נתחיל מעדכונים ונעבור לנושא הרישום.
אני לא עובר לתל אביב בחודש הקרוב, זה כנראה יקרה בנובמבר השנה.
לפחות ירד לי קצת הלחץ של למצוא מחליף לדירה וכל עניין המעבר.
ירדתי עוד חצי קילו שזה כלום ונורא מתסכל אבל לא נשבר.
אני מתכונן השנה לרוץ את מרתון נייקי שזה 10 ק"מ עם אחים שלי ואמא, מקווה שזה יצא לפועל, עד אז אני מתאמן במרץ.
כדורגל.
שהייתי קטן אבא שלי היה לוקח אותי למשחקים בפתח תקווה באיצטדיון הגדול והיה ממש נחמד, כלומר היה נורא נחמד לשבת ,לאכול פיצוחים ,לשתות קולה ולבהות בשמיים.
הדבר היחיד שלמדתי על כדורגל זה שהמחצית היא בדקה 45 וזאת רק בגלל שרציתי לדעת כמה זמן נשאר לי לשבת בחום אימים הזה על כסא הפלסטיק הכחול.
עם השנים היינו משחקים מדי פעם משחק קל של כדורגל שאח שלי נדב היה השוער, ואני הייתי הבועט, כלומר הייתי רץ אחרי אנשים ובועט להם ברגליים, זה היה נחמד כדי להוציא אגרסיות וגם כי שעמם אותי סתם לרוץ אחרי הכדור.
אבל מאז ומתמיד הייתי נגד צפיה במשחקי כדורגל, לא הבנתי את העניין, חבורה של גברים רצים אחרי כדור.
ההיכרות היחידה שלי עם השחקנים היתה שהדפסתי פוסטרים שלהם לחברות כמו נייקי ואדידס.
כל זה השתנה במשחק אליפות האחרון בין מנצ'סטר יונייטד לברצלונה.
הלכתי לראות את המשחק בגולטיים בכפר סבא עם אבא שלי ונדב.
האמת שהגעתי רק בגלל שעיצבתי להם את הפוסטר לאירוע הגדול ושם היה רשום שיש ארוחה טובה ובירה חינם...
ארוחה? בירה? גברים רודפים אחרי גברים עם כדור? אני שם!!!
לא באתי בציפיה להנות, באתי לאכול ואמרתי שמקסימום אם אשתעמם אלך למשרד ואעביר את שאר הערב בפייסבוק.
המשחק התחיל, רק אחרי 20 דק' הבנתי שדווקא מנצ'סטר היו עם החולצות הלבנות (למרות שזכרתי אחרת מהפוסטרים של נייקי אבל יש מצב שהתבלבלתי) וזיהיתי את מנצ'סטר בכלל רק בגלל הרונלדו(בתמונה) המדהים ורוני הקצת צ'אנקי אבל חתיך גם הוא (שוב, מהפוסטרים של נייקי בלבד) ואחרי שהבנתי שהאנדרדוג הם דווקא ברצלונה והבריטים הפלצנים חושבים שהם יותר טובים התחלתי ממש להנות מלראות את המשחק ואני מודה שהרבה מהערב הועבר בבהיה בישבנים על המסך ענק , התחלתי להעריך את השחקן מברצלונה שנקרא מסי כי כל פעם שהפילו או דחפו אותו הוא פשוט קם והמשיך במקום רק להתלונן.
השיא של הערב היה שהמסי הזה הכניס גול תוך קפיצה באוויר ונתן לכדור בראש (מילולית) לשער.
הגול הזה הכריע שברצלונה אלופת אירופה ואני כבר לא סנוב כדורגל.
אני לא יודע אם תראו אותי ביציע של כל משחק אבל אם יש משהו מעניין אולי לא אעדיף לדפוק את הראש בקיר הפעם לעומת הצפיה במשחק.
אני לא עובר לתל אביב בחודש הקרוב, זה כנראה יקרה בנובמבר השנה.
לפחות ירד לי קצת הלחץ של למצוא מחליף לדירה וכל עניין המעבר.
ירדתי עוד חצי קילו שזה כלום ונורא מתסכל אבל לא נשבר.
אני מתכונן השנה לרוץ את מרתון נייקי שזה 10 ק"מ עם אחים שלי ואמא, מקווה שזה יצא לפועל, עד אז אני מתאמן במרץ.
כדורגל.
שהייתי קטן אבא שלי היה לוקח אותי למשחקים בפתח תקווה באיצטדיון הגדול והיה ממש נחמד, כלומר היה נורא נחמד לשבת ,לאכול פיצוחים ,לשתות קולה ולבהות בשמיים.
הדבר היחיד שלמדתי על כדורגל זה שהמחצית היא בדקה 45 וזאת רק בגלל שרציתי לדעת כמה זמן נשאר לי לשבת בחום אימים הזה על כסא הפלסטיק הכחול.
עם השנים היינו משחקים מדי פעם משחק קל של כדורגל שאח שלי נדב היה השוער, ואני הייתי הבועט, כלומר הייתי רץ אחרי אנשים ובועט להם ברגליים, זה היה נחמד כדי להוציא אגרסיות וגם כי שעמם אותי סתם לרוץ אחרי הכדור.
אבל מאז ומתמיד הייתי נגד צפיה במשחקי כדורגל, לא הבנתי את העניין, חבורה של גברים רצים אחרי כדור.
ההיכרות היחידה שלי עם השחקנים היתה שהדפסתי פוסטרים שלהם לחברות כמו נייקי ואדידס.
כל זה השתנה במשחק אליפות האחרון בין מנצ'סטר יונייטד לברצלונה.
הלכתי לראות את המשחק בגולטיים בכפר סבא עם אבא שלי ונדב.
האמת שהגעתי רק בגלל שעיצבתי להם את הפוסטר לאירוע הגדול ושם היה רשום שיש ארוחה טובה ובירה חינם...
ארוחה? בירה? גברים רודפים אחרי גברים עם כדור? אני שם!!!
לא באתי בציפיה להנות, באתי לאכול ואמרתי שמקסימום אם אשתעמם אלך למשרד ואעביר את שאר הערב בפייסבוק.
המשחק התחיל, רק אחרי 20 דק' הבנתי שדווקא מנצ'סטר היו עם החולצות הלבנות (למרות שזכרתי אחרת מהפוסטרים של נייקי אבל יש מצב שהתבלבלתי) וזיהיתי את מנצ'סטר בכלל רק בגלל הרונלדו(בתמונה) המדהים ורוני הקצת צ'אנקי אבל חתיך גם הוא (שוב, מהפוסטרים של נייקי בלבד) ואחרי שהבנתי שהאנדרדוג הם דווקא ברצלונה והבריטים הפלצנים חושבים שהם יותר טובים התחלתי ממש להנות מלראות את המשחק ואני מודה שהרבה מהערב הועבר בבהיה בישבנים על המסך ענק , התחלתי להעריך את השחקן מברצלונה שנקרא מסי כי כל פעם שהפילו או דחפו אותו הוא פשוט קם והמשיך במקום רק להתלונן.
השיא של הערב היה שהמסי הזה הכניס גול תוך קפיצה באוויר ונתן לכדור בראש (מילולית) לשער.
הגול הזה הכריע שברצלונה אלופת אירופה ואני כבר לא סנוב כדורגל.
אני לא יודע אם תראו אותי ביציע של כל משחק אבל אם יש משהו מעניין אולי לא אעדיף לדפוק את הראש בקיר הפעם לעומת הצפיה במשחק.
