יום שלישי, 29 ביולי 2008

שירות לקוחות


אני יודע שזה לא קשור אבל החלטתי לכתוב על שנאתי העמוקה לאנשים, יותר נכון ללקוחות!
אין לי בעיה עם אנשים בכלליות, לפעמים הם יכולים להיות נורא נחמדים אפילו, עד שהם נהיים לקוחות שלך, ואז האופי המפלצתי יוצא.
במשך 4 שנים עבדתי בוידאו דן (ספרית וידאו בפ"ת) בשירות לקוחות, אני אומר שירות לקוחות אבל היה נדיר אם באמת שירתתי מישהו בתקופה הזאת, היית עסוק בלסדר סרטים על המדפים לפי שחקנים שאני אוהב , לראות אותם על המסך בקולי קולות עד שהיו מתלוננים או בלצייר את הקומיקס שלי על הלקוחות הכי מרגיזים (קומיקס שהיה מופץ רק לעובדי הוידאו בזמנו)
מה שכן אהבתי לעשות זה להמליץ לאנשים דתיים על סרטים בעלי אופי הומואי (: כדי לזעזע אותם , מה שלא קרה הרבה ולפעמים לגלות שהגננת הדתיה מהרח' אוהבת לקחת סרטים כחולים של סאדו..
GOOD TIMES
מה שכן היה רע זה מה שאנשים יעשו כדי לקבל הנחה או זיכוי על סרט או איחור.
הבוסים הקמצנים שלי היו דורשים 8 שקלים על איחור של יום אחד ואנשים (ואני לא צוחק עכשיו) היו מספרים שמת להם קרוב משפחה או נולד ילד או היתה תאונת דרכים וכו...
אני מאמין פעם אחת , אבל בפעם השמינית שסבתא שלך מתה...פה אני מותח את הגבול!
אנשים שבאים לקבל שירות מגיעים בגישה שהם קנו אותך עכשיו ממדינה עניה ואתה שלהם לענות עינויים קשים.
הם יצעקו, יתלוננו ויש כאלה שיאיימו בכאב פיזי.
ככה זה, שאם אתה לא מקבל שירות ברגע שאתה מגיע, אתה נפגע בצורה אישית והדם מתחיל לעלות לראש ופתאום הנותן שירות מולך הוא האוייב הכי גדול שלך .

אנשים לא מבינים שלפעמים מחשב נתקע, או שיש פעולות שלוקחות קצת זמן, אפילו שזה נראה כאילו אני עומד ולא עושה כלום, אולי מתבצעת פעולה כל שהיא.
מה שמצחיק הוא שיש אנשים שעבדו בשירות לקוחות וסבלו את הדברים הכי הזוייים שאפשר לדמיין הופכים במקום אחר גם ללקוחות ומתנהגים באותה צורה בדיוק, לא כולם כמובן, אבל יש כאלה.
אז פה אנשים נכנס ה-" על תעשה לחברך מה ששנוא עליך" כי התנהגות מסריחה מגיעה בדרך כלל מאנשים מסריחים, ואף אחד לא רוצה להיות מסריח (טוב, אין לי מושג מה כתבי פה עכשיו, אבל אין לי כח למחוק ולחשוב על משהו אחר).

הגעתי לנושא הזה היום כי עמדתי בתור כמו ילד טוב בהולמס פלייס להעביר את הכרטיס ופתאום נדחף אדם מבוגר ונבח על הפקידה שתעביר לו את הכרטיס למרות שהיא היתה עסוקה, לי אין בעיה לחכות שהיא תסיים, היא עושה את העבודה שלה ומבחינתי, כל מה שמרחיק אותי מההליכון , ברכה.
אבל המסכנה הזאת היתה כל כך בהלם שהיא לא זכרה מה היא עושה והעבירה לו את הכרטיס.
היא כמובן נפגעה והשמוק המשיך ביום שלו כאילו שום דבר לא קרה ואני מוכן להמר שהוא שכח מזה 2 דק' אחרי למרות שהוא כנראה הרס לה את כל המשמרת.
אז אל תהיו נבלות...זה לא יפה
במיוחד אלי, כי אני פרח רגיש ועדין..(:

יום שני, 28 ביולי 2008

להתראות חזרזיר


זהו!!!
לקחתי את עצמי בידיים, פצחתי בדיאטה חדשה!
רקע:
כבר שנים (מגיל 7) אני נאבק במשקל המסריח שלי.
בגיל 17 וחצי נכנסתי לפאניקה שהתקבלתי לטירונות קרבית ושהולכים להריץ אותי במשך שעות על גבי שעות בהרים.
כמובן שהפחד שלי הכניס בי מוטיבציה ונכנסתי למשטר ריצה ודיאטה של חצי שנה שבמהלכה ירדתי 20 קילו.
הגעתי לצבא ובחצי שנת טירונות שלי הגעתי לתת משקל , אוי החיים הטובים.
סוף סוף בחיים שלי נראיתי כמו שאני אמור להראות והיה טוב....למשך 5 חודשים בדיוק.
אחרי הטירונות הגעתי לקורס מדריכי צניחה, המפקד שלי היה איש מבוגר מאוד יחסית לצבא והוא היה מעביר את הריצות, שכן ריצה מהירה שלו היא הליכה מהירה שלי.
פה התחילו הבעיות, שיעורי הכושר כבר לא היו כושר ואחרי 4 חודשים נפלתי מהקורס והועברתי למבצעים להיות סמב"צ....
במבצעים הכרתי לראשונה את האויבת הכי גדולה שלי, "בית תמר".
"בית תמר" היא פיצריה בגדרה שעושה את הפוקאצ'ות הכי טעימות ביקום!!!
פוקצ'ה מפוצצת בשמן עם בולגרית, חצילים, עגבניות , בצל וכל מה שאפשר לדמיין..
עקב הפוקצ'ה וחוסר השליטה שלי בעצמי, העליתי את 20 הק"ג בחזרה בתקופה של שנתיים פלוס.
אחרי הצבא ירדתי ועליתי עוד, והנה אנחנו 5 שנים אחרי באותו משקל שהייתי לפני הצבא....שמן!
לפני שנה נרשמתי לחדר כושר וירדתי תוך חצי שנה 15 קילו בעזרת ריצה של 20 דק' כל יום ואז נתקעתי, לא הצלחתי לרדת יותר ומסתבר שזה בגלל שלא רצתי מספיק זמן...
קרו המון דברים (כמו שקראתם מהבלוגים הקודמים, אצבע שבורה, תאונה, פרידה, ניתוח) ועליתי כמעט הכל בחזרה!!!

מה שמביא אותנו להיום...כלומר שבוע שעבר שהגעתי להחלטה המבריקה להכנס לדיאטת לחם!
שזה אומר שמותר לי לאכול 12 פרוסות לחם קל ביום (שזה 6 סנדוויצ'ים, 2 לכל ארוחה) עם ממרחים קלים והמון ירקות וכמובן חזרה לחדר כושר..
עברו יומיים של לחם קל, ירקות וחדר כושר ואני מרגיש יותר טוב פיזית אבל בטח אראה את הירידה בהמשך (מקוווה שלא עבדו עלי והדיאטה באמת עובדת), בכל מקרה היא לא משאירה אותי רעב וזה דווקא מתאים לי במיוחד אם אצליח לשמור על השגרה של ללכת לחדר כושר כל יום אחרי העבודה...
אז אם אתם רואים יצור מסכן ורעב שסובל לו על המכשיר ריצה...זה אני.
אני אעדכן איך הולך לי עם הדיאטה בבלוגים הבאים, אני יודע שזה בטח לא מעניין אותכם אבל לא איכפת לי כל כך...
ת'ראות

יום שישי, 25 ביולי 2008

יו יו...

טוב, בעיקרון סיימנו, מצטער למי שהתחרפן מהקומיקס, אני עכשיו חוזר לשידורים הרגילים.
היתה לי התלבטות אם לשים את שמונת הדפים מהגיליון השני של הקומיקס אבל אני חושב שזה רק יבלבל כי הוספתי עוד המון דמויות וזה נעשה כמו קומיקס בסגנון X-MEN
אם תרצו אני אשלח לכם למייל או משהו אלא אם תהיה בקשה גדולה , אז אני אפרסם את זה פה.
בעיקרון בהמשך הכפית התפוצצה ועפו המון חתיכות לכל העיר, החתיכות כפית פגעו באנשים זרים
ברחבי העיר וכל בן אדם קיבל כוחות פלא בהתאם לאישיות שלו.
היה זוג הומואים וחשפנית, זה היה יכול להיות מגניב דווקא, מאוחר יותר בקומיקס התכוונתי להכנס יותר למיתולוגיה של הכפית ואיך שאמא של פלפלת היתה קוסמת חזקה ואת כל הקסמים שלה הכניסה לכפית והחביאה אצל התינוקת שלה לפני שהרגו אותה, וכל בן אדם מקבל כוחות מסויימים מהכפית, למש פלפלת בגלל שהיא היתה אשה רעה ומגעילה (סוחרת סמים וסרסור) היא היתה בן אדם קטן ונבזה, בגלל זה הכח שלה היה להתכווץ, וככה כל בן אדם היה מקבל כח משלו, בהמשך האנשים היו מתחלקים לקבוצות של טובים ורעים והטובים היו בהנהגתה של צופי שבסוף לא היתה רעה כל כך, היא פשוט נהייתה ככה בגלל שההורים המאמצים שלה סרסרו אותה שהיא היתה בת 16

כן ..כן... אני יודע, חולני, תתמודדו עם זה

בכל מקרה , אני מצרף את התמונת שער של הגליון השני, זאת תמונה שאני נורא אוהב, אפילו  הגדלתי אותה על קנווס, היא צוירה שנה ומשהו אחרי שסיימתי עם הגליון השני ואתם רואים שהציור  שלי קצת השתפר מאז, זהו לעכשיו, לילה טוב ואחלה שבת...
רועיקו




זהו...החלק האחרון





יום חמישי, 24 ביולי 2008

יום רביעי, 23 ביולי 2008

הנה ההמשך-חלק 4

כדי להגדיל יש ללחוץ על התמונות









יום שלישי, 22 ביולי 2008

החלק השלישי בקומיקס


כמובן שכדי להגדיל את התמונות יש ללחוץ עליהן!!!









יום שני, 21 ביולי 2008

כן..כן..הנה ההמשך







המשך יבוא....

יום ראשון, 20 ביולי 2008

זה הגיע!!! החלק הראשון של הקומיקס שלי, תפוח רקוב

אפשר להגדיל את התמונות, פשוט תלחצו עליהם או שתפתחו אותם בחלון נוסף..








הנה זה, אני מצרף את שלושת הדפים הראשונים של הקומיקס חוץ מהכריכה והאינטרו כמובן, מקווה שתאהבו ואני אמשיך לפרסם כל יום את ההמשך..
נא לא להתייחס לאיכות הגרועה של הציור, זה היה לפני 3 שנים ונראה לי שהשתפרתי קצת מאז
תהנו


יום שבת, 19 ביולי 2008

ציור


אני מצייר
טוב, לא יודע אם לקרוא לזה בדיוק מצייר, אני מאייר, מעתיק,לא יודע בדיוק.
פעם הייתי מצייר בצבעי שמן, למדתי בויצו צרפת בת"א, תיכון של הומואים ופריקים, המקום המושלם בשבילי באותה תקופה, כל כך מושלם שהייתי מוכן לקום כל יום בשש כדי להספיק לאוטובוס שיוצא ברבע לשבע כדי ללמוד בתל-ברוך.
אין לי מושג איך קיבלו אותי לשם כי אני עיוור צבעים חלקי וההורים שלי ניסו לעזור לי לרמות אצל האחות בית ספר עם הספר של הצבעים.
או שאהבו את הציורים שלי או שפשוט היו נואשים לתלמידים, אני הולך עם השני.
בכל מקרה אני הייתי מצייר המון בשמן, אני מצייר לרוב בחורות בסגנון קומיקס אבל שאני מצייר בשמן אני מנסה לעשות את זה יותר אמיתי.
לא ציירתי בשמן המון זמן ועברתי לציור במחשב, יוצא לי סבבה ואפילו מכרתי גלויות ותמונות שלי בלילות יפו ובקניון כפר סבא אבל איבדתי עניין במכירות כי זה לא השתלם וכרגע אני רק מוכר גלויות בחנות סקס בתל אביב של הומואים ולסביות (גם החנות וגם הגלויות).
לאן אני חותר? אין לי מושג..
אני בתהליך של כתיבת ואיור ספר לילדים אבל בגלל ששברתי את האצבע אז הפסקתי ואני אחזור לזה ממש הקרוב אני מקווה, ואני גם מקווה שיצא מזה משהו.

מה שכן זה שאני ממש רוצה לחזור לצייר בשמן ולעשות דברים ממש אומנותיים, יש לי המון רעיונות אבל אני לא חושב שזה יצא כמו שאני מדמיין את זה כי אני לא כל כך כישרוני בקטע הזה, אז אני דוחה את הציור בשמן ומתבאס על זה, אז ההחלטה שלי ליום הולדת זה להתחיל לצייר ולהפסיק להיות כזה עצלן, כולל לחזור לחדר כושר ולהמשיך את הספר, זהו, זה מה שהיה לי להגיד...
אין לי תמונות שציירתי במחשב כרגע חוץ מתמונה שעשיתי לחברה שלי ובן זוגה ליום ההולדת שלו אז הנה זה למעלה..
ביי ביי


יום שישי, 18 ביולי 2008

איך אבא הוציא אותי מהארון


נתחיל מזה שיש לי הורים ממש מדהימים והכל בבית שלנו סובב הומור

בגיל שש פיתחתי אובססיה לברביות, כן...ברביות והיית מכריח את אבא שלי שאם הוא כבר קונה לאח שלי מכונית צעצוע שיביא לי ברבי בדרך, ולא היתה לו שום בעיה עם זה...

בגיל 12 לקח אותי לסיבוב ושאל אותי אם אני הומו, לא ידעתי אז לגמרי מה להגיד אז הוא אמר לי לחשוב על זה ולהחליט..
עברה שנה ומתנת הבר מצווה שלי היה ללכת למועדון חשפנות (הייתי דיי מגודל לגילי) .
כמובן שאבא שלי הזמין לי לאפ דאנס מבחורה מזעזעת בת 40 ואני זוכר שכל מה שחשבתי עליו בזמן שהיא רקדה לי על הברכיים זה שהנבלה מפריעה לי לשתות את הקולה שלי, זה די סגר בשבילי את העסקה.

לא דיברנו על זה יותר עד גיל 16 שבתיכון הוא שאל אותי שוב ואמרתי לו שאני לא בטוח אז הוא אמר לי לנסות גם בן וגם בת ולהחליט מה אני מעדיף למרות שהוא כבר ידע.

עברו 3 שנים ולמרות שלא דיברנו על זה הוא ידע ואני ידעתי שהוא יודע למרות שלא היתה שיחה רשמית עד שפגשתי את הבן זוג שלי (לשעבר עכשיו) , שלשם הסיפור נקרא לו "מיצי".
הבאתי אותו הביתה והצגתי אותו בתור ידיד שלי (טוב, רק התחלנו לצאת, לא היה משהו רשמי) ואבא שלי החליט שזה הזמן לבעוט אותי בכח מהארון בפני אמא שלי שידעה אבל לא רצתה לדעת.
בוקר אחד אחרי שאני ומיצי ירדנו לשתות משהו אבא שלי ואמא ישבו בסלון ומסתבר שאחרי שעלינו בחזרה למעלה אבא שלי שאל את אמא שלי שאלה פשוטה...

אבא: את יודעת למה מיצי הולך כל כך מוזר?
אמא: מה? למה?
אבא: כי לרועי יש זין גדול

כמובן שהם צחקו ואז אבא שלי סיפר לי שהוא סיפר לה והעביר את המסר לשאר המשפחה, מקווה מאוד שלא באותה דרך שהוא סיפר לאמא.

עכשיו רק כדי להבהיר, אין לאבא שלי מושג איך הזין שלי נראה, ואני לא בא להתרברב פה על תפארת הזין שלי, מי שאמור לדעת איך הוא נראה יודע וזהו..
הוא פשוט החליט שזאת הדרך הכי טובה להעביר את המסר.

היה לי המון מזל שיש לי משפחה כזאת שלוקחת הכל בהמון הומור והם תמכו בי במשך כל השנים שהייתי עם מיצי וגם הרבה אחרי.
זה הסיפור שלי, אני בטוח שיש אחרים עם סיפורים מצחיקים וגם כואבים
אשמח אם תשתפו  גם באיזור ההערות או במייל שלי ואני אפרסם אותם פה

עד הרשומה הבאה, כאן רועיקו, שבת שלום

יום חמישי, 17 ביולי 2008

אצבע שבורה ועוד...


לפני חצי שנה שברתי אצבע, ביד ימין, האצבע של העכבר..
אני גרפיקאי אז זאת היתה בעיה, במשך שלושה חודשים עבדתי עם 2 אצבעות דבוקות אחת לשניה.
במשך תהליך ההחלמה שמתי לב שהאצבע גודלת קצת עקום, הערתי את תשומת ליבו של הרופא
שאגב היה ממש ממש קריפי ואת תשומת ליבן של המטפלות בפיזיותרפיה.
התשובה שקיבלתי היא שזה נראה ככה בגלל נוזלים ונפיחות, סתום שכמוני הקשבתי להם במקום ללכת עם האינסטיקטים שלי ולבסוף אחרי כמה חודשים הבנתי שזה באמת עקום וקבעתי תור אצל רופאה מומחית.
מסתבר שצדקתי והיא גדלה עקום והרופאה אמרה לי במילים עדינות שהרופא שטיפל בי דפוק
(עצה שלי, לכו לרופאים מומחים ותקבלו החזר כספי מהקופת חולים שלכם ברוב המקרים)
המנתחת אמרה לי שבמקומי היא לא היתה נוגעת באצבע כי הסיכויי הצלחה של ניתוח כזה נמוכים מאוד ואני יכול להתקע עם אצבע יותר עקומה פלוס צלקת מכוערת, החלטתי לוותר...
נשארתי עם אצבע עקומה.
זה היה הrant שלי להיום ונעבור לנושא אחר...אמאזון
זה מקום מסוכן וממכר.
יש לי הרבה התמכרויות (חתולי הרעם, שלוקים, דוריטוס וכו..) והאחרונות זה הדחף לבזבז כסף שאין לי בקניות און ליין...
זה התחיל שהייתי ילד והייתי מרותק שעות לערוץ הקניות והאמנתי לכל דבר שאומרים שם (אני מודה שגם הזמנתי כמה ברגע שקיבלתי כרטיס אשראי-גיל 14) וזה עכשיו עבר לאינטרנט..
יותר נכון אמאזון, הכלבו הכי גדול בעולם.
יש שם הכל ואפשר לבלות שם שעות, החל מסרטים לספרים וצעצועים, בגדים וכו...
כבר קניתי שם מתנות לחברים ואת כל העונות של חתולי הרעם וספרי עיצוב וציור ולאחרונה משקפי שמש לאמא.
אבל כמו הגמילה מסיגריות ומוצרי "שירה נסיכת הכח"(מי שלא מכיר, תתבייש) גם את זה אני חייב לעשות במכה אחת, אני גוזר את הכרטיס אשראי..
סתם, אין לי אומץ, אני פשוט חסום כבר אז אין לי ברירה, הגמילה תהיה קשה , אבל גם זה יעבור

לילה טוב וחלומות נעימים

יום רביעי, 16 ביולי 2008

חזרה לשגרה, בערך


הי הי 
אני נמצא עכשיו שבוע וחצי אחרי הניתוח אז הנה החוויות:
בית חולים ממש נחמד (בהרצליה על הים)
פחדתי נורא מהכאב של המחט של האינפוזיה (לא יודע למה, הלחיצה אותי המחשבה שיש לי מחט במשך יומיים ברצץ בגוף) ומסתבר שזה לא מורגש
גולת הכותרת, אפידורל, הדבר הכי נפלא שקרה לרפואה (לא ילדתי , אל תלחצו)
אפידורל זה גן עדן במזרק, אני ממליץ לכולם.
לא הרגשתי כלום וגם דחפו לי שני טשטושים נחמדים שאני אהיה מסטול רצח, היה כייף.
אחרי הניתוח הנחמד הגיע זמן ההחלמה
היו לי כאבים חזקים אחרי הניתוח אבל לא נורא כי דיי סיממו אותי שם אבל הרופא אמר שלושה שבועות החלמה וחשבתי לעצמי שיומיים שלושה יכאב לי קצת ושאר הזמן אני אבלה בחופש...טעות!!!
כבר שבוע וחצי אני בהחלמה, בקושי זז מהמיטה (אצל ההורים, יש להם מזגן ממש טוב) והכאבים מטורפים, נכון שלא כמו בשבוע הראשון אבל עדיין כואב, באסה, לא נורא יש לי המון אדוויל ואופטלגין טיפות, שילוב מנצח.
אז נשאר לי עוד שבוע וחצי החלמה שמתוכם כמה ימים אני אקפוץ לעזור בעבודה אבל מקווה מאוד שאני אספיק לצרוב ולהעלות פה את הקומיקס שלי.
היה לי יום הולדת 27 אתמול ולעומת שאר ימי ההולדת שלי השנה אני לא נכנס לפאניקה שאני מזדקן.
לא יודע למה אבל המספר 27 לא מדכא אותי, 27 דווקא נשמע לי גיל מבטיח ומסקרן.
זה גם היום הולדת הראשון שלי בלי בן זוג בשבוע שנים האחרונות אבל זה דווקא נחמד להיות עם חברים ומשפחה, סהכ אני מתחיל את 27 בגישה יחסית אופטימית בהתחשב בעובדה שאת גיל 26 התחלתי עם אצבע שבורה ביד, תאונת דרכים , פרידה קשה ארוכה ומייגעת וניתוח מסריח.
27 תהיה יותר טובה אני מקווה, לפחות מקווה לא לשבור שום דבר השנה

זהו, מספיק עם הדיבורים, שיהיה לכם יום טוב ושבוע טוב ומקווה שאני אחזור לעדכן את הבלוג כמעט כל יום

ביי

יום חמישי, 3 ביולי 2008

ניתוח


מחר אני הולך לניתוח
אני לא אכנס לפרטים אבל זה לא אמור להיות משהו ארוך, אני בטח אחזור לבלגג כבר בתחילת השבוע
כמובן ששכחתי לצרוב את הקומיקס מהמחשב בעבודה אז ההשקה של הקומיקס (שאגב נקרא "תפוח רקוב") תהיה רק שאני אחזור לעבודה מהחופשת התאוששות/מחלה
אני לא אוהב לאבד שליטה, בגלל זה אני לא יכול לקחת סמים (טוב, לא רק בגלל זה-סמים זה אסור ילדים!!! ) או לא שותה אלכוהול, אני אוטומטית מנסה לשלוט בגוף שלי ובמה שקורה לי עקב השתיה
לכן אני מפחד שההרדמה שלי לניתוח לא תעבוד ובתת מודה הגוף שלי ינסה להתנגד להרדמה, כמובן שאני בטח מדבר שטויות אבל אני פרנויד מוחלט אז זה כרגע מה שמלחיץ אותי, אה, וגם שבזמן ההרדמה הגוף שלי יעשה דברים מוזרים ויעורר דברים שלא אמורים להתעורר בזמן ניתוח אם אתם מבינים על מה אני מדבר( חבר שלי אמר לי שזה קרה לו פעם והוא היה ממש נבוך) ואני בפאניקה שיקרה משהו מביך כזה והרופא יחשוב שזה בגללו...אם לא הבנתם אז דלגו הלאה ותשכחו מהשורה האחרונה.

בזמן שאני אהיה בבית חולים אני רוצה להמליץ על כמה דברים טובים שיצחיקו אותכם..
פודקסטים..
כאלה שאתם מורידים לאיי פוד
למי שאין איי פוד אז גם דרך התוכנה itunes אפשר לשמוע אותם במחשב
הם כמו תכניות רדיו שבועיות
הנה כמה פודקסטים מומלצים
hot gay comics
topical
girls on girls

הם ממש ממש מצחיקים (ממש) 
לקחו כמה קומיקאים (הומואים ולסביות) ונתנו להם תוכניות וזה יצא ממש מצחיק
גם הסטרייטים שביניכם, תנסו, זה פשוט ענק!!

אפשר להוריד אותם באתר הזה:
heretv.com
חפשו את ה-podcasts ותורידו לאייטונס, ממש מומלץ, זה מהדברים שגורמים לי להתפקע מצחוק באמצע הרחוב ולעשות לעצמי פדיחות, שווה , תנסו

עד הרשומה הבאה, כאן רועיקו, שהיה לכם סופש נעים

יום רביעי, 2 ביולי 2008

אשה קטנה מאוד


פלפלת
אל תדאגו זה לא יהיה עוד בלוג משעמם על נפלאות הפלפלת, אין לי שום דבר נגד כמובן, ההפך, היתה סדרה חמודה ושיר פתיחה ממכר שלא יוצא מהראש למרות שאף פעם אי אפשר לזכור לגמרי את המילים בעל פה...
מה כן?
נסיוני הכושל הראשון (והיחיד) ליצור קומיקס משלי ולזכות בתהילת עולם היה קומיקס המשך לעלילות הגברת, בעצם, זה היה יותר עלילותיה של צופי (מתהילת צופי והחורפן שלה..)
בקומיקס שלי ( החוברת הראשונה +) עברו כמה שנים וצופי בחורה צעירה ויפה...
ההמשך קצת חולני ודפוק, אז כל מעריצי פלפלת הפנו מבט.
אצלי התגלו סודות ומסתבר שפלפלת ובעלה היו סוחרי סמים וסרסורים שסרסרו את צופי והפכו אותה לדיי פסיכית, אז בהתחלה היא הורגת את פלפלת ובעלה וגונבת את הכפית, משם קורים דברים שונים,
צופי לוקחת על עצמה את אימפרית הסמים ונהנית מהכח שיש לה, מצטרפת לחגיגה גם הדבורה מאיה עם נטיות אובדניות וטיפ טיפ שבאה לנקום את מותם של הפילפלנים.
ניסיתי להוציא את הקומיקס לדפוס אבל סמכתי על האנשים הלא נכונים והכל נפל, עבר זמן ובאמצע כתיבת הגליון השני התייאשתי.
למה אני מספר את כל זה?
א. התכוונתי בכלל להקדיש את הכניסה השלישית בבלוג לסיפור על איך שאבא שלי הוציא אותי מהארון ( דיי משעשע) אבל החלטתי לחכות עד שנכיר יותר טוב!
ב. בגלל הגניזה של הסיפור ארון התייעצתי עם אח שלי מה לכתוב והוא אמר משהו על פלפלת ונזכרתי בקומיקס

בקיצור, החלטתי להעלות לבלוג את הקומיקס, כמה דפים כל פעם (וככה אני לא אצטרך לנסות להיות משעשע) ולראות אם הקומיקס יצחיק אותכם כמו שהצחיק אותי או שתאוששו את החשש שאני פשוט קצת דפוק.

ANYWHOOO

בקרוב אעלה את הקומיקס, מקווה שתאהבו, אתם רשאים להשאיר תגובות, אם זה לא מצליח באתר אתם מוזמנים להשאיר לי הודעה בפייסבוק (ROI YARON ) או במייל (roikoart@gmail.com)

לילה טוב

(אני לא באמת הולך לישון עכשיו...עוד מעט)

יום שלישי, 1 ביולי 2008

חתולים ושאר ירקות


אני מכור לחתולי הרעם!! זהו, אמרתי את זה

מי שלא מכיר אז ממש חבל, זאת היתה סדרה מצויירת על אנשים דמויי חתול מהחלל שנחתו בכוכב מלא ביצורים ומומיה רקובה שרוצה לשלוט בכוכב הזה

נשמע קצת דפוק אבל זה היה ממש מגניב והציורים היו מעולים במיוחד בהתחשב שזה היה בשנות השמונים ולא היה את כל התלת מימד המתלהב

דמויות טובות ועלילות מעניינות.

למה אני כותב על זה?

כי בעקבות החוסר יצירתיות של הוליווד וההצלחה של הרובטריקים הוחלט לעשות סרט קולנוע על חתולי הרעם, אני לא יכול לחכות!

לצערי זה לא יהיה לייב אקשן אלא תלת מימד כמו צבי הנינג'ה (שלא ראיתי... יש גבול)

מקווה שלא יהרסו לי את הפנטזיה, כמובן שיש עוד המון זמן עד שזה יצא, כרגע תאריך ההקרנה מתוכנן לאפריל 2011 ובנתיים אני אסתפק בחולצות שלי ובאוסף dvd של 2 העונות של הסדרה (כן, קניתי אותה, אני יודע, עצוב)

בכל מקרה הבלוג לא יהיה רק על סדרות וסרטים כמו שהיה עד עכשיו, זה פשוט מה שהיה לי בראש (לא הרבה , אני יודע)

אז שיהיה המשך יום טוב