יום חמישי, 15 בינואר 2009

מועדון הספר של רועי- אתה יכול לרוץ..


לאופרה יש כזה, אפילו בסדרה אבודים היה כזה ועכשיו גם פה, אני מקים את מועדון הספר של רועיקו!
מדי פעם אני אתן המלצה על ספר (כן, אני גם קורא...) שאני אהבתי ושהשאיר עלי רושם ממש טוב והשראה.
הספר שעליו אני ממליץ השבוע הוא ספר שהזכרתי קלות בבלוג הזה בעבר.

You Can Run: Gay, Glam, and Gritty Travels in South America

כן, שם די מפוצץ אבל בהחלט מתאים לספר, נתחיל מההתחלה.
הסופר, בחור ממש נאה (מדהיםםם לדעתי) בשם ג'סי ארצ'ר הוא שחקן, כותב טור בעיתון out וסופר...וכבר אמרתי שהוא ממש חתיך? (זה הוא בתמונה למעלה).
טוב, אז ככה, ג'סי כתב מעין יומן מסע הזוי בדרום אמריקה ובמסע הזה הוא עובר דברים די הזויים ומצחיקים, הסגנון כתיבה שלו הומוריסטי ציני ואין לו בעיה לצחוק על עצמו ולהודות שהוא אגואיסט לפעמים ועקשן ו..פסיבי..
כמו שאפשר לקרוא באחד הפרקים בספר על חדר מסריח ועלוב באיזה בית אירוח מגעיל שאפילו שירותים נורמלים אין ומה שכן יש זה המון יצורים מגעילים שזוחלים במקום ועל יצר החרמנות שלו שתקף אחרי כמה שבועות של חוסר סקס ועל בננה גדולה שהוא קנה במיוחד בשוק...אני לא אהרוס לכם אבל זה ושאר הספר ממש מצחיקים.
ג'סי עשה את המסע שלו עם הבן זוג שלו און אנד אוף זיין הנרקיסיסט ובמהלך המסע הם נפרדים ונפגשים במקומות שונים בדרום אמריקה תמיד לחוויות מזעזעות ומצחיקות בו זמנית.
במהלך הספר הוא פוגש דמויות צבעוניות כמו פטרישיה הגברת הוורודה (קוקסינלית) שמנהלת בד אנד ברקפסט מזעזע ועד איש הזאב מבורניו. כמו כן כמה תיירים ישראלים.
המלצה חמה שלי למצוא את הספר, אני את שלי הזמנתי באמאזון ולקרוא, באמת שלא יכלתי להפסיק לקרוא, אם זה בבית או באוטובוס או כל רגע פנוי, פשוט נהניתי מכל רגע..
אני משאיר אותכם פה עם קטע מהספר ברגע שג'סי וזיין החבר מצאו מדריך וסירה מתפרקת ממש בזול שיקח אותם במורד נהר האמזונס... הנה זה..

Gerardo runs off to buy the meat for baiting piranha and then we're in his tin boat out on the choppy Amazon. The humidity and heat on the earth's surface here seems to bounce back into the sky and burst, returning a downpour of rain. Luckily Gerardo's tin can has a roof. Yet for some reason we aren't headed to the jungle, but downriver to a shantytown along the bank.

I ask where we are going and Gerardo feebly utters something in Portuguese. I can't make it out. Zane is now convinced I've employed a waterfront gangster. We pull up to a shoddy pier of three planks supported by timbers that rot in the lapping water.

"We should have gone with the other one!" Zane decries my flagrant frugality. "See? There's his accomplice." When Gerardo reappears outside the shack with another man Zane announces he hates to be killed with a cheapskate like me. "I'm gonna die, washed up over there with all that trash, my body all white and fat and . . . bloated!" zane has exercised too much in his life to die bloated. Dying bloated has just become the worst of all fates. Zane gasps earnestly to his active imagination. "Oh God, please not bloated!"




יום רביעי, 14 בינואר 2009

סטרייטים?


נתחיל מהמושג "בטוח בגבריות שלו"...סטרייט שבטוח בגבריות שלו...רגע, אין הומואים גבריים? מה זה בטוח בגבריות שלו?
המשפט הזה גורם לך המאזין/קורא להבין שגבר שהוא בטוח בגבריות שלו הוא 100% סטרייט...כלומר מי שלא בטוח בגבריות שלו הוא הומו?
אין הומואים גבריים?, אני מצטער..לא הולך!
למה אני בכלל בנושא הזה?
כבר סיפרתי לכם שאני נוסע לשבעה, אז נסעתי והגעתי לשם ואז פגשתי בחור צעיר.
נורא נחמד, וכולם אמרו לי שהוא נורא "בסדר" עם הומואים, וואו, איזה כייף...
נתחיל מהנאום שלו על זה שאין לו בעיה לראות סטרייטים מתנשקים וגם אין לו בעיה עם לסביות, אבל הומואים הוא לא יכול לראות מתנשקים, זה "מגעיל אותו"...אוקיי...המשכנו הלאה.
במשך כל הזמן שהיינו ביחד (4 חברים , הוא ה"סטרייט" היחיד) הוא היה חייב לדחוף כל 10 דק' את ה- "אני סטרייט"..
ובכלל היה די בפאניקה מלהיות בחברה ההומואית החל מ "אני מרגיש כמו בפרק של הכי גאים שיש" לשאלה הכי לא מתאימה לשאול... "מי הגבר ומי האשה" (לזוג חברים שלי)..
איזה סטרייט שואל כזאת שאלה?
אני לא טוען שהבחור בהכחשה אבל משהו אותת לי קצת בראש ש "הגברת מוחה קצת יותר מדי" לטעמי..
הבנתי, אתה לא אוהב זין! כל הכבוד לך.
תראו , הוא בחור ממש נחמד ונורא נהניתי לדבר איתו ולצחוק איתו אבל הצורך שלו לאושש את הסטרייטיות שלו כל הערב (החל מלהתחיל עם הבחורה הראשונה שראינו ברגע שנכנסנו לקניון ונגמר בהחלטה העיקשת שלו שהמלצר הממש ממש ממש הומו הוא סטרייט) קצת הוציא אותי מפוקוס..
אולי הוא סטרייט, אולי יש לו מחשבות אפלות שמטרידות אותו קצת והוא בפאניקה או שפשוט היה לו מוזר לצאת עם 3 הומואים.
מה שאני רוצה להגיד זה, למה העובדה שאנחנו הומואים צריכה להיות בכלל נושא? למה זה אמור לעניין ולמה הוא מרגיש חייב להזכיר שהוא סטרייט כל 10 דק', מה..שאני לא אשלח לו ידיים? אני לא!
פאניקה הומואית מסוכנת, היא יכולה להגמר לא טוב.
אח שלי נדב, זה לא נושא בכלל, אני רועי, לא ההומו, והוא לא צריך לזרוק לאוויר שהוא סטרייט..
עוזי, חבר טוב שלי, אנחנו נפגשים, מפלרטטים בצחוק, הכל זורם טוב והוא לא מרגיש צורך להזכיר לי שהוא סטרייט, אנחנו הומואים, אנחנו לא אנסים, אנחנו לא נשכח שאתה סטרייט ונתנפל עליך..
בטוח בגבריות שלו? תהיה פשוט גבר, בן אדם..מה זה משנה מי החבר שלך ומה הוא עושה במיטה, זה לא עניינך ובאמת שאין לך ממה לפחד.
פשוט צריך להפוך את זה ללא נושא.. כי זה באמת..הדבר הכי פחות מעניין בבן אדם..

יום שלישי, 13 בינואר 2009

אההההה...אנשיםם!!


אני לא אוהב אנשים!
מצטער אבל אל תקחו את זה אישית..
ישבתי לי לתומי בעבודה נהנה מהשקט והשלווה ואז זה הגיע...כלומר, הוא הגיע.
שחף, הבחור היפיוף (הסטרייט) שאני (קצת) דלוק עליו בא ואמר לי שתבוא לשבת איתי לקוחה כדי לעבור על כמה דברים לחלונות ראווה..
טוב, בסדר, עיקמתי קצת את האף כי אני לא אוהב לשבת עם אנשים לגרפיקה (בגלל זה אני לא פרילנס) במיוחד כי אני מרגיש שהם מסתכלים עלי עובד ושופטים אותי לראות מה אני עושה לא נכון..
טוב, אבל זה שחף ויש לו טוסיק חמוד..אז יאללה..
היא באה, גיברת נחמדה מאוד שרוצה לעשות הדמיות לחלונות ראווה של רשת מאמז..אוקיי
4 שעות!!!!! 4 שעות!!! ישבנו ביחד..
התחת שלי נהיה קציצה והמח שלי נמס...
4 שעות בשביל 4 חלונות ראווה והיא עוד אמרה שאני עובד ממש מהר...
רציתי לתקוע את הראש במסך (כמו בסיוט ברחוב אלם 3) !
ושחף כבר הרגיש לא נעים ואני רציתי לרצוח מישהו והכי נאחס היה שהוא נסה לגרום לה להשתמש בציורים שלי ואני גם ככה מרגיש חסר ביטחון בקשר לציורים.
אז פתחתי את הציור שלי (היא רצתה פיה) ו...שקט...דממה...
אני לא ידעתי מה להגיד, לה לא היה נעים להגיד לי שלא מתאים ואני רציתי פשוט ליפול על הרצפה!
"טוב...אני חושבת שיש לי תמונה פה שיכולה להתאים" אמרה וחזרנו לעבוד עם התמונות שהיא הביאה..
פדיחה,יאוש..קשה..
אני לא אוהב אנשים, זה לא משהו אישי, פשוט קשה לי איתם, אני נורא נבוך בחברתם, ממש קשה לי איתם...
לכל אחד מהם יש מח ודעות משלהם...זה נורא בעייתי..
אידיאלי? לשלוח לי הוראות וכיוון פחות או יותר במייל/פקס ולתת לי לשבת ולעצב...אבל שישבו לידי ויראו אותי מעצב ואת תהליך העבודה המייגע אני לא יכול שיקרה, מקווה שלא יקרה שוב בקרוב..או בכלל...
אוי, אין לי מושג מה יקרה שאני ארצה לעבוד כפרילנס..
בעצם עבדתי פעם אחת בשביל פוסטמה אחת שהיא בעלת בית מרקחת טבעי של מפורסמים ועשירים בת"א והיא עשתה לי את המוות עד כדי כך שבסופו של דבר נתתי לה את הדיסק עם כל החומר, סירבתי לקחת כסף ופשוט אמרתי לה שתצא לי מהחיים...
קשה לי עם אנשים...
קשה..
אה..עוד משו.
ידידה של חברה טובה שלי בקשה ציור שלה ושל בעלה, ציירתי, יצא ממש מגניב (אפילו אני הופתעתי)
ואחרי כל העבודה הקשה של הציור (זה לוקח המון זמן) היא רושמת לי שהוא יצא פוזל (בעלה).
נכנסתי לקובץ והוא לא פוזל..תיקנתי קצת את העיניים שלו והיא עדיין לא אהבה, בסופו של דבר היא אמרה שהיא לא רוצה את זה, עוד בעיטה בביצים!
ו....אני עוד צריך ללכת לשבעה היום (השלישית שלי החודש) לנחם אבלים...
כבר אמרתי שאני לא טוב עם אנשים ובמיוחד במצבים כאלה?!?!

אוי שיגמר היום הזה , אני רוצה למיטה..לישון, עם הפסקול של פוני קטן ברקע.. (לא ממש פסקול, סתם השיר פתיחה מתנגן בלופ..זה מרגיע אותי)


יום ראשון, 11 בינואר 2009

יום ראשון..עוד שבוע מייגע לפנינו


טוב..אז הסופש קצת עזר לי לעבור את הצינון המעפן והדיכאון הקל..
האמת שאין לי הרבה על מה לכתוב היום או בכלל, בזמן האחרון הראש שלי די אטום, אני חושב שאני פשוט במצב רוח מוזר, הראש שלי כאילו מלא בערפל ואני לא מצליח לראות ולשמוע שום דבר, אני חושב שזה ענני מלחמה שם למעלה, בראש שלי, אני מנסה להתחמק מלראות חדשות ולהדחיק את מה שקורה כרגע מסביב אבל זה נמצא עמוק בתודעה שלי וזה מעפיל לי על המחשבות, הזכרון שלי הלך, אני מסתובב בתחושה רדומה ואין לי חשק לעשות שום דבר מאשר לשכב במיטה ולבהות בטלוויזיה בקומדיות מטופשות, אני אפילו ראיתי את שני גברים וחצי שלדעתי זאת התכנית הכי קיטשית ומטומטמת שקיימת (מצטער מעריצים, אבל שני הגיבורים פשוט מעצבנים אותי נורא, הילד חמוד אבל זהו)
אין לי חשק לצייר ואין לי חשק לעבוד, אפילו הויטמינים לא עוזרים, פשוט מצב של נאחס תמידי..
אין לי חשק ללכת לחדר כושר..פשוט לא מסוגל לעשות שום דבר..הבאסה היא שאין לי חשק גם להיות בבית, אין לי חשק לשום דבר..זה פשוט מוזר ומבאס, אני כנראה לוקח את המלחמה הזאת יותר קשה ממה שחשבתי.
אולי כי אני עדיין מחכה שיקראו לי למילואים ואני נמצא במתח תמידי כי אני לא יודע מה יהיה..
מה שכן עשה לי טוב אתמול היה פשוט לשבת בסלון עם מייקי ולראות סרט, אגב..באטמן האביר האפל היה ממש נחמד, לא טובבבבב...אבל נחמד.. הכל כבר נהיה צפוי ונדוש..
וואו, אני ממש ממורמר..
נעבור לדברים יותר קלילים, פתח תקווה..
יצאתי לצעדה עם מייקי ביום שישי בצהריים ופשוט הלכתי והתפעלתי מפתח תקווה, עזבו, אני יודע מה אתם חושבים.. אבל כן, התפעלתי..
הלכתי את כל ז'בוטינסקי עד מתחם יכין ומשם לכפר גנים החדשה.
בכפר גנים החדשה, נכנסתי בין הבנינים והגעתי לשביל מיוחד להליכה ולאופניים, שביל ממש ארוך שמקביל לכביש העוקף החדש, הכל היה יפה, היו מדשאות, הכל נקי ומסודר ולאורך כל השביל _משהו כמו 3 ק"מ היו מפוזרים מתקני כושר ומתקנים לילדים, היה ממש יפה, הכל לווה כמובן בסאונדטרק שלי באייפוד וזה עשה לי ממש טוב, אני ממליץ לכם לנסות ואם מישהו רוצה פרטנר לצעדה אני אשמח להתצטרף..
סהכ לקח לי שעה וחצי וחזרתי הביתה עם המון מרץ ומייק כמובן רץ לשתות והתעלף לו על הספה במרפסת..
טוב, אני יודע שאני נורא משעמם בתקופה האחרונה אבל אני ממש מצטער, זה לא בגללי, זה בגלל המלחמה!

יום חמישי, 8 בינואר 2009

מבואס, חולה ועייף


הכותרת די מסכמת הכל..
אני חולה, עייף ומבואס, שום דבר לא עובד כמו שצריך, העבודה שלי בקשיים כלכליים אז העלאה במשכורת לא באה בחשבון, לפחות לא בחצי שנה הקרובה.
לא הולך לי עם הדיאטה..
מתקדם לאט עם הציור..
לא מצליח לארגן את כולם להקליט פרק נוסף בפודקסט..
שוב פעם תפס אותי וירוס מעפן
נתפס לי הצוואר ובהמשך גם כואב הראש ופשוט עייף ומבואס..
מה שעוד יותר לא עזר זה הרישום המעפן שהוספתי כאן אתמול בבלוג על המחשבים, זה היה מיותר, משעמם ועייף..
מצטער מראש.
בנתיים 2009 לא ממש מוצלחת, יש מלחמה, חורף שלא ממש חורף וסהכ נאחס כללי..
מקווה שיהיה שיפור בקרוב, ממש מקווה..
בנימה נואשת ופסימית זו..
שיהיה לכם סוף שבוע טוב

יום רביעי, 7 בינואר 2009

מלחמה


אני לא מנהל פה בלוג פוליטי ומה שכן יש לי להגיד זה שזה נורא, הרוגים משני הצדדים,אנשים חפים מפשע וחלק לא.
הרבה מאבדים את הבתים שלהם וזה נורא, משני הצדדים.
מקווה שזה יגמר מהר עם כמה שפחות הרוגים.
אבל לא..המלחמה שעליה אני מדבר היא אחרת..מלחמה של כמה שנים.
לפני כמה שבועות ישבתי עם אמא שלי וחברה שלה לקפה ברמת השרון והיא שאלה אותי מה אני?
פי.סי או מק...
היא שאלה כי הרבה מהסטודנטים שלה משתמשי מק וגם מחזיקים גישה מגיהנום שהם יותר טובים בגלל זה.
התשובה שלי לא היתה התשובה שלה היא קיוותה, כי אני גם, אוהד המק..
גדלתי עם הפי.סי, וכמו כל ילדי הפי.סי, גם לי נתקע המחשב כל פעם, קפצו לי התרעות וחלונות פופ אפ ושיחקתי המון משחקים עד שהמחשב קרס, הוא היה איטי ומסורבל אבל אהבתי אותו, וכמו כל דבר חדש גם לי היה קשה להתקדם לווינדואוס xp אבל למדתי כי זה מה שידעתי.
לא ידעתי מה זה מק, כלומר שמעתי ומדי פעם ראיתי תמונות, זה נראה כמו משהו עתידני , מפחיד ומנוכר.
בגיל 14 הלכתי לבקר בבית דפוס שבו עבד אבא של חבר טוב בזמנו, היה שם מק, הוא נראה בדיוק כמו פי.סי אבל משהו היה שונה, הכל היה נקי, קצת תיקיות וכל תוכנה שפתחתי נשארה עם אותו מבנה של התוכנה שבא ביקרתי קודם אבל המלל השתנה, הסתקרנתי..
לפני שש שנים הלכתי לראיון עבודה בבית דפוס בפ"ת ושמו אותי מול מק, ששאלו אותי אם אני יודע לעבוד על מק ישר אמרתי כן, כי בגיל 14 ישבתי ליד אחד כזה במשך 20 דק'.
התברברתי שם בטירוף ולא קיבלתי את העבודה.
חצי שנה אחרי זה קיבלתי עבודה בבית דפוס בת"א , שם גם היה מק אבל הפעם אמרתי שאני לא כל כך מכיר והבחורה שאותה החלפתי הראתה לי את ההבדלים ומאז אני מכור..
תראו, זה לא כל כך מסובך, פשוט החליפו כמה מקשים באחרים והממשק יותר נקי וקצת מרתיע לבן אדם שרואה אותו בפעם הראשונה.
אני לא סנוב פי.סי והוא דווקא נחמד מאוד, אני גם בטוח שהגרסא החדשה ממש מגניבה אבל ברגע שהתחלתי לעבוד על המק קשה לי לחזור.
קניתי עם האקס שלי מחשב נייד ושנפרדנו לא היתה לי בעיה לוותר על המחשב הנייד, במקומו קניתי את הקניה הכי טובה שקניתי בחיי נכון לעכשיו.
נכון, הוא יקר ב-2000 ש"ח ממחשב פי סי רגיל אבל מי שממש משקיע בפי.סי ורוצה מחשב חזק יכול להגיע גם למחיר של המק החדש.
ההבדלים:
פי סי
1. לכל תוכנה יש דף משלה ואם רוצים לעבור מתוכנה לתוכנה צריך בדרך כלל להקטין ולעבור הלאה, קצת מסורבל אבל מי שמכיר בטוח מצא קיצורי דרך במקלדת.
2. רוב התוכנות כיום בנויות לעבוד על ה- פי.סי כולל המסנג'ר.
3. נתקע לפעמים והדרך היחידה להמשיך לעבוד זה ריסטרט.
4. קופסא מכוערת שבא נמצאים כל הנתונים מה שמצריך מסך מחשב.(אני לא מדבר על נייד)
יש עוד אבל אני כבר לא זוכר.

מק
1. מעבר מתוכנה לתוכנה פשוט וקל אתם יכולים לפתוח 5 תוכנות נגיד ועוד 20 תיקיות ובמקש אחד לפתוח את כולן על המסך בצורת thumbnails ולבחור לאיזה אתם רוצים לעבור.
2. בעיה בארץ, המסנג'ר של המק לא מגיע עם היכולת לצ'וטט עם מצלמה, דבר שמבאס הרבה חרמני סייברסקס אי שם, כמובן שאם לכל הארץ היו מקים אז היינו משתמשים בתוכנת ichat והכל היה בסדר ויותר טוב אפילו.
3. בקושי נתקע ואם כן אז נדיר שהוא מצריך ריסטרט.
4. אין קופסא מכוערת יותר, לפחות בחדשים שנקראים imac יש פשוט מסך גדול ויפה והדיסק נכנס בחריץ קטן בצד המסך, כל החיבורים נמצאים מאחורה והכל מסודר ונקי.
5. כמו כן יש במק אפשרות ליצור 4 סביבות עבודה שונות, כלומר 4 מחשבים שונים בו זמנית, עם משהו שנקרא spaces בלחיצה נפתחים לי 4 מסכים דומים של הדסקטופ שלי ובכל אחד מהם אני יכול לעשות שימוש שונה.
אחד יכול להיות המחשב עבודה שלי בו פתוחים לי כל מיני קבצי עבודה, השני יכול להיות האיזור משחקים שלי שבו פתוח משחק מחשב שהייתי צריך להפסיק לרגע ולעבור לעבוד, בשלישי יכול להיות סרט שרץ ברקע או כמה הורדות, מה שאני בא להגיד זה שזה פשוט מסודר ונח.
6. וירוסים, יש לי את המק בעבודה כבר יותר מחמש שנים ובבית כמעט שנה ולא היה לי וירוס אחד או התרעה אחת, אני לא בטוח למה, או שזה אנטיוירוס שקט שאני לא רואה או שרוב הוירוסים מיועדים לפי.סי, אין לי מושג מה שאני יודע שעם המק שלי אני עם ראש שקט, בלי עין הרע.
7. מערכת קולנוע ביתית, המחשב מגיע עם שלט קטן ובלחיצה אחת הדסקטופ נעלם ובמקומו מופיע התפריט של הקולנוע הביתי שלי, איתו אני מדפדף בין אפשרות למערכת מוזיקה, סרטים וסדרות ששמורים אצלי במחשב , גלרית התמונות שלי או סרט די וי די שהכנסתי למחשב, הכל בלחיצת כפתור.

אני לא סנוב של מק אבל הוא בהחלט יותר נח, ומה שלא ידעתי לפני זה על המחשב קראתי באינטרנט ולמדתי, תושיבו אותי מול פי.סי ואני אהיה נורא מבולבל..
ולכל תוכנה יש מחליף מקי, אז פחות או יותר אנחנו מסודרים, הבעיה העיקרית היא החוסר מודעות יחסית למק בארץ ואם צריך שירות אינטרנטי למשל צריך לחכות לעובד היחיד שמכיר מק.
אני לא יודע למה פי סי נכנס חזק לישראל ומק לא, אולי כי פחדו שהוא יותר מסובך..אני רוצה להודיע פה, המק לא מסובך, ההפך, הוא הופך את החיים לפחות מסובכים, מסורבלים ופחות מתסכלים, אני מאוהב במק שלי ואם זה עושה אותי סנוב אז בסדר, אבל המלצה שלי, אם אתם שוקלים לקנות מחשב חדש, תשקלו ברצינות את המק, הוא אולי קצת יותר יקר אבל הוא בהחלט ישתלם בעתיד שתחסכו את כל הכסף הזה על תיקונים ותוספות.
אל תרתעו ממנו, הוא ממש ידידותי למשתמש ואחרי שיעור של חמש דקות אתם תהיו ממש בעניינים ולא תרצו להפסיק.
אנחנו צריכים להפסיק לפחד מדברים חדשים ולהפתח יותר, וזה הזמן כי אפל נכנסים לישראל בעקבות ה-ipod ואפשר להשיג מחשב ממש טוב ואיכותי ממש פה..
תהנו, אני נהנה..

יום שישי, 2 בינואר 2009

מה השתנה בשנה האחרונה

(התמונה מתחילת 2008 או סוף 07, אני לא זוכר, באמסטרדם, ואני עושה שם פרצוף, אני לא באמת מעוות כל כך באמת)


2008 היתה לי שנה מיוחדת וקשה..
מי שזוכר את אחד הרישומים הראשונים שלי שנת 2008 היתה שנה מלאת אירועים מנחסים..
מי שחדש אני אתן אזכור קל..
1. שברתי אצבע ביד ימין.
2. עברתי פרידה מלוכלכת שהסתיימה בנתק מוחלט אחרי 7 שנים של זוגיות.
3.תאונת דרכים שבה נכנסה בי מהצד נהגת שלא עצרה בעצור, הייתי עם האוטו של אבא שלי , חוץ מהלם הייתי בסדר.
5. זימנו אותי למילואים לחודש בחברון (היה לי ניתוח אז זה בוטל)
6. עברתי ניתוח באיזור רגיש וההחלמה היתה כל כך איטית וכואבת שרציתי לרצוח את הרופא.
7. עוד תאונת דרכים שבה נכנס בי תייר שלא עצר בעצור, באותו צד של התאונה הקודמת, הפעם הייתי עם האוטו של אח שלי..שוב קצת הלם( הייתם מצפים שאני אתרגל כבר הא?)
8. הניתוח עדיין לא החלים.
9. גיליתי שהאצבע תישאר עקומה ואני לא אצליח לכופף אותה לגמרי.

זהו פחות או יותר, אני בטוח שהיו עוד דברים רעים אבל אני בטוח שהדחקתי אותם.

היו שינויים אחרים מעניינים..
1. העבודה שלי עברה לפתח תקווה דבר שהקל עלי פיננסית כי אני הולך ברגל לעבודה
2. הכנסתי שותף לדירה שהכניס לי קצת חיים לבית ולחיים שלי 
3. חזרתי לקשר עם חברים שאבדו לי במערכת יחסים הארוכה שהיתה לי, דבר שלא יקרה שוב, לא משנה מה יהיה..
4. צברתי חברים חדשים וטובים.
5. חזרתי לעשות את מה שאני אוהב לעשות...לצייר
6. קניתי את המחשב הכי מגניב בעולם ובעזרתו הגדלתי את אוסף הפורנו שלי.
7. יצרתי פודקאסט עם חברים שלי
8. התחלתי לכתוב את הבלוג!

ועל זה רציתי לכתוב מההתחלה, הבלוג שינה אותי בדרכים שלא חשבתי שישנו, קודם כל פתחתי בלוג מסיבה אחת בלבד! היה לי ממש ממש, אבל ממש משעמם באותו ערב..
לא חשבתי שמישהו יקרא אותו והאמת שפשוט חשבתי שזה יעביר לי את הזמן.
ואם תחזרו אחורה תראו שהרישומים הראשונים עסקו בשטויות שאני אוהב ולאט לאט נכנסתי לחיים האישיים שלי, זה היה מוזר לי בהתחלה אבל לאט לאט הבלוג הזה נהיה כמו היומן האישי שלי, רק שלהבדיל מיומן אישי רגיל, זה היה פתוח לקהל הרחב, בהתחלה חששתי מתגובות של אנשים אבל לאט לאט זה נהיה נורא משחרר, לפתוח את עצמי לקהל הרחב, לקבל תגובות, כולן טובות ומעניינות מאנשים שאני מכיר ואוהב, לצערי לא קיבלתי תגובות מאנשים זרים אבל אני יודע שיש אנשים שקוראים את הבלוג מדי פעם שאני לא מכיר וזה נחמד לדעת שמישהו מתעניין...
הבלוג הזה הפך אותי לג'ורה של שטויות, מבחור ביישן שפחד לדבר ליד אנשים זרים נהייתי חסר טקט לחלוטין, אני לפעמים באמצע שיחה אתקע איזה משפט מהחיים שלי או על סקס ואנשים מסתבר די חסודים ומופתעים מהפתיחות שלי..
אבל זאת בעיה שלהם כי אני די מרוצה מהרועי הישיר והחסר טקט שנהייתי, כי לא איכפת לי מה אחרים חושבים, העיקר שאני משעשע את עצמי, אני משתדל לא לפגוע באנשים וכמו שאתם רואים אף רישום בבלוג הזה לא התייחס בזלזלול לבן אדם אחר חוץ ממני.
אז תודה לקוראים שלי,  אני אוהב את כולכם, אפילו את מי שאני לא מכיר, תודה שטרחתם לקרוא משהו שכתב בן אדם שאתם לא מכירים, מקווה שזה עוזר לכם קצת להכיר אותי ואשמח לעוד תגובות, אפילו רעות, כי בטוח יהיה לי מה לכתוב על זה אחר כך..
סוף שבוע נעים ובלי הרבה בלאגן.