים את מועדון הספר של רועיקו!
מדי פעם אני אתן המלצה על ספר (כן, אני גם קורא...) שאני אהבתי ושהשאיר עלי רושם ממש טוב והשראה.
הספר שעליו אני ממליץ השבוע הוא ספר שהזכרתי קלות בבלוג הזה בעבר.

You Can Run: Gay, Glam, and Gritty Travels in South America

כן, שם די מפוצץ אבל בהחלט מתאים לספר, נתחיל מההתחלה.
הסופר, בחור ממש נאה (מדהיםםם לדעתי) בשם ג'סי ארצ'ר הוא שחקן, כותב טור בעיתון out וסופר...וכבר אמרתי שהוא ממש חתיך? (זה הוא בתמונה למעלה).
טוב, אז ככה, ג'סי כתב מעין יומן מסע הזוי בדרום אמריקה ובמסע הזה הוא עובר דברים די הזויים ומצחיקים, הסגנון כתיבה שלו הומוריסטי ציני ואין לו בעיה לצחוק על עצמו ולהודות שהוא אגואיסט לפעמים ועקשן ו..פסיבי..
כמו שאפשר לקרוא באחד הפרקים בספר על חדר מסריח ועלוב באיזה בית אירוח מגעיל שאפילו שירותים נורמלים אין ומה שכן יש זה המון יצורים מגעילים שזוחלים במקום ועל יצר החרמנות שלו שתקף אחרי כמה שבועות של חוסר סקס ועל בננה גדולה שהוא קנה במיוחד בשוק...אני לא אהרוס לכם אבל זה ושאר הספר ממש מצחיקים.
ג'סי עשה את המסע שלו עם הבן זוג שלו און אנד אוף זיין הנרקיסיסט ובמהלך המסע הם נפרדים ונפגשים במקומות שונים בדרום אמריקה תמיד לחוויות מזעזעות ומצחיקות בו זמנית.
במהלך הספר הוא פוגש דמויות צבעוניות כמו פטרישיה הגברת הוורודה (קוקסינלית) שמנהלת בד אנד ברקפסט מזעזע ועד איש הזאב מבורניו. כמו כן כמה תיירים ישראלים.
המלצה חמה שלי למצוא את הספר, אני את שלי הזמנתי באמאזון ולקרוא, באמת שלא יכלתי להפסיק לקרוא, אם זה בבית או באוטובוס או כל רגע פנוי, פשוט נהניתי מכל רגע..
אני משאיר אותכם פה עם קטע מהספר ברגע שג'סי וזיין החבר מצאו מדריך וסירה מתפרקת ממש בזול שיקח אותם במורד נהר האמזונס... הנה זה..

Gerardo runs off to buy the meat for baiting piranha and then we're in his tin boat out on the choppy Amazon. The humidity and heat on the earth's surface here seems to bounce back into the sky and burst, returning a downpour of rain. Luckily Gerardo's tin can has a roof. Yet for some reason we aren't headed to the jungle, but downriver to a shantytown along the bank.

I ask where we are going and Gerardo feebly utters something in Portuguese. I can't make it out. Zane is now convinced I've employed a waterfront gangster. We pull up to a shoddy pier of three planks supported by timbers that rot in the lapping water.

"We should have gone with the other one!" Zane decries my flagrant frugality. "See? There's his accomplice." When Gerardo reappears outside the shack with another man Zane announces he hates to be killed with a cheapskate like me. "I'm gonna die, washed up over there with all that trash, my body all white and fat and . . . bloated!" zane has exercised too much in his life to die bloated. Dying bloated has just become the worst of all fates. Zane gasps earnestly to his active imagination. "Oh God, please not bloated!"

סטרייטים?

נתחיל מהמושג "בטוח בגבריות שלו"...סטרייט שבטוח בגבריות שלו...רגע, אין הומואים גבריים? מה זה בטוח בגבריות שלו?
המשפט הזה גורם לך המאזין/קורא להבין שגבר שהוא בטוח בגבריות שלו הוא 100% סטרייט...כלומר מי שלא בטוח בגבריות שלו הוא הומו?
אין הומואים גבריים?, אני מצטער..לא הולך!
למה אני בכלל בנושא הזה?
כבר סיפרתי לכם שאני נוסע לשבעה, אז נסעתי והגעתי לשם ואז פגשתי בחור צעיר.
נורא נחמד, וכולם אמרו לי שהוא נורא "בסדר" עם הומואים, וואו, איזה כייף...
נתחיל מהנאום שלו על זה שאין לו בעיה לראות סטרייטים מתנשקים וגם אין לו בעיה עם לסביות, אבל הומואים הוא לא יכול לראות מתנשקים, זה "מגעיל אותו"...אוקיי...המשכנו הלאה.
במשך כל הזמן שהיינו ביחד (4 חברים , הוא ה"סטרייט" היחיד) הוא היה חייב לדחוף כל 10 דק' את ה- "אני סטרייט"..
ובכלל היה די בפאניקה מלהיות בחברה ההומואית החל מ "אני מרגיש כמו בפרק של הכי גאים שיש" לשאלה הכי לא מתאימה לשאול... "מי הגבר ומי האשה" (לזוג חברים שלי)..
איזה סטרייט שואל כזאת שאלה?
אני לא טוען שהבחור בהכחשה אבל משהו אותת לי קצת בראש ש "הגברת מוחה קצת יותר מדי" לטעמי..
הבנתי, אתה לא אוהב זין! כל הכבוד לך.
תראו , הוא בחור ממש נחמד ונורא נהניתי לדבר איתו ולצחוק איתו אבל הצורך שלו לאושש את הסטרייטיות שלו כל הערב (החל מלהתחיל עם הבחורה הראשונה שראינו ברגע שנכנסנו לקניון ונגמר בהחלטה העיקשת שלו שהמלצר הממש ממש ממש הומו הוא סטרייט) קצת הוציא אותי מפוקוס..
אולי הוא סטרייט, אולי יש לו מחשבות אפלות שמטרידות אותו קצת והוא בפאניקה או שפשוט היה לו מוזר לצאת עם 3 הומואים.
מה שאני רוצה להגיד זה, למה העובדה שאנחנו הומואים צריכה להיות בכלל נושא? למה זה אמור לעניין ולמה הוא מרגיש חייב להזכיר שהוא סטרייט כל 10 דק', מה..שאני לא אשלח לו ידיים? אני לא!
פאניקה הומואית מסוכנת, היא יכולה להגמר לא טוב.
אח שלי נדב, זה לא נושא בכלל, אני רועי, לא ההומו, והוא לא צריך לזרוק לאוויר שהוא סטרייט..
עוזי, חבר טוב שלי, אנחנו נפגשים, מפלרטטים בצחוק, הכל זורם טוב והוא לא מרגיש צורך להזכיר לי שהוא סטרייט, אנחנו הומואים, אנחנו לא אנסים, אנחנו לא נשכח שאתה סטרייט ונתנפל עליך..
בטוח בגבריות שלו? תהיה פשוט גבר, בן אדם..מה זה משנה מי החבר שלך ומה הוא עושה במיטה, זה לא עניינך ובאמת שאין לך ממה לפחד.
פשוט צריך להפוך את זה ללא נושא.. כי זה באמת..הדבר הכי פחות מעניין בבן אדם..

אההההה...אנשיםם!!

אני לא אוהב אנשים!
מצטער אבל אל תקחו את זה אישית..
ישבתי לי לתומי בעבודה נהנה מהשקט והשלווה ואז זה הגיע...כלומר, הוא הגיע.
שחף, הבחור היפיוף (הסטרייט) שאני (קצת) דלוק עליו בא ואמר לי שתבוא לשבת איתי לקוחה כדי לעבור על כמה דברים לחלונות ראווה..
טוב, בסדר, עיקמתי קצת את האף כי אני לא אוהב לשבת עם אנשים לגרפיקה (בגלל זה אני לא פרילנס) במיוחד כי אני מרגיש שהם מסתכלים עלי עובד ושופטים אותי לראות מה אני עושה לא נכון..
טוב, אבל זה שחף ויש לו טוסיק חמוד..אז יאללה..
היא באה, גיברת נחמדה מאוד שרוצה לעשות הדמיות לחלונות ראווה של רשת מאמז..אוקיי
4 שעות!!!!! 4 שעות!!! ישבנו ביחד..
התחת שלי נהיה קציצה והמח שלי נמס...
4 שעות בשביל 4 חלונות ראווה והיא עוד אמרה שאני עובד ממש מהר...
רציתי לתקוע את הראש במסך (כמו בסיוט ברחוב אלם 3) !
ושחף כבר הרגיש לא נעים ואני רציתי לרצוח מישהו והכי נאחס היה שהוא נסה לגרום לה להשתמש בציורים שלי ואני גם ככה מרגיש חסר ביטחון בקשר לציורים.
אז פתחתי את הציור שלי (היא רצתה פיה) ו...שקט...דממה...
אני לא ידעתי מה להגיד, לה לא היה נעים להגיד לי שלא מתאים ואני רציתי פשוט ליפול על הרצפה!
"טוב...אני חושבת שיש לי תמונה פה שיכולה להתאים" אמרה וחזרנו לעבוד עם התמונות שהיא הביאה..
פדיחה,יאוש..קשה..
אני לא אוהב אנשים, זה לא משהו אישי, פשוט קשה לי איתם, אני נורא נבוך בחברתם, ממש קשה לי איתם...
לכל אחד מהם יש מח ודעות משלהם...זה נורא בעייתי..
אידיאלי? לשלוח לי הוראות וכיוון פחות או יותר במייל/פקס ולתת לי לשבת ולעצב...אבל שישבו לידי ויראו אותי מעצב ואת תהליך העבודה המייגע אני לא יכול שיקרה, מקווה שלא יקרה שוב בקרוב..או בכלל...
אוי, אין לי מושג מה יקרה שאני ארצה לעבוד כפרילנס..
בעצם עבדתי פעם אחת בשביל פוסטמה אחת שהיא בעלת בית מרקחת טבעי של מפורסמים ועשירים בת"א והיא עשתה לי את המוות עד כדי כך שבסופו של דבר נתתי לה את הדיסק עם כל החומר, סירבתי לקחת כסף ופשוט אמרתי לה שתצא לי מהחיים...
קשה לי עם אנשים...
קשה..
אה..עוד משו.
ידידה של חברה טובה שלי בקשה ציור שלה ושל בעלה, ציירתי, יצא ממש מגניב (אפילו אני הופתעתי)
ואחרי כל העבודה הקשה של הציור (זה לוקח המון זמן) היא רושמת לי שהוא יצא פוזל (בעלה).
נכנסתי לקובץ והוא לא פוזל..תיקנתי קצת את העיניים שלו והיא עדיין לא אהבה, בסופו של דבר היא אמרה שהיא לא רוצה את זה, עוד בעיטה בביצים!
ו....אני עוד צריך ללכת לשבעה היום (השלישית שלי החודש) לנחם אבלים...
כבר אמרתי שאני לא טוב עם אנשים ובמיוחד במצבים כאלה?!?!

אוי שיגמר היום הזה , אני רוצה למיטה..לישון, עם הפסקול של פוני קטן ברקע.. (לא ממש פסקול, סתם השיר פתיחה מתנגן בלופ..זה מרגיע אותי)

יום ראשון..עוד שבוע מייגע לפנינו

טוב..אז הסופש קצת עזר לי לעבור את הצינון המעפן והדיכאון הקל..
האמת שאין לי הרבה על מה לכתוב היום או בכלל, בזמן האחרון הראש שלי די אטום, אני חושב שאני פשוט במצב רוח מוזר, הראש שלי כאילו מלא בערפל ואני לא מצליח לראות ולשמוע שום דבר, אני חושב שזה ענני מלחמה שם למעלה, בראש שלי, אני מנסה להתחמק מלראות חדשות ולהדחיק את מה שקורה כרגע מסביב אבל זה נמצא עמוק בתודעה שלי וזה מעפיל לי על המחשבות, הזכרון שלי הלך, אני מסתובב בתחושה רדומה ואין לי חשק לעשות שום דבר מאשר לשכב במיטה ולבהות בטלוויזיה בקומדיות מטופשות, אני אפילו ראיתי את שני גברים וחצי שלדעתי זאת התכנית הכי קיטשית ומטומטמת שקיימת (מצטער מעריצים, אבל שני הגיבורים פשוט מעצבנים אותי נורא, הילד חמוד אבל זהו)
אין לי חשק לצייר ואין לי חשק לעבוד, אפילו הויטמינים לא עוזרים, פשוט מצב של נאחס תמידי..
אין לי חשק ללכת לחדר כושר..פשוט לא מסוגל לעשות שום דבר..הבאסה היא שאין לי חשק גם להיות בבית, אין לי חשק לשום דבר..זה פשוט מוזר ומבאס, אני כנראה לוקח את המלחמה הזאת יותר קשה ממה שחשבתי.
אולי כי אני עדיין מחכה שיקראו לי למילואים ואני נמצא במתח תמידי כי אני לא יודע מה יהיה..
מה שכן עשה לי טוב אתמול היה פשוט לשבת בסלון עם מייקי ולראות סרט, אגב..באטמן האביר האפל היה ממש נחמד, לא טובבבבב...אבל נחמד.. הכל כבר נהיה צפוי ונדוש..
וואו, אני ממש ממורמר..
נעבור לדברים יותר קלילים, פתח תקווה..
יצאתי לצעדה עם מייקי ביום שישי בצהריים ופשוט הלכתי והתפעלתי מפתח תקווה, עזבו, אני יודע מה אתם חושבים.. אבל כן, התפעלתי..
הלכתי את כל ז'בוטינסקי עד מתחם יכין ומשם לכפר גנים החדשה.
בכפר גנים החדשה, נכנסתי בין הבנינים והגעתי לשביל מיוחד להליכה ולאופניים, שביל ממש ארוך שמקביל לכביש העוקף החדש, הכל היה יפה, היו מדשאות, הכל נקי ומסודר ולאורך כל השביל _משהו כמו 3 ק"מ היו מפוזרים מתקני כושר ומתקנים לילדים, היה ממש יפה, הכל לווה כמובן בסאונדטרק שלי באייפוד וזה עשה לי ממש טוב, אני ממליץ לכם לנסות ואם מישהו רוצה פרטנר לצעדה אני אשמח להתצטרף..
סהכ לקח לי שעה וחצי וחזרתי הביתה עם המון מרץ ומייק כמובן רץ לשתות והתעלף לו על הספה במרפסת..
טוב, אני יודע שאני נורא משעמם בתקופה האחרונה אבל אני ממש מצטער, זה לא בגללי, זה בגלל המלחמה!

מבואס, חולה ועייף

הכותרת די מסכמת הכל..
אני חולה, עייף ומבואס, שום דבר לא עובד כמו שצריך, העבודה שלי בקשיים כלכליים אז העלאה במשכורת לא באה בחשבון, לפחות לא בחצי שנה הקרובה.
לא הולך לי עם הדיאטה..
מתקדם לאט עם הציור..
לא מצליח לארגן את כולם להקליט פרק נוסף בפודקסט..
שוב פעם תפס אותי וירוס מעפן
נתפס לי הצוואר ובהמשך גם כואב הראש ופשוט עייף ומבואס..
מה שעוד יותר לא עזר זה הרישום המעפן שהוספתי כאן אתמול בבלוג על המחשבים, זה היה מיותר, משעמם ועייף..
מצטער מראש.
בנתיים 2009 לא ממש מוצלחת, יש מלחמה, חורף שלא ממש חורף וסהכ נאחס כללי..
מקווה שיהיה שיפור בקרוב, ממש מקווה..
בנימה נואשת ופסימית זו..
שיהיה לכם סוף שבוע טוב

מלחמה

אני לא מנהל פה בלוג פוליטי ומה שכן יש לי להגיד זה שזה נורא, הרוגים משני הצדדים,אנשים חפים מפשע וחלק לא.
הרבה מאבדים את הבתים שלהם וזה נורא, משני הצדדים.
מקווה שזה יגמר מהר עם כמה שפחות הרוגים.
אבל לא..המלחמה שעליה אני מדבר היא אחרת..מלחמה של כמה שנים.
לפני כמה שבועות ישבתי עם אמא שלי וחברה שלה לקפה ברמת השרון והיא שאלה אותי מה אני?
פי.סי או מק...
היא שאלה כי הרבה מהסטודנטים שלה משתמשי מק וגם מחזיקים גישה מגיהנום שהם יותר טובים בגלל זה.
התשובה שלי לא היתה התשובה שלה היא קיוותה, כי אני גם, אוהד המק..
גדלתי עם הפי.סי, וכמו כל ילדי הפי.סי, גם לי נתקע המחשב כל פעם, קפצו לי התרעות וחלונות פופ אפ ושיחקתי המון משחקים עד שהמחשב קרס, הוא היה איטי ומסורבל אבל אהבתי אותו, וכמו כל דבר חדש גם לי היה קשה להתקדם לווינדואוס xp אבל למדתי כי זה מה שידעתי.
לא ידעתי מה זה מק, כלומר שמעתי ומדי פעם ראיתי תמונות, זה נראה כמו משהו עתידני , מפחיד ומנוכר.
בגיל 14 הלכתי לבקר בבית דפוס שבו עבד אבא של חבר טוב בזמנו, היה שם מק, הוא נראה בדיוק כמו פי.סי אבל משהו היה שונה, הכל היה נקי, קצת תיקיות וכל תוכנה שפתחתי נשארה עם אותו מבנה של התוכנה שבא ביקרתי קודם אבל המלל השתנה, הסתקרנתי..
לפני שש שנים הלכתי לראיון עבודה בבית דפוס בפ"ת ושמו אותי מול מק, ששאלו אותי אם אני יודע לעבוד על מק ישר אמרתי כן, כי בגיל 14 ישבתי ליד אחד כזה במשך 20 דק'.
התברברתי שם בטירוף ולא קיבלתי את העבודה.
חצי שנה אחרי זה קיבלתי עבודה בבית דפוס בת"א , שם גם היה מק אבל הפעם אמרתי שאני לא כל כך מכיר והבחורה שאותה החלפתי הראתה לי את ההבדלים ומאז אני מכור..
תראו, זה לא כל כך מסובך, פשוט החליפו כמה מקשים באחרים והממשק יותר נקי וקצת מרתיע לבן אדם שרואה אותו בפעם הראשונה.
אני לא סנוב פי.סי והוא דווקא נחמד מאוד, אני גם בטוח שהגרסא החדשה ממש מגניבה אבל ברגע שהתחלתי לעבוד על המק קשה לי לחזור.
קניתי עם האקס שלי מחשב נייד ושנפרדנו לא היתה לי בעיה לוותר על המחשב הנייד, במקומו קניתי את הקניה הכי טובה שקניתי בחיי נכון לעכשיו.
נכון, הוא יקר ב-2000 ש"ח ממחשב פי סי רגיל אבל מי שממש משקיע בפי.סי ורוצה מחשב חזק יכול להגיע גם למחיר של המק החדש.
ההבדלים:
פי סי
1. לכל תוכנה יש דף משלה ואם רוצים לעבור מתוכנה לתוכנה צריך בדרך כלל להקטין ולעבור הלאה, קצת מסורבל אבל מי שמכיר בטוח מצא קיצורי דרך במקלדת.
2. רוב התוכנות כיום בנויות לעבוד על ה- פי.סי כולל המסנג'ר.
3. נתקע לפעמים והדרך היחידה להמשיך לעבוד זה ריסטרט.
4. קופסא מכוערת שבא נמצאים כל הנתונים מה שמצריך מסך מחשב.(אני לא מדבר על נייד)
יש עוד אבל אני כבר לא זוכר.

מק
1. מעבר מתוכנה לתוכנה פשוט וקל אתם יכולים לפתוח 5 תוכנות נגיד ועוד 20 תיקיות ובמקש אחד לפתוח את כולן על המסך בצורת thumbnails ולבחור לאיזה אתם רוצים לעבור.
2. בעיה בארץ, המסנג'ר של המק לא מגיע עם היכולת לצ'וטט עם מצלמה, דבר שמבאס הרבה חרמני סייברסקס אי שם, כמובן שאם לכל הארץ היו מקים אז היינו משתמשים בתוכנת ichat והכל היה בסדר ויותר טוב אפילו.
3. בקושי נתקע ואם כן אז נדיר שהוא מצריך ריסטרט.
4. אין קופסא מכוערת יותר, לפחות בחדשים שנקראים imac יש פשוט מסך גדול ויפה והדיסק נכנס בחריץ קטן בצד המסך, כל החיבורים נמצאים מאחורה והכל מסודר ונקי.
5. כמו כן יש במק אפשרות ליצור 4 סביבות עבודה שונות, כלומר 4 מחשבים שונים בו זמנית, עם משהו שנקרא spaces בלחיצה נפתחים לי 4 מסכים דומים של הדסקטופ שלי ובכל אחד מהם אני יכול לעשות שימוש שונה.
אחד יכול להיות המחשב עבודה שלי בו פתוחים לי כל מיני קבצי עבודה, השני יכול להיות האיזור משחקים שלי שבו פתוח משחק מחשב שהייתי צריך להפסיק לרגע ולעבור לעבוד, בשלישי יכול להיות סרט שרץ ברקע או כמה הורדות, מה שאני בא להגיד זה שזה פשוט מסודר ונח.
6. וירוסים, יש לי את המק בעבודה כבר יותר מחמש שנים ובבית כמעט שנה ולא היה לי וירוס אחד או התרעה אחת, אני לא בטוח למה, או שזה אנטיוירוס שקט שאני לא רואה או שרוב הוירוסים מיועדים לפי.סי, אין לי מושג מה שאני יודע שעם המק שלי אני עם ראש שקט, בלי עין הרע.
7. מערכת קולנוע ביתית, המחשב מגיע עם שלט קטן ובלחיצה אחת הדסקטופ נעלם ובמקומו מופיע התפריט של הקולנוע הביתי שלי, איתו אני מדפדף בין אפשרות למערכת מוזיקה, סרטים וסדרות ששמורים אצלי במחשב , גלרית התמונות שלי או סרט די וי די שהכנסתי למחשב, הכל בלחיצת כפתור.

אני לא סנוב של מק אבל הוא בהחלט יותר נח, ומה שלא ידעתי לפני זה על המחשב קראתי באינטרנט ולמדתי, תושיבו אותי מול פי.סי ואני אהיה נורא מבולבל..
ולכל תוכנה יש מחליף מקי, אז פחות או יותר אנחנו מסודרים, הבעיה העיקרית היא החוסר מודעות יחסית למק בארץ ואם צריך שירות אינטרנטי למשל צריך לחכות לעובד היחיד שמכיר מק.
אני לא יודע למה פי סי נכנס חזק לישראל ומק לא, אולי כי פחדו שהוא יותר מסובך..אני רוצה להודיע פה, המק לא מסובך, ההפך, הוא הופך את החיים לפחות מסובכים, מסורבלים ופחות מתסכלים, אני מאוהב במק שלי ואם זה עושה אותי סנוב אז בסדר, אבל המלצה שלי, אם אתם שוקלים לקנות מחשב חדש, תשקלו ברצינות את המק, הוא אולי קצת יותר יקר אבל הוא בהחלט ישתלם בעתיד שתחסכו את כל הכסף הזה על תיקונים ותוספות.
אל תרתעו ממנו, הוא ממש ידידותי למשתמש ואחרי שיעור של חמש דקות אתם תהיו ממש בעניינים ולא תרצו להפסיק.
אנחנו צריכים להפסיק לפחד מדברים חדשים ולהפתח יותר, וזה הזמן כי אפל נכנסים לישראל בעקבות ה-ipod ואפשר להשיג מחשב ממש טוב ואיכותי ממש פה..
תהנו, אני נהנה..

מה השתנה בשנה האחרונה

(התמונה מתחילת 2008 או סוף 07, אני לא זוכר, באמסטרדם, ואני עושה שם פרצוף, אני לא באמת מעוות כל כך באמת)

2008 היתה לי שנה מיוחדת וקשה..

מי שזוכר את אחד הרישומים הראשונים שלי שנת 2008 היתה שנה מלאת אירועים מנחסים..

מי שחדש אני אתן אזכור קל..

1. שברתי אצבע ביד ימין.

2. עברתי פרידה מלוכלכת שהסתיימה בנתק מוחלט אחרי 7 שנים של זוגיות.

3.תאונת דרכים שבה נכנסה בי מהצד נהגת שלא עצרה בעצור, הייתי עם האוטו של אבא שלי , חוץ מהלם הייתי בסדר.

5. זימנו אותי למילואים לחודש בחברון (היה לי ניתוח אז זה בוטל)

6. עברתי ניתוח באיזור רגיש וההחלמה היתה כל כך איטית וכואבת שרציתי לרצוח את הרופא.

7. עוד תאונת דרכים שבה נכנס בי תייר שלא עצר בעצור, באותו צד של התאונה הקודמת, הפעם הייתי עם האוטו של אח שלי..שוב קצת הלם( הייתם מצפים שאני אתרגל כבר הא?)

8. הניתוח עדיין לא החלים.

9. גיליתי שהאצבע תישאר עקומה ואני לא אצליח לכופף אותה לגמרי.

זהו פחות או יותר, אני בטוח שהיו עוד דברים רעים אבל אני בטוח שהדחקתי אותם.

היו שינויים אחרים מעניינים..

1. העבודה שלי עברה לפתח תקווה דבר שהקל עלי פיננסית כי אני הולך ברגל לעבודה

2. הכנסתי שותף לדירה שהכניס לי קצת חיים לבית ולחיים שלי 

3. חזרתי לקשר עם חברים שאבדו לי במערכת יחסים הארוכה שהיתה לי, דבר שלא יקרה שוב, לא משנה מה יהיה..

4. צברתי חברים חדשים וטובים.

5. חזרתי לעשות את מה שאני אוהב לעשות...לצייר

6. קניתי את המחשב הכי מגניב בעולם ובעזרתו הגדלתי את אוסף הפורנו שלי.

7. יצרתי פודקאסט עם חברים שלי

8. התחלתי לכתוב את הבלוג!

ועל זה רציתי לכתוב מההתחלה, הבלוג שינה אותי בדרכים שלא חשבתי שישנו, קודם כל פתחתי בלוג מסיבה אחת בלבד! היה לי ממש ממש, אבל ממש משעמם באותו ערב..

לא חשבתי שמישהו יקרא אותו והאמת שפשוט חשבתי שזה יעביר לי את הזמן.

ואם תחזרו אחורה תראו שהרישומים הראשונים עסקו בשטויות שאני אוהב ולאט לאט נכנסתי לחיים האישיים שלי, זה היה מוזר לי בהתחלה אבל לאט לאט הבלוג הזה נהיה כמו היומן האישי שלי, רק שלהבדיל מיומן אישי רגיל, זה היה פתוח לקהל הרחב, בהתחלה חששתי מתגובות של אנשים אבל לאט לאט זה נהיה נורא משחרר, לפתוח את עצמי לקהל הרחב, לקבל תגובות, כולן טובות ומעניינות מאנשים שאני מכיר ואוהב, לצערי לא קיבלתי תגובות מאנשים זרים אבל אני יודע שיש אנשים שקוראים את הבלוג מדי פעם שאני לא מכיר וזה נחמד לדעת שמישהו מתעניין...

הבלוג הזה הפך אותי לג'ורה של שטויות, מבחור ביישן שפחד לדבר ליד אנשים זרים נהייתי חסר טקט לחלוטין, אני לפעמים באמצע שיחה אתקע איזה משפט מהחיים שלי או על סקס ואנשים מסתבר די חסודים ומופתעים מהפתיחות שלי..

אבל זאת בעיה שלהם כי אני די מרוצה מהרועי הישיר והחסר טקט שנהייתי, כי לא איכפת לי מה אחרים חושבים, העיקר שאני משעשע את עצמי, אני משתדל לא לפגוע באנשים וכמו שאתם רואים אף רישום בבלוג הזה לא התייחס בזלזלול לבן אדם אחר חוץ ממני.

אז תודה לקוראים שלי,  אני אוהב את כולכם, אפילו את מי שאני לא מכיר, תודה שטרחתם לקרוא משהו שכתב בן אדם שאתם לא מכירים, מקווה שזה עוזר לכם קצת להכיר אותי ואשמח לעוד תגובות, אפילו רעות, כי בטוח יהיה לי מה לכתוב על זה אחר כך..

סוף שבוע נעים ובלי הרבה בלאגן.