PARIS, HERE I CUM

 נתחיל בזה שאני עובד בבית דפוס בפתח תקווה.

אני עובד פה כבר 5 שנים עוד שהוא היה בית דפוס קטן בתל אביב.

עם השנים הוא התפתח וגדל ואיתו גם אני והוותק..

אתמול הבוס שלי בא אלי ואמר שיש מצב שאני אצטרך לעבור לכמה חודשים לפאריז.

מסתבר שהוא מתכנן לפתוח שם סניף.

אני לא יודע כמה מזה נכון אבל הוא נראה נורא נרגש בקשר לנושא ויום שישי הוא אמור לטוס לראות מקומות.

הוא מדבר המון ולעיתים רחוקות מבצע, אבל הוא הבטיח לי שנעבור לפתח תקווה ועברנו אז אי אפשר לדעת.

אם זה יצא לפועל אני אעבור לפאריז עם עוד בחור מהעבודה למשך חצי שנה פלוס מינוס לנהל ולארגן את הסניף הצרפתי.

פלוסים?:

צרפת!

צרפתים!

גברים צרפתים!

מזג אוויר אירופאי!!

מינוסים?

אין!

אני חולה על צרפת, אני אוהב את השפה , את היופי האירופאי של הגברים ובכלל פאריז...

מי יתנגד לעבור לגור בפאריז לחצי שנה?

אם זה יקרה אז מתאים לי בטירוף, להתרחק המאקס שלי כמה שיותר, להתרחק מהשמש הישראלית והחמה כמה שיותר ופשוט להחליף אווירה.

המשפחה תומכת, זה ממש צעד משמעותי בקריירה ואפשרות להכיר אנשים חדשים וסקסים...

כמובן שאני אצטרך למצוא דייר לדירה שלי לחצי שנה (אני לא יודע מי יסכים לגור בדירה של מישהו אחר לחצי שנה) ויהיה לי מוזר שמישהו גר בדירה שלי עם כל הרהיטים שלי..

אני לא יודע מה לעשות עם מייקי הכלב היפה, לקחת אותו איתי? להפיל אותו על ההורים ? (אמא, את רשאית להגיב  פה...גם אתה אבא, עדיף לטובתי).

חברים ומשפחה אני נורא אתגעגע אבל זה לא להרבה זמן ואולי אני אלמד צרפתית סוף סוף..

(ניסיתי הרבה פעמים אבל לא יצא)

בכל מקרה זה לא סגור בכלל והכל בגדר דיבורים אבל אם זה יצא לפועל אז אני על המטוס הראשון החוצה מפה!!!

הרפתקאה חדשה ומעניינת, מקווה שזה יקרה..אני לא רוצה סתם לפתוח פה לשטן אבל אני ממש רוצה את זה ומקווה שזה יהיה...

אני אעדכן בהמשך מה קורה, אבל אני פסימי...נראה 

פתח תקוה

למה כולם שונאים את העיר המסכנה הזאת?

אני לא מבין ולא אבין, מה כל כך רע בה?

נולדתי בפתח תקוה, אבא שלי נולד בפתח תקוה ואם יהיו לי ילדים גם הם יוולדו שם (אלא אם יהיה לי מספיק כסף לעבור למקום אחר)...

קודם כל , היא נורא התפתחה בשנים האחרונות עם הקניון הגדול ( ולכל הממורמרים, עד אז היה לנו רק את קולנוע היכל וקניון ברוך...והמדרחוב) ואיזורי התעשיה פה.

כל העסקים הגדולים עברו לפה ובעקבותם עברו גם בורגוס, בלאק בורגר, ספגטים, קפה קפה, ריבר נודל בר ועוד עסקים שלא היו חולמים בעבר על פתח תקווה כעיר שתושביה יוצאים מהבית ולא רצים ישר לת"א.

נתחיל מזה שאביעד קיסוס אמר בתוכניתו שהוא לא אוהב את העיר, אני לא יודע למה, אולי היתה לו טראומה קשה מהילדות שקשורה לעיר, וכמובן בפייסבוק יש קבוצה שרוצה למחוק את פתח תקוה מהמפה, אז לכולכם אני רוצה להזכיר..

פתח תקוה היא אם המושבות, נא לכבד את אמא בבקשה ילדים.

היא עיר שקטה, נקיה (יחסית) ופורחת בקצב מהיר, במיוחד עם הרכבת שתצוץ בקרוב מתחת לאדמת ז'בוטינסקי.

זה המקום היחיד שאני מרגיש בטוח לצאת לריצה בחצות בלי לפחד ממסוממים ופושעים.

היא נורא קטנה ואפשר לחצות אותה בשעת הליכה פלוס מינוס  (ניסיתי) ושוב...מה רע?

למה כל כך שונאים אותה?

אם מישהו יכול לתת לי סיבה אני אשמח לדעת.

המחירי דירות פה והארנונה יחסית נמוכים וחוצמזה יש פה את מנצ'יס פיצה...

וגם מאיה חברה טובה שלי תומכת בי (היא בקשה שאני אציין את זה גם)

אז זהו, פרקתי את תסכולי לגבי הזלזול לעיר שאני אוהב

תרגישו חופשי להגיב ולתת לי סיבה לשנות את דעתי..בספק אם תצליחו!

אה..וגם יש פה גן חיות קטן

ויצו צרפת

אחרי החטיבה הציונים שלי לא היו להיט  אז נשארו לי שתי ברירות:

עמל א' (או ב'- אני לא זוכר) בפתח תקווה -עם מגמת גרפיקה  מעפנה

או ויצו צרפת- תיכון לאומנויות.

כמובן בחרתי בויצו, היה קצת קשה כי זה אומר שהייתי חייב לוותר על המשך לימודים עם החברים מהתיכון ולעשות נסיעה של חצי שעה באוטובוס 49 מיוחד שיצא ברבע לשבע בבוקר לבית ספר עצמו שהיה ממוקם ברמת אביב, ליד תל ברוך.

הגעתי לשם למבחנים שכללו חשבון ואנגלית וכמובן ציור.

אותם עברי בפוקס ואז הגיע המבחן של האחות.

הקדמה: בגיל 7 לדעתי בבדיקת ראיה שגרתית גילו שאני עיוור צבעים חלקי , כלומר שיש לי בעיה להבחין בין ירוק לורוד וחום ואדום.

כמובן שאני וההורים שלי נכנסנו לפאניקה ובגלל גילה המתקדם של האחות היא לא שמעה אותם לוחשים לי איזה מספר מופיע בתוך הערבוב של הצבעים במבחן (מי שעשה אותו יודע), אם הייתי לבד לא הייתי יודע שום דבר.

התקבלתי וביום הראשון ללימודים איחרתי, גם ככה אני ביישן אז תארו לכם מה היתה ההרגשה להכנס לכיתה ביום הראשון שכולם נועצים בך מבטים והמורה צוחקת עליך שאיחרת.

מזל שהיתה לי מורה מגניבה (גבי) וישר התחברתי לכמה אנשים מעניינים:

נועה- בחורה חכמה , יפה ודכואנית עם חוש הומור סרקסטי ומטורף (כמו שאני אוהב)

מורין- בחורה טובה עם לב זהב, חולת נפש בצורה טובה ובעלת נטיה לגרום כאב לאחרים (במיוחד לי עם עט פיילוט שחור ברגל)

רועי- בחור רזה וקטן עם המון תלתלים 

נהיינו חבורה , היינו כל ההפסקות בדשא שוכבים ומקללים או בקניון ממול יושבים ומקללים.

הבית ספר היה מחולק לכמה קטגוריות: ציור, פיסול, אופנה, מלונאות.

הייתי בציור וגרפיקה.

שיעור אחד היה מוקדש לעירום- אני לעומת הכיתה השניה שקיבלה דוגמן חתיך קיבלתי את לילה.

אשה בת 70 , מלאה, שעירה וגמישה.

היינו צריכים לצייר אותה במשך שעתיים בכל תנוחה אפשרית, צלקות? כן..בגלל זה אני הומו? לא נראה לי.

ויצו היתה התקופה הכי טובה שהיתה לי בחיים.

גם היתה לי התאהבות קשה בבחור בשם אבירם (סטרייט) , אגב, אם אתה קורא את זה ואתה שיכור ומעוניין להתנסות...אני רווק!

בדרך פגשתי עוד חברים כמו אסף ונעמי וכל שלושת השנים היו פשוט טובות, ממש טובות.

בית ספר לאומנויות, השעות לימוד התחלקו חצי לימודים רגילים, חצי אומנות, אז מה אם זה היה עד ארבע, זה היה שווה את זה.

אין כמו לשבת עם זונה מחוץ לבית ספר ולדבר על הילדים שלה בגיל 15.

באסה אחת: מסתבר שהבית ספר היה מלא בהומואים והייתי יכול לעשות המון סקס הומואי אבל הייתי קלולס ובתול.

מה חבל: הבית ספר נסגר שנה או שתיים אחרי שסיימתי מחוסר תקציב ועכשיו אין יותר בתי ספר כאלה מיוחדים שילדים מוכשרים כמו נגיד אח שלי הקטן שהיה יכול ללכת לשם ולפתח את הכשרון ציור שלו, לא נורא, שילמד מכונאות, יקל לי על החיים בהרבה.

יאלה ביי

אגב, אתם רואים בתמונה למעלה מספר? כי אני לא!

עדכון: גם מורין נורא יפה ומוכשרת!....טוב...יפה

אני יודע שאין לי קוראים אבל עדיין...

הרשומה הזאת מוקדשת להתנצלות.

אני מצטער על הרישום הקודם, הוא היה משעמם, לא מצחיק והאמת די עלוב.

הייתי בעבודה, לא היה לי מה לכתוב והרגשתי חייב כי לא כתבתי כבר הרבה זמן בבלוג, וזה מה שיצא.

אז מעכשיו כל רשומה תבוא מהשראה ולא מצורך לרצות אותכם, הקהל שלא קיים בעולם הדמיוני שקיים בראש שלי.

בכל מקרה, עד שיהיה לי על מה לכתוב, הוספתי ציורים חדשים בבלוג השני שלי.

ביי ושוב, אנשים דמיונים..מצטער.

ספוילרים

אני אוהב סדרות טלויזיה איכותיות ואני אוהב לראות את כל הטוויסטים והפתעות של כל פרק..

אבל, יותר מלראות את הסדרה אני אוהב לקרוא מראש מה יהיה.

הסקרנות הורגת אותי ואני חייב לדעת.

נגיד , נגמרה העונה של עקרות בית נואשות שהותירה אותנו עם הצצה ממש קצרה חמש שנים לעתיד!

ברגע הזה הייתי חייב לדעת מה יהיה, קשה לי להסביר למה, אולי אני פשוט חסר סבלנות..

אותו דבר עם אבודים, גיבורים, אחים ואחיות, PUSHING DAISIES , סמולוויל, צ'אק , WEEDS , ריפר

GOSSIP GIRL ועוד...

אז יש לי כמה אתרים שמעדכנים אותי במה שיקרה בלי להרוס יותר מדי , נגיד הם ירשמו שמישהו ימות אבל לא אומרים מי.

לדוגמא, שהעונה הראשונה של אבודים הסתיימה במבט מלמטה של האבודים מסתכלים על הפתח באדמה, הופיע רמז באינטרנט לגבי מה הדבר הראשון שרואים בפתח, הרמז היה- משהו שאנחנו רואים כל יום ומשקף אותנו או משהו בסגנון, אולי זה היה פחות ברור אז..בכל מקרה בפרק הראשון מסתבר שזה היה מראות קטנות וגם מחשב .

דברים כאלה למשל עושים לי את היום כי אני שובר את הראש וזה  נותן ציפיה לראות מה באמת יהיה.

כמו שלקראת סוף העונה השניה הודיעו שימותו 2 דמויות אבל לא אמרו מי...

זה כייף ואני מוכן עכשיו לשתף אותכם באינפורמציה ולהרוס לכם הכל...

עקרות בית- אחרי 5 שנים סוזאן ומייק כבר לא ביחד וסוזאן כבר לא מאמינה באהבה כל כך ויוצאת עם גבר חדש שיותר מעונין בה מאשר היא בו.

גבי מוזנחת עם 2 בנות ובעלה עדיין עיוור.

לינט ובעלה עדיין מתמודדים עם הילדים הבעייתים ובעלה מתחיל לפתח תסמינים של גיל המעבר כולל להקה במוסך.

ברי הופכת למרת'ה סטיוארט

והנה כל השאר באתר האהוב עלי

SPOILERFIX

אני כתבתי את כל זה כי לא היה מה לכתוב אז סתם זיינתי את השכל

ביי 

חו"ל

כרגע אין לי כסף לטוס לאילת אפילו אבל...למה לא לפנטז

השאלה לאן..

נתחיל מזה שאני לא נמשך בכלל למזרח, לא הודו, תאילנד וכו..

לפעמים אני רואה תמונות של אנשים מהודו ושומע סיפורים וממש מתחיל לעשות לי את זה אבל אז אני נזכר שלא בשבילי טרקים , למרות שאני מסתגל מהר ואם יזרקו אותי באמצע הודו אני אתאהב במקום אבל נכון לעכשיו אני לא מעוניין.

כמו כן תאילנד, כל מי שהיה אמר שזה גן עדן, נופים מדהימים וחופים יפים עם מים שקופים.

אבל...

אני נורא מאמין ותמים ואמרו לי שבכל מקום אנשים נטפלים אליך ורוצים דברים ואני ארגיש לא נעים ואתן הכל.

מה עוד שאני נרתע ממנו זה הגברים התאילנדים.

פעם יצא לי לדבר באיזה אתר עם בחור תאילנדי והמשפט השלישי שלו אחרי היי והשם שלו היה

" i love you, i want to merry you" מצטער, לא בשבילי הדברים האלה.

מה שכן הייתי עושה זה את דרום אמריקה בעקבות ספר מגניב שקראתי

YOU CAN RUN

אבל גם , בשביל לעשות את מה שהוא עשה צריך אופי אנוכי קצת וקשה, ואין לי את זה, אני קצת פראייר...אני יודע, לא אמורים להגיד כאלה דברים.

מה שכן מושך אותי זה אירופה, אני אוהב כל מה שיש שם, נופים, אוכל, מוזיאונים, מועדונים, חיי-לילה וסקס (כן, סקס ,הם ממש חתיכים שם באירופה - הנבלות)

וכמובן-אנשים

המנטליות שלהם של תעזוב אותי , אני אעזוב אותך ממש מתאימה לי.

הם בשלהם ואני בשלי - אדישות, סוציופטיות, תקראו לזה איך שתרצו, אני אוהב!

הארצות קרות וגם האנשים.

אני לא עד כדי כך סוציופט , סתם ביישן וחסר בטחון, במיוחד בחו"ל.

פאריז-אמסטרדם-לונדון-ברלין , הייתי ,אהבתי

טורקיה וקפריסין- גם סבבה

אז מה האופציות שלי?

הונגריה- אני רוצה ללכת אבל מפחד שסבתא שלי תפיל עלי משימות לפגוש את כל הקרובי משפחה שאני לא רוצה לפגוש שם ולהביא לה כל מני דברים שהם רוצים לשלוח לה כמו חרסינות, כלי מטבח ופטריות (כן...פטריות)

ספרד- האמת שמושך אותי מאוד וגברים ספרדיים זה משהו מיוחד (אהם...גאל גרסיה ברנל..אהם)

הם נורא פתוחים ונחמדים שם (כן, אני גם סותר את עצמי, בשביל ספרד אני מוכן לוותר)

ארגנטינה, ברצלונה, מדריד...לא יודע עדיין, לדעתי מדריד וברצלונה

הולנד- פעם חמישית ? כנראה שכן...חולה על המקום הזה

ברלין- הייתי רוצה, לא יודע אם יקרה בקרוב

ארה"ב- לא מעניין אותי בכלל, לא אוהב את האנשים, לא אוהב את הצורת התנהלות הצבועה שלהם, לא אוהב את הטיסות הארוכות.

אבל...

חני החברה הכי טובה שלי גרה בבולדר קולרדו ויש שם המון שלג והמקום מדהים ולפיה גם כולם ממש נורמלים שם, וחוצמזה אני מת לראות אותה ואת בעלה החתיך.

סאן פרנסיסקו- מושך אותי קצת (אתם יודעם למה)

לאס וגאס- אמרו לי שחובה, אבל לא מקום מתאים לבן אדם תמים כמוני

אלסקה- נשמע מדהים, שמעתי סיפורים מענינים, ממש מושך אותי- במיוחד הקור!

לאן אני אלך? כרגע התחרות צמודה בין מדריד להונגריה עם קפיצה לפראג.

מי ינצח? כנראה אמסטרדם, מה אני אעשה, הם פשוט עם יפה, שטחי אני יודע, אבל לא רק, יש גם את אנה פרנק שם , רואים ...אני גם נורא עמוק ורגיש.

יאלה...נתחיל לחסוך, להתחטב ונטוס למצוא בעל.

עידכונים!!!

הצלחתי לפתור את הקטע של הערות ועכשיו כולם יוכלו לרשום לי הערות בלי פרוצדורות אז קדימה....

פתחתי בלוג חדש לתיק עבודות שלי בכתובת roikoart.blogspot.com  או שפשוט תלחצו על הקישור פה למעלה...