יום ראשון, 22 במרץ 2009

מיומנו של ילד מפגר וחסר ביטחון


טוב, הבטחתי שאני אספר למה התנתקתי מפייסבוק ואטרף, אז הנה זה.
זה בטח לא יפתיע אותך שאני חושב שאני לא נראה טוב ואני ממש חסר ביטחון לגבי העניין הזה, אז ככה..
הפייסבוק ואטרף מקומות מצויינים למצוא דייטים וסקס ואם הייתי מרגיש יותר טוב עם עצמי הייתי ממשיך להיות שם אבל הגיע הנקודה שבה אמרתי די, זה לא הוגן כלפי אף אחד.
התחיל איתי באטרף בחור ממש יפה, חתיך, חלק, גבוה יחסית וממש נחמד, הגבר המושלם בשבילי.
ומה אני עשיתי? דפקתי הכל!
הוא התקשר אלי בדיוק שהייתי עם חברים והייתי ממש מוזר בטלפון ובסופו של דבר אמרתי לו שאני אתקשר אליו בחזרה, עברו שבועיים ולא התקשרתי, ואני גם לא אתקשר...כי אני אידיוט.
אני כל כך משוכנע שברגע שהוא יראה אותי במציאות הוא לא ירצה אותי ויגיד לי ללכת ואני לא במצב שאני יכול להתמודד עם דחיה כזאת, ואני בטוח שהיא תגיע כי הוא נראה ממש ממש טוב ואני לא מטומטם, אני מכיר את המשוואה, חברים ומשפחה יכולים להגיד לי שאני דפוק ואני נראה טוב אבל אני יודע מי מסתכל מולי במראה ושנינו לא אוהבים את מה שאנחנו רואים.
אז דפקתי הזדמנות לפגוש בחור נחמד ויפה וחתיך וחמוד (לפי השיחה הקצרה מאוד שלנו) כי אני עצמי דפוק, אז אם אתה קורא את זה (אני בספק כי הכתובת לבלוג היתה רשומה רק באטרף ובפייסבוק...) אני מצטער , זה באמת לא אתה , זה אני...
חוצמזה , תגיד תודה שהצלתי אותך מבחור דפוק עם חוסר בטחון משתק.
אני יודע איך לטפל בבעיה הזאת ואני מנסה עכשיו מחדש אבל אני לא רוצה לדבר על זה או לכתוב על זה פה כי כל פעם שאני מדבר על זה, הכל נהרס.
אז אני אעדכן ואני מקווה שאחרי שהתהליך שלי יגיע למצב יותר טוב אולי הבחור עוד יהיה שם..באטרף.
חוצמזה הגמילה מהאתרים האלה עשתה לי נורא טוב, קצת קשה להיות מנותק אבל בסופו של דבר זה נותן לי זמן איכות עם עצמי במקום להתמכר למחשב.
אני בטוח שאני אחזור לזה בקרוב ואשבר אבל עד אז, מי שמעוניין יכול להשאיר לי הודעות כאן בבלוג.
שיהיה לכם שבוע נפלא ומוצלח.

יום ראשון, 15 במרץ 2009

אחרי כמעט שבועיים, הנה רישום חדש!


טוב, אז ככה..
הייתי במילואים, זה היה שבוע מעניין, יום ראשון הגענו לבסיס, הלכנו למטווחים ובגלל השבר באצבע נשארתי בצד עם הקשר, וזה התאים לי בהחלט.
אחרי המטווח שוחררנו הביתה ולמחרת התייצבנו בבסיס בבוקר.
נבחרנו אני ועוד 4 חברה (חתיכים, אגב כולם הפעם היו חתיכים, פשוט הייתי מוקף ב- 30 בחורים יפים וחמודים) נשלחנו למקום שנקרא שדה תימן שזה בעיקרון מקום של צניחה חופשית בדרום, לא צבאי, זה אזרחי אז מותר לי לכתוב את המקום.
שם עשינו כמה פעילויות עם מסוקים עד אחת בלילה וחזרנו לבסיס בשתיים וחצי וישר מקלחות (יששששש) ולישון.
למחרת גילינו שכל שאר האנשים שוחררו הביתה בזמן שאנחנו היינו בשטח בקור אימים.
שלישי בבוקר (07:00) כבר היינו בדרך לאיזה חור מוקף בכפרים בדואים והקמנו מאהל.
שם היינו עד חמישי בבוקר ועשינו עוד פעילויות שקשורות במסוקים וכו...
חמישי חזרנו והיה לי סוף שבוע מגניב לגמרי.
יום שני היתה לי את הקולונוסקופיה שהיתה לא איומה כל כך..
היום הכנה לפני היה פחות איום ממה שחשבתי והבדיקה עצמה גם היתה סבבה (מסתבר שנרדמתי באמצע) ואני גם לא זוכר איך התלבשתי אבל נו מילא, לפחות היה לי שם משהו אחרי כל כך הרבה שנים, חבל שזאת היתה רק מצלמה..חח
למחרת היה חופש מושלם לפורים וברביעי יצאתי למסיבת תחפושות עם חברים, היה מעפן כי לא הגישו אלכוהול וכל התיירים החתיכים היו נטולי אלכוהול ולא שיחררו עכבות, נאחס..
חזרנו הביתה בשתיים אחרי קפיצה לאיזה פאב מעפן וקטן ולמחרת הייתי מעוך לגמרי בעבודה.
זהו , כל העדכונים שלכם עד לסוף שבוע שהיה, בסופש הזה קרו כמה דברים ששינו את השגרה שלי לטווח הארוך.
התחלתי להסתכל על חברים בצורה שונה והחלטתי להתנתק זמנית מכל אתרי הפייסבוק, אטרף למינהם כי פשוט נמאס לי מאנשים וגם בגלל שאני ילד דפוק וחסר ביטחון (הסבר על זה ברישום הבא, אני מבטיח) וקיבלתי בשורה מעניינת שהכניסה אותי לבלבול אחד גדול.
בנובמבר נגמר לי החוזה לדירה בפ"ת והדירה נמכרת לאדם אחר, הוא אמר שהוא מעוניין שנשאר בדירה ונשכיר אותה ממנו, לידור החליט להשאר כנראה, אני החלטתי שנמאס לי.
נמאס לי מהדירה (יותר מדי זכרונות לא טובים) , נמאס לי מפתח תקווה (באמת שחוץ מהמשפחה שלי אין פה שום דבר טוב) ונמאס לי בכלליות מהשגרה הרעילה שאני נמצא בה עכשיו, אז הגיע הזמן לשינוי, אני מקווה שהשינוי יוביל אותי לדרכים חדשות ומקומות מעניינים.
אני מקווה שעוד כמה חודשים אני כבר אוכל לצעוק...."ת"א, הנה אני בא"